חיסיון מפני הפללה עצמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הפללה עצמית)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חיסיון מפני הפללה עצמית הוא עיקרון משפטי לפיו אדם רשאי להימנע מפעולה העשויה להפליל אותו. בליבת העיקרון מצויה הזכות שלא להשיב לשאלות בחקירה (זכות השתיקה). בשיטות משפט רבות, לא ניתן לחייב אדם להודות בעובדה או למסור מידע שיביאו להטלת אחריות פלילית עליו. החיסיון מספק מגוון הגנות וזכויות, למשל - חשודים, ונאשמים רשאים שלא להשיב לשאלות בחקירת משטרה, להימנע ממסירת מידע ומסמכים וכן שלא להעיד במשפטם או שלא להשיב בבית משפט תשובות שעשויות להפלילם. בשיטות משפט בהן החיסיון מפני הפללה עצמית חל באופן מלא, השתיקה או היעדר שיתוף הפעולה לא ישמשו נגד חשודים ונאשמים והם לא יענשו על כך. היקף הזכות משתנה בין מדינות שונות, וחלק מהמדינות כלל אינן מכירות בזכות זו.

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל מוסדרת הזכות להימנע מהפללה עצמית בסעיף 47 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971:

א) אין אדם חייב למסור ראיה אם יש בה הודיה בעובדה שהיא יסוד מיסודותיה של עבירה שהוא מואשם בה או עשוי להיות מואשם בה.
ב) ביקש אדם להימנע ממסירת ראיה מחמת שהיא עשויה להפלילו כאמור בסעיף קטן א' ובית המשפט דחה את הבקשה והראיה נמסרה, לא תוגש הראיה נגד אותו אדם במשפט שבו הוא מואשם בשל העבירה שהעובדה המתגלית מן הראיה היא יסוד מיסודותיה, אלא אם הסכים לכך.
ג) נאשם שבחר להעיד במשפטו כעד הסניגוריה, לא יחול עליו סעיף זה לגבי העבירה שהוא מואשם בה באותו משפט.

– ‏[1]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גיא רוטקופף "על החובה למסור מסמכים לרשות - הצורך להגדיר מחדש את תחומי החיסיון מפני הפללה עצמית ואת זכות השתיקה" המשפט י"א 293 (2007)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

US Department of Justice Scales Of Justice.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא חוק ומשפט. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.