הפלישה הרוסית לפרוסיה המזרחית
 | ||||||||||||||||||
| החזית המזרחית, 17 - 23 באוגוסט 1914 | ||||||||||||||||||
| מערכה: החזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 17 באוגוסט 1914 – 14 בספטמבר 1914 (4 שבועות ויום) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב אחרי | הקרב על הוויסלה | |||||||||||||||||
| מקום | פרוסיה המזרחית | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון גרמני | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
הפלישה הרוסית לפרוסיה המזרחית הוא הכינוי לניסיונות הרוסיים לכבוש את שטחי פרוסיה המזרחית מידי הגרמנים. הפלישה החלה ב-17 באוגוסט 1914[1] ונמשכה עד 14 בספטמבר 1914. פלישה זו פתחה את החזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה. כחודש בלבד לאחר שנפתחה המערכה הצליחו הגרמנים לגרום לאחרוני הכוחות הרוסיים לסגת מפרוסיה המזרחית.
הרקע לפתיחת המערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הגורמים למלחמת העולם הראשונה
- ערך מורחב – החזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה
ביולי 1914 היה ברור למדינות אירופה שעומדת לפרוץ מלחמה לאחר שכשלו כל המאמצים למנוע אותה (ראו משבר יולי). האימפריה הרוסית התפרשה על פני שטח רב וגיוס הכוחות והעברתם למערב האימפריה (שם עבר הגבול עם הקיסרות הגרמנית והאימפריה האוסטרו-הונגרית, יריבותיה של האימפריה הרוסית) היה תהליך שלוקח מספר שבועות. הקיסרות הגרמנית התבססה על עובדה זו בתוכנית המלחמה שלה שנקראה תוכנית שליפן. על פי תוכנית זו, על מנת שגרמניה תמנע ממלחמה בשתי חזיתות שתחליש את כוחה, על עיקר הצבא הגרמני להתרכז בחזית המערבית שם יכריע את צרפת במהירות כמו במלחמת צרפת–פרוסיה. הגרמנים ציפו שעיקר הצבא הרוסי לא יוכל לצאת למלחמה בשבועות הראשונים של המלחמה ולכן ארמייה אחת בלבד שתוצב בשטחי פרוסיה המזרחית (המקום בו עבר הגבול בין גרמניה לרוסיה) תוכל לבלום את ההתקפות הרוסיות עד אשר תוכרע החזית המערבית.
הכוחות בשטח ותוכניות הפלישה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הארמייה שהוצבה בשטחי פרוסיה המזרחית הייתה הארמייה הגרמנית השמינית, עליה פיקד מקסימיליאן פון פריטוויץ. הפקודות שקיבלה הארמייה הייתה שעליה להגן על שטחי פרוסיה המזרחית ולא לסגת אלא אם כן קיימת סכנה ממשית שהארמייה תושמד לחלוטין ואז יש לסגת אל עבר קווי נהר הוויסלה ובכך לנטוש את פרוסיה המזרחית לידי האימפריה הרוסית. מלחמת העולם הראשונה נפתחה ב-4 באוגוסט עם תחילת קרב לייז'. על מנת להקל את הלחץ בחזית המערבית, הפצירו הצרפתים ברוסים לפלוש לשטחי גרמניה אף על פי שצבאם עדיין לא מאורגן בשיא כוחו לצאת למלחמה מול גרמניה ואוסטרו-הונגריה. לבסוף הרוסים החליטו להשמע לצרפתים ולצאת להתקפה על גרמניה ואוסטרו-הונגריה[2].
הכוח הרוסי שפלש לשטחי פרוסיה המזרחית הורכב משתי ארמיות - הארמייה הרוסית הראשונה בפיקודו של פאול פון רננקמפף והארמייה הרוסית השנייה עליה פיקד אלכסנדר סמסונוב. לפי תוכנית הפלישה הצבאית, הארמייה הראשונה תפלוש מכיוון צפון-מערב והארמייה השנייה תפלוש מכיוון דרום. הרוסים, כמו הגרמנים, ידעו שארמייה רוסית אחת לא תוכל להביס לבדה את הארמייה הגרמנית שכן לגרמנים היה ציוד חדיש יותר ושרשרת פיקוד מנוסה ויעילה יותר. לעומת זאת, אם תכנס הארמייה הגרמנית לקרב מול של שתי הארמיות הרוסיות לא יישאר לה כל סיכוי והיא תובס בקרב. המטרה הרוסית הייתה ששתי הארמיות (שמגיעות מכיוונים שונים) יאגפו את הארמייה הגרמנית השמינית ובתנועת מלקחיים יתקפו אותה, ללא כל אפשרות לברוח. חולשה אחת הייתה ידועה לשני הצדדים - בין המפקדים של הארמיות (רננקמפף וסמסונוב) היו קיימים יחסי איבה עקב סכסוך שנוצר ביניהם במהלך קרב מוקדן במלחמת רוסיה–יפן תשע שנים קודם לכן. חוסר האמון שבין המפקדים פגע בשיתוף הפעולה שלהם, דבר שהיה לטובת הגרמנים כיוון שתוכנית המתקפה הרוסית התבססה על שיתוף פעולה בין הארמיות.
המערכה על פרוסיה המזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הארמיות הרוסיות נכנסו לשטחי פרוסיה המזרחית בלילה שבין 12 באוגוסט ל-13 באוגוסט[1]. כאמור קודם לכן הארמייה הגרמנית השמינית קיבלה הוראה שלא ליזום התקפה כנגד האויב הרוסי וכתוצאה מכך העדיפה להחזיק בעמדות מוגנות ולא להילחם באופן מיידי מול הארמיות הרוסיות. מסיבה זו הרוסים לא נתקלו בהתנגדות בעת פלישתם לפרוסיה המזרחית ובמהלך ארבעת הימים הראשונים המשיכו לחצות את שטחי פרוסיה המזרחית בעודם מתרחקים יותר ויותר מקווי האספקה שלהם.
התנגשויות ראשונות בשטלופנן וגומבינן[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערכים מורחבים – קרב שטלופנן, קרב גומבינן
מפת קרב גומבינן
ב-16 באוגוסט הארמייה הרוסית הראשונה עצרה את התקדמותה ליד עיר בשם שטלופנן (כיום נקראת נסטרוב) במטרה לחכות לארמייה הרוסית השנייה שתשלים את הפערים ובכך יוכלו הארמיות לתקוף ביחד את הארמייה הגרמנית. מפקד הקורפוס ה-1 בארמייה הגרמנית השמינית, הרמן פון פרנסואה, ראה בהיעצרות הארמייה הרוסית הזדמנות לתקוף אותה לפני שהארמייה הרוסית השנייה תדביק את הפער. ב-17 באוגוסט לקח פרנסואה את הגיס הגרמני הראשון ויצא למתקפת פתע על הארמייה הרוסית הראשונה. מששמע מפקד הארמייה הגרמנית השמינית פריטוויץ על מעשיו של פון פרנסואה הורה לו מיד לסגת לאחור שכן לא האמין שלגיס יחיד יש אפשרות לגבור על ארמייה שלמה. פרנסואה, דבק בהחלטתו, הודיע שלא ייסוג באומרו: "אנא מסור לגנרל פון פריטוויץ שגנרל פון פרנסואה יחתור לסיום המגע עם האויב ברגע שהוא יביס את הרוסים!". הארמייה הרוסית הופתעה תחילה מהמתקפה אך התאוששה במהירות והחלה לאגף את הגיס הגרמני הראשון. משראה פון פרנסואה שכוחותיו מתחילים להיות מאוגפים הורה על נסיגה. קרב שטלופנן הסתיים לאחר יום אחד של לחימה בלבד, במהלכו נגרמו לרוסים כ-8,000 אבדות (5,000 הרוגים ופצועים, 3,000 נלקחו בשבי) ואילו לגרמנים כ-1,297 הרוגים ופצועים בלבד.
למרות הניצחון הגרמני, הארמייה הרוסית הראשונה נסוגה רק מעט לאחור ולא היה לקרב יכולת לעצור את התקדמותה. הרוסים המשיכו להתקדם ביומיים שלאחר מכן עד שעצרו מזרחית לגומבינן. הגרמנים הצליחו ליירט את התשדורות שהעבירו הרוסים למפקדתם. על פי תשדורות אלו, הארמייה הרוסית הראשונה נעצרה ליד גומבינן במטרה לחכות לארמייה הרוסית השנייה שתגיע לאזור בתוך יום אחד. כששמע זאת הרמן פון פרנסואה, הפציר במפקדו פריטוויץ לקחת את היוזמה ולתקוף את הארמייה הראשונה של רננקמפף בטרם תשלים הארמייה הרוסית השנייה את התקדמותה. מעודד מהניצחון של פרנסואה יומיים קודם לכן, הורה פריטוויץ לארמייה השמינית לצאת להתקפה על הארמייה הרוסית הראשונה. הקרב החל ב-20 באוגוסט בשעה 4:00 לפנות בוקר עת התחילה הארטילריה של הגיס הגרמני הראשון להפגיז את הרוסים. החלטתו הפזיזה של פריטוויץ לצאת למתקפה הייתה בעוכרו. כשנפתח הקרב ב-4:00, לא היו שאר הגיסות הגרמנים מאורגנים לצאת למתקפה. הגיסות הרוסים שלא לקחו חלק בקרב מול הגיס הראשון שמעו את הארטילריה הגרמנית מצפונם והחלו להיערך בעמדת מגננה. כתוצאה מכך כשתקף לבסוף הקורפוס ה-17 של אוגוסט פון מקנזן (אליו הצטרף אף יותר מאוחר גיס המילואים הראשון תחת פיקודו של אוטו פון בלוב) את הכוחות הרוסים ארבע שעות לאחר תחילת הקרב הצליחו הרוסים לגרום נזק כבד לגרמנים.
בצפון זירת ההתרחשות, הצליח הגיס הראשון של פון פרנסואה לגבור על מקבילו הרוסי לאחר שלזו האחרונה אזלה תחמושת הארטילריה (העובדה שלרוסים לא הייתה אספקה רחבה של תחמושת הייתה ידועה גם היא לפריטוויץ לפי התשדורות שיורטו). בדרום נחלו הגיסות הגרמנים תבוסה עקב העובדה שההתקפה נפתחה מאוחר יותר ומרווח הזמן נוצל על די הרוסים להיכנס לעמדות מגננה. משכשלה ההתקפה בדרום בצהרי 20 באוגוסט ונסוגו הגיסות של מקנזן ובלוב החלו הגיסות הרוסים לאגף את כוחותיו של פרנסואה ולכן אלה נאלצו גם הם לסגת. גם במקרה זה נערך הקרב יום אחד בלבד, אך הפעם התוצאה הייתה שונה והגרמנים שהובסו נאלצו לסגת (האבדות בקרב היו מאוזנות - 16,500 לרוסים לעומת 14,800 לגרמנים).
מפקד הארמייה השמינית פריטוויץ פחד שלאחר התבוסה תחל הארמייה הרוסית הראשונה לרדוף אחר הגרמנים הנסוגים ובכך תשמיד אותה כליל. בצעד שנוי במחלוקת, הורה פריטוויץ לארמייה הגרמנית השמינית לסגת אל עבר קווי נהר הוויסלה ובכך להשאיר את שטחי פרוסיה המזרחית לידי הרוסים. הנסיגה החלה ב-21 באוגוסט אך לא נמשכה זמן רב. ב-22 באוגוסט החליט רמטכ"ל צבא גרמניה, הלמוט פון מולטקה הצעיר, להחליף את פריטוויץ בפיקוד מנוסה יותר שכן לדעתו ההחלטה לסגת משטחי פרוסיה המזרחית הייתה שגויה מן היסוד ועמדה בניגוד לתוכנית המלחמה הגרמנית שעל הארמייה להחזיק בשטחי פרוסיה המזרחית עד אשר תוכרע החזית במערבית מול צרפת ובריטניה. במקומו של פריטוויץ עמדו כעת פאול פון הינדנבורג ואריך לודנדורף.
מהפך בטננברג[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – קרב טננברג
הינדנבורג ולודנדורף החליטו לעצור את הנסיגה של הארמייה השמינית ולמקם אותה ליד כפר בשם טננברג. הינדנבורג ולודנדורף החליטו שהארמייה השמינית תארוב ותתקוף את הארמייה הרוסית השנייה של סמסונוב וזאת על ידי איגוף הארמייה הרוסית. ב-23 באוגוסט נפתח קרב טננברג עם מתקפה דו-ראשית של הארמייה הגרמנית השמינית על הארמייה הרוסית השנייה. סמסונוב חשב תחילה כי למעשה הוא משתתף בתנועת המלקחיים של הצבא הרוסי ושהארמייה הרוסית הראשונה נמצאת קילומטרים מעטים צפונה ותוקפת גם היא את הארמייה הגרמנית השמינית אבל המציאות הייתה שכוחותיו של סמסונוב נלחמו לבדם כנגד הארמייה הגרמנית. הארמייה הרוסית הראשונה לא הייתה קרובה לזירת הקרב ולמרות זאת הורה מפקדה פאול פון רננקמפף לשלוח מספר אוגדות לעזרת סמסונוב אך אלה לא הספיקו להגיע בזמן לקרב.
בימים שלאחר פרוץ הקרב נראה הקרב כלחימה ניידת בה הרוסים מכותרים ללא יכולת לברוח. מ-26 באוגוסט הפכה המערכה מלחימה ניידת למערכה השמדה כשלמעשה הגרמנים טובחים בחיילים הרוסים. ב-30 באוגוסט הסתיים קרב טננברג כניצחון מרשים לגרמנים - 125,000 אבדות לרוסים לעומת 20,000 אבדות בלבד לגרמנים. מפקדה של הארמייה הרוסית השנייה אלכסנדר סמסונוב התאבד בליל 29 באוגוסט עקב התבוסה בקרב. למעשה בקרב טננברג הושמדה לחלוטין הארמייה הרוסית השנייה ולכן נחשב לאחד הניצחונות הגרמנים החשובים בחזית המזרחית. קרב טננברג נחשב לקרב שהציל את שטחי פרוסיה המזרחית מידי הרוסים כיוון שאחריו לא יכלה הארמייה הרוסית הראשונה לכבוש לבדה את פרוסיה המזרחית ונאלצה לסגת.
סוף המערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – הקרב הראשון על האגמים המזוריים
לאחר שסיימו להשמיד את הארמייה הרוסית השנייה החליט פון הינדנבורג לפנות אל עבר הארמייה הרוסית הראשונה של רננקמפף. עוד קודם לכן במהלך קרב טננברג שלח רננקמפף חלק מהאוגדות לעזרת הארמייה הרוסית השנייה אך אלה לא הספיקו להגיע בזמן וכעת נוצר מצב בו הארמייה הרוסית הראשונה פרוסה על שטח רחב. פון הינדנבורג תכנן לאגף את האוגדות הדרומיות של רננקמפף באזור האגמים המזוריים בעוד בכל שאר החזית (מהאגמים המזוריים שבדרום ועד העיר קניגסברג[3] שבצפון) יתקיימו תקיפות שיכניעו את הארמייה הרוסית הראשונה. ההתקפה שוגרה לבסוף ב-7 בספטמבר ונודעה כ-הקרב הראשון על האגמים המזוריים.
בתחילת המתקפה זכו הגרמנים לניצחון מוחץ בצפון אך בדרום התקשו מעט אל מול הרוסים. ב-9 בספטמבר הצליחו הגרמנים לפרוץ את קו ההגנה בדרום והכריחו את הרוסים לסגת לכיוון צפון-מזרח. כעבור עוד יומיים של לחימה במהלכם דחקו הגרמנים את הרוסים עוד ועוד אחורה, החליט רננקמפף להורות על נסיגה כללית משטחי פרוסיה המזרחית חזרה אל הגבול הרוסי-גרמני לאחר שהבין שאין לו עוד סיכוי לנצח את הארמייה הגרמנית השמינית. הנסיגה הרוסית הושלמה סופית ב-14 בספטמבר כאשר אחרוני החיילים הרוסים חזרו לגבול הרוסי. בכך הסתיימה הפלישה הרוסית לפרוסיה המזרחית.
תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות שלא היו שינויים טריטוריאליים בעקבות הפלישה הרוסית לפרוסיה המזרחית, לפלישה זו היו שתי השפעות עיקריות:
- ניצחונו של פאול פון הינדנבורג בטננברג ובאגמים המיזוריים ביססו את אישיותו כ-"מציל פרוסיה המזרחית" וכ-"גיבור המלחמה במזרח". מאוחר יותר בהמשך המלחמה הוא הפך למפקד העליון של הצבא הגרמני (מתחת לקייזר) בזכות ניצחונותיו אלו.
- לאחר שפריטוויץ הורה על נסיגה והינדנבורג ולודנדורף החליפו אותו, נשלחו מספר אוגדות מהחזית המערבית לעזרתה של הארמייה הגרמנית השמינית. לאחר סיום הפלישה חזרו האוגדות לחזית המערבית אך לא הגיעו בזמן אל הקרב הראשון על המארן שם כל כוח גרמני נוסף היה נחוץ[4].
למרות מספר האבדות בצד הרוסי, כוח האדם הזמין לצבא הרוסי היה גבוה ביותר ולכן לאבדות המהלך הפלישה לא הייתה השפעה כבדת משקל. משהובטחה ביטחונה של פרוסיה המזרחית, יכל צבא גרמניה לשלוח עזרה צבאית לאוסטרו-הונגרים בקרבות שלהם מול הרוסים (שם התרכז עיקר הכוח הרוסי) במערכה על גליציה.
מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ברברה טוכמן, אוגוסט 1914, תל אביב: הוצאת מערכות, 1982.
- Peter Simkins, Geoffrey Jukes, Michael Hickey, The First World War: The War to End All Wars, Osprey Publishing, 2003.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- FirstWorldWar.com (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 הפלישה החלה כבר ב-13 באוגוסט, אך ההתנגשות הצבאית הראשונה חלה ב-17 באוגוסט ולכן נהוג לציין את תחילת המערכה ב-17 באוגוסט.
- ^ המערכה של רוסיה מול אוסטרו-הונגריה נקראת המערכה על גליציה.
- ^ כיום נקראת העיר קלינינגרד
- ^ קרב זה הביא לעצירת ההתקדמות הגרמנית וכישלון תוכנית שליפן.