הפיליפינים במשחקים האולימפיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפיליפינים במשחקים האולימפיים
Flag of the Philippines.svg
CarlosLoyzaga.jpg

קרלוס לויסאגה, שחקן נבחרת הכדורסל של הפיליפינים באולימפיאדות הלסינקי ומלבורן, ומאמן הנבחרת באולימפיאדת מקסיקו סיטי
קוד הוועד האולימפי הלאומי PHI
שם הוועד האולימפי הלאומי הוועד האולימפי הפיליפיני
מדליות קיץ
דירוג: 97
זהב
0
כסף
2
ארד
7
סך הכול
9
השתתפות במשחקי הקיץ אפור: לא השתתפה)

189619001904190819121920192419281932193619481952195619601964196819721976198019841988199219962000200420082012

השתתפות במשחקי החורף אפור: לא השתתפה)

1924192819321936194819521956196019641968197219761980198419881992199419982002200620102014

הפיליפינים משתתפת במשחקים האולימפיים מאז אולימפיאדת פריז (1924). היא נעדרה מהם מאז רק פעם אחת, כשהצטרפה לחרם שהובילה ארצות הברית על אולימפיאדת מוסקבה (1980) במחאה על הפלישה הסובייטית לאפגניסטן. כן השתתפה בארבע אולימפיאדות חורף מאז אולימפיאדת סאפורו (1972).

לאורך השנים צברו הספורטאים הפיליפינים תשע מדליות, אף לא אחת מהן מדליית זהב[1]. חמש מהמדליות הושגו באיגרוף והיתר באתלטיקה ובשחייה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת פריז ייצג את הפיליפינים אתלט בודד, שלא צלח את שלבי המוקדמות בתחרויות בהן השתתף. באולימפיאדת אמסטרדם (1928) היה השחיין טאופילו אילדפונסו לספורטאי הפיליפיני הראשון שזוכה במדליה אולימפית, לאחר שזכה במדליית ארד במשחה ל-200 מטר חזה. אולימפיאדת לוס אנג'לס (1932) הייתה מוצלחת מאוד עבור המשלחת הפיליפינית - שלושה מספורטאיה זכו במדליות ארד: אידלפונסו ששחזר את הישגו מאמסטרדם, הקופץ לגובה סימאון טוריביו והמתאגרף חוסה ויאנואבה (בקטגוריית המשקל של עד 54 ק"ג). באולימפיאדת ברלין (1936) זכה אתלט נוסף במדליית ארד, מיגל וייט, בריצת 400 מטר משוכות. נבחרת הכדורסל הודחה בידי נבחרת ארצות הברית בשלב רבע הגמר, וסיימה במקום החמישי לאחר שגברה 23-32 על אורוגוואי.

אילדפונסו נלקח בשבי במלחמת העולם השנייה ומת ביוני 1942 במחנה אסירים יפני לאחר ששרד את צעדת המוות של באטאן הידועה לשימצה כאחד מפשעי המלחמה של היפנים.

במשחקים שנערכו לאחר מלחמת העולם השנייה בלטה במיוחד נבחרת הכדורסל, שסיימה במקום ה-12 באולימפיאדת לונדון (1948), במקום ה-11 באולימפיאדת הלסינקי (1952), במקום השביעי באולימפיאדת מלבורן (1956) ובמקום ה-11 באולימפיאדת רומא (1960).

המתאגרף אנתוני ויאנואבה זכה במדליית כסף באולימפיאדת טוקיו (1964), בקטגוריית המשקל של עד 57 ק"ג. הייתה זו המדליה האולימפית הראשונה בה זוכה ספורטאי פיליפיני מזה 28 שנים, והראשונה שאינה מדליית ארד. 24 שנים חלפו עד שמתאגרף פיליפיני נוסף זכה במדליה אולימפית, לאופולדו סראנטס, שזכה במדליית ארד בקטגוריית המשקל של עד 48 ק"ג באולימפיאדת סיאול (1988). באולימפיאדת ברצלונה (1992) זכה גם רואל ולאסקו במדליית ארד באותה הקטגוריה. באולימפיאדת אטלנטה (1996) זכה אחיו הצעיר של ולאסקו, מנסואטו, במדליית הכסף בקטגוריית משקל זו. מתאגרף נוסף, אליאס רקאידו, הודח בשלב רבע הגמר.

בארבע האולימפיאדות האחרונות לא הצליחו ספורטאים פיליפינים לזכות במדליות. לוחמת הטאקוונדו מארי אנטואנט ריברו הייתה קרובה לעשות זאת באולימפיאדת אתונה (2004), אך הודחה בשלב חצי הגמר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נתוני המדליות אינם כוללים את אולימפיאדת לונדון (2012)


מדינות אסיה במשחקים האולימפיים

אוזבקיסטן · איחוד האמירויות הערביות · אינדונזיה · איראן · אפגניסטן · בהוטן · בחריין · בנגלדש · ברוניי · הודו · וייטנאם · טאיוואן · טג'יקיסטן · טורקמניסטן · יפן · ירדן · כווית · לאוס · לבנון · מונגוליה · מזרח טימור · מיאנמר · המלדיביים · מלזיה · נפאל · סוריה · סין · סינגפור · סרי לנקה · עומאן · עיראק · ערב הסעודית · הפיליפינים · פקיסטן · קוריאה הדרומית · קוריאה הצפונית · קזחסטן · קטאר · קירגיזסטן · קמבודיה · תאילנד · תימן

משלחות מטעם טריטוריות שאינן עצמאיות: הונג קונג · הרשות הפלסטינית

משלחות בעבר: צפון בורנאו
אסיה