הפלרת מי-שתייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הפלרת מי-שתייה היא תהליך שנוי במחלוקת של הוספת פלואוריד למי שתייה במטרה להפחית את שיעור העששת באוכלוסייה. החומר שמוכנס למי השתייה בתור פלואוריד בישראל (ובמספר מדינות אחרות) הוא חומצה פלואורוסיליצית, שנוסחתה H2SiF6.

תוכן עניינים

[עריכה] כימיה

תוסף הפלואוריד הראשון שהיה בשימוש להתאמת הפלואוריד היה נתרן פלואוריד (NaF). הוא נבחר בתחילה לא רק על סמך תכונותיו אלא גם משום שרעילותו והשפעותיו הפיזיולוגיות נלמדו בקפידה. נתרן פלואוריד הוא חומר לבן חסר ריח המגיע בצורת אבקה או גבישים בגדלים שונים, הוא רעיל מאוד, חסר צבע ומסיס במים. משקלו המולקולרי הוא 42.00. מסיסותו כמעט קבועה 4 גרם ל 100 מיליליטר מים בטמפרטורות הקיימות בדרך-כלל בטיפול במים. כאשר מוסיפים אותו למים הוא מתפרק ליונים של Na ושל F. NaF Na+ + F- pH המים המטופלים נותר קרוב לנייטרלי, בערך של 7.6. נתרן פלואורי נמצא באופן טבעי במים בכמות של עד מיליגרמים ספורים לליטר מים ואינו נחשב על ידי רוב המומחים כמזיק בריכוז זה[דרוש מקור]. במדינות רבות הוכנס הנתרן הפלואורי בריכוז זעום למי השתייה לשם "הפלרתם", כדי לסייע במניעת עששת. מאוחר יותר, כאשר נעשתה ההפלרה תהליך מקובל, נכנסו לשימוש תוספים אחרים. תוסף הפלואוריד הנפוץ כיום הוא חומצה פלואורוסיליצית.

חומצה פלואורוסיליצית (H2SiF6) היא חומצה חזקה שאת שיווי המשקל שלה עם מים ניתן לתאר במשוואה הבאה: H_2SiF_6 +4H_2O \Leftrightarrow Si(OH)_4 +6H^+ + 6F^-

הפרוק של היון SiF_6^{2-} לתוצרים בצד הימני של המשוואה לעיל הוערך כמוחלט בשיווי משקל בערכי pH מקובלים במערכות מים ציבוריות (pH>7). במים המסופקים בישראל נע ה- pH בדרך כלל בין 7.3 ל- 8.3. פרוק מוחלט בשיווי משקל משמעו כי כימאים ידווחו, בהסתמך על קבועי שיווי המשקל השמרניים ביותר בספרות הכימית, שהיחס Si(OH)4 / SiF62 ב- pH 8 וריכוז פלואוריד של 1 מ"ג לליטר יהיה 1 x 10E26. כלומר, עבור כל מולקולה של חומצה פלואורו-סיליצית שלא התפרקה קיימות 10,000,000,000,000,000,000,000,000 מולקולות של Si(OH)4. לכן, ריכוז SiF_6^{2-} הנוצר בשיווי משקל במערכות אספקת מים בהם מתאימים ריכוז פלואוריד על ידי הוספת H2SiF6 לערך של 1 מ"ג לליטר יהיה קטן ביותר (<<<1 part per trillion). הזמן להגעה לשיווי המשקל הכימי הוא שניות ובמקסימום דקות ספורות. pH המים המטופלים יורד בדרך כלל במעט, בערך של לא יותר מ- 0.1 (לדוגמה מ- 7.4pH ל- 7.3).

יון הפלואוריד משפר עמידות אמייל השן לעששת משום שהפלואוריד הופך חלק מההידרוקסילאפטיט שיוצר את האמייל לפלואוראפטיט שהוא בסיס חלש יותר ונתקף, לכן, פחות על ידי חומצה (כדוגמת חומצת חלב שנוצרת על ידי רובד חיידקי השן).

Ca_{10}(PO_4)_6(OH)_2 + 2F^- \Rightarrow Ca_{10}(PO_4)_6F_2 + 2OH^-

ברוב משחות השיניים נמצאים פלואורידים, בדרך כלל כמה פלואורידים שונים במשחה אחת, ביניהם: אמין פלואוריד (NH3F) ונתרן פלואורי (NaF).

[עריכה] הסיבות להפלרת המים

החומצה הפלואורוסיליצית המוכנסת למים מביאה את ריכוז הפלואוריד ל-1 מ"ג לליטר. ריכוז זה נמצא כאופטימלי למניעת עששת במחקר אפידמיולוגי רחב שכלל מעקב אחר מצב השיניים של 7,000 ילדים בשנות הארבעים בארצות הברית. הוספת פלואור למים (באזורים בהם ריכוזו הטבעי נמוך מ-1 מ"ג לליטר) הביאה לירידה של כ-12% במספר הילדים הסובלים מעששת ולירידה של 2.25 במספר החציוני של שיניים עששתיות. מעקב סטיטסטי לאורך שנים אישר את הקשר שבין ריכוז פלואוריד במים לתחלואת עששת[1]. מחקר [2] שבדק 700 ילדים באירלנד (שם המים מופלרים) ומפריבורג שבגרמניה (מים לא מופלרים) מצא כי להפלרת מים אין השפעה משמעותית על בריאות השיניים של ילדים ממשפחות מבוססות כלכלית אבל ההפלרה משפרת את בריאות השיניים של ילדים ממשפחות במעמד חברתי בינוני ונמוך.

לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה- סעיף 623 כללי

Cquote2.svg

אוכלוסיית ישראל מורכבת מקבוצות מוצא שונות, ועקב כך קיימות בקרב האוכלוסייה בעיות שיניים מגוונות. במהלך השנים נערכו בישראל סקרים בתחום בריאות הפה. ... נמצא, כי חלה עלייה בשיעורי עששת עד שנות ה-80', ואילו בשני העשורים האחרונים ניכרת מגמה של ירידה, במיוחד במקומות שבהם הוסף פלואוריד למים או שהיה בהם פלואוריד טבעי. בקרב כמה קבוצות עולים גדולות נמצא צורך בטיפול דנטלי מקיף. כמו כן, נמצא כי בקרב קבוצות אלו ישנה רמה נמוכה של מודעות וחינוך לבריאות הפה. המסקנה היא, כי יש לקדם צעדים לחיזוק מערך בריאות הפה ובמיוחד בתחום המניעתי.

 Cquote1.svg

[3]

גילוי הפלרת המים כאמצעי למניעת עששת התרחש באחת האוכלוסיות השותה מים מנהר הקולורדו. לאוכלוסייה זו היו כתמים חומים על השניים בשל עודף פלואור במים, המכונים על שם אוכלוסייה זו "כתמי קולורדו", אך לא הייתה לה עששת.

לשם הפלרת מים משתמשים לרוב בתרכובות פלואוריד מלאכותיות, ובעיקר חומצה פלואורוסיליצית – תוצר לוואי של תעשיית הפוספטים.

[עריכה] יעילות הפלרת מים

יעילות ההפלה שנויה במחלוקת. מצד אחד ADA מצטטים מחקרים רבים אשר נעשו במשך 60 שנה שמצביעים באופן עקבי על הבטיחות והיעילות שבהפלרת מי השתייה בשמירה על בריאות הפה והשיניים של ילדים ומבוגרים (מניעת עד 65 אחוז מנגעי העששת בשיני חלב ועד 35 אחוז בשיניים קבועות). מקובל לומר שכ- 20-40 אחוז מאירועי העששת נמנעים בעקבות הפלרת מי שתייה‏‏[4] . נתונים הללו נכונים גם בעידן זה של זמינות הפלואור ממקורות הנוספים.[דרוש מקור]

מצד שני קיימים מחקרים אשר מראים כי אין שום תועלת בהפלרה.[5][6][7][8][9][10][11][12]

בשנת 2000 פורסם בארצות הברית דו"ח הרופא הראשי (Surgeon General) בנושא בריאות הפה והשיניים[דרוש מקור] מסקנת הדו"ח הייתה כי הפלרת מי שתייה היא האמצעי היעיל והבטוח ביותר למניעת עששת והתרומה החשובה ביותר לקידום בריאות השיניים לבני כל הגילאים לכל השכבות האוכלוסייה ובעיקר לשכבות המצוקה החברתית–כלכלית.

לראשונה הוכנס פלואוריד למים בגרנד רפידס שבמישיגן בשנת 1945. אז גם הוחל במחקרי "מקרה-ביקורת" בהם נעשתה השוואה של שיעורי עששת בקרב תושבי ארבע ערים בארצות הברית שמי שתייה שלהן הופלרו לריכוז של 1.0- 1.2 מ"ג לליטר, עם תושבי ארבע ערים סמוכות שקיבלו מי שתייה טבעיים עם רמות פלואוריד נמוכות. אחרי 15 שנה של מעקב ובדיקות נמצא, ששיעור הימצאות העששת פחת ב- 50-70 אחוז בקרב ילדי קהילות שניזונו ממים מופלרים‏‏[13].

לפי הערכות של חלק מהמומחים כיום כ- 20-40 אחוז מהיארעות העששת נמנעת בעקבות הפלרת מי שתייה, גם בעידן זה של זמינות פלואוריד ממקורות נוספים‏‏[14].

לפי שתי הערכות מ-2002 ו-2005, בישראל, 25% מהתחלואה בעששת נמנעת באזורים שמי השתייה מכילים פלואוריד ברמה המיטבית לעומת אזורים שטרם נעשה כן והרמה שם נמוכה מדי‏‏[15].

[עריכה] תמיכת ארגוני בריאות

למעלה מ-100 שירותי בריאות ציבוריים וארגוני מומחים ברמה לאומית והבינלאומית מכירים ביתרונות של הפלרת מי שתייה למניעת עששת השיניים ותומכים בה.

ארגון הבריאות העולמי תומך בהפלרת מי שתייה משנת 1964. ב-1994 פורסמה ועדת המומחים של WHO דוח שאישש את תמיכת הארגון בהפלרה כאמצעי בטוח ואפקטיבי למניעת עששת שיניים. הוועדה הצהירה: "במידה ולקהילה יש מערכת אספקת מים בצנרת, הפלרת מים הינה השיטה האפקטיבית ביותר להגיע לכלל האוכלוסייה, כך שכל השכבות בחברה יפיקו את יתרונותיה ללא צורך בהשתתפות פעילה של הפרט"[דרוש מקור].

ה-CDC (המרכז לבקרת מחלות ומניעתן) בארצות הברית הכריז ב-1999 כי הפלרת מי השתייה היא הגורם המרכזי שהקטין את עששת השיניים בעולם במחצית השנייה של המאה הקודמת. ההפלרה, על פי CDC, נמנית בין עשרת ההישגים הגדולים בבריאות הציבור במאה העשרים בשורה אחת עם חיסוני ילדים ופיסטור חלב.

[עריכה] בטיחות הפלרת המים

בשנת 1993 הוציאה מועצת המחקר הלאומי של ארצות הברית דו"ח המצביע על כך, שרמות הפלואוריד המותרות למי –השתייה אינן מהוות כל סיכון לתחלואה בסרטן, לאי- ספיקת כליות או למחלות של השלד‏‏[16]. בדו"ח אושרה המסקנה של הסוכנות האמריקאית לשמירת הסביבה, כי ריכוז פלואוריד במים ברמה של עד 4 חל"מ הוא בעל שוליים מתאימים של בטיחות.

מחקרים רבים[דרוש מקור] מדגישים כי השפעות השליליות של הפלואור על בריאות מתרחשות רק בעקבות חשיפה לאורך שנים ארוכות לריכוזי פלואוריד גבוהים, מעל 4-10 מ"ג לליטר, באזורים עם ריכוזי פלואור טבעי גבוהים בקרקע ובמים ובחשיפות תעסוקתיות ייחודיות (מכרות, תעשיית מתכת) ולא עקב שימוש בפלואור במינונים המקובלים לצורכי מניעת עששת השן.

[עריכה] ההתנגדות הציבורית להפלרת מים

בעבר סברו שההפלרה בטוחה ושהנזק היחיד של עודף הפלרה הוא "כתמי קולורדו"[דרוש מקור]. ב-1950 התעוררה התנגדות להפלרה במדינת וויסקונסין[17]. חלקה התבסס על דעות של חוקרים מדעת מיעוט[18][19]. על פי חוקרים אלה המחקרים ‏מצביעים על כך שהפלרה אינה יעילה ובטוחה כפי שסברו עד כה, וישנה בארץ ובעולם התנגדות של אזרחים ואנשי מקצוע הדורשים להפסיק לאלתר את הפלרת המים, ולבחון הליך זה מחדש לאור ממצאים אלו.‏‏

בישראל עלו הצעות להפלרת מים כבר בשנות השבעים וכבר אז קמה לזה התנגדות, בעיקר בקרב חוגים השוחרים את זכויות האזרח[דרוש מקור] שטענו כי לרשויות אין זכות להוסיף כימיקלים למים של כולם אלא קיים חופש לחולה להחליט על קבלת או אי קבלת טיפול רפואי.

בסקירת תוצאות מחקרים משנת 2009 נטען כי חלה התדרדרות בבריאות השיניים בקנה מידה גלובלי. נטען כי אחד הגורמים להתדרדרות זו הוא הימנעות מהפלרת המים והימנעות מהפלרת משחות השיניים‏‏[20]. בסקירת מחקרים משנת 2008 נטען כי הפלרת מי השתייה בהתאם לכמות שבתקן אגודת רופאי השיניים האמריקנית חשובה מאוד לבריאות השיניים הקבועות אך חשיבותה לא ברורה לבריאות שיני החלב‏‏[21].

[עריכה] תאוריות קונספירציה באשר להפלרה

בשנות ה-50 וה-60, חלק מהמתנגדים להפלרת מים התבססו על תאוריות קונספירציה ולפיהן ההפלרה הינה "מזימה קומוניסטית" שנועדה לפגוע בבריאות הציבור[דרוש מקור]. תיאור קומי של מתנגדי הפלרה ניתן למצוא בסרט "ד"ר סטריינג'לאב" של סטנלי קובריק (1964).

[עריכה] הפלרה בעולם

אחוזים מהאוכלוסייה שמקבלים הספקת מים מופלרים, באופן טבעי או מלאכותי.

██ 80–100%

██ 60–80%

██ 40–60%

██ 20–40%

██   1–20%

██ < 1%

██ לא ידוע

כיום 400 מיליון נפש ברחבי העולם שותים מים מופלרים.[דרוש מקור]

מצד שני מדינות רבות אסרו את הוספת הפלואוריד למי-השתייה: סין, אוסטריה, בלגיה, פינלנד, גרמניה, דנמרק, נורבגיה, שבדיה, הולנד, הונגריה, יפן.[22] סה"כ כ-1600 מיליון נפש בעולם שותים מים ללא תוספת של חומצה פלואורו-סיליצית בשל החלטת השלטונות בנושא.

בארצות הברית מעל ל-65% מהאוכלוסייה מקבלים מי שתייה מופלרים. ישנן מדינות, כגון קליפורניה, המחייבות הפלרה של הספקת המים ביישובים בעלי אוכלוסייה של מעל ל-10000 נפש. למעלה מ-30 מדינות בעולם מפלירות כיום את מי השתייה שלהן. בברזיל מקבלים למעלה מ-100 מיליון נפש מים מופלרים, בסינגפור ההפלרה מלאה ובאוסטרליה ההפלרה מקיפה 75% מאוכלוסייתה.

בבריטניה בשנת 2009 הוחלט להתחיל בהפלרה באזורים Southhampton וSouth Hampshire.

[עריכה] הפלרת מים בישראל

הפלרת מים מבוצעת במערכות מים בהן הריכוזים הטבעיים של הפלואוריד נמוכים מהערך שנקבע כרצוי בתקנות בריאות העם. על מנת לקבל את הריכוז שנקבע, בדר"כ יש להעלות את ריכוז הפלואוריד. ריכוז הפלואוריד במים בישראל נקבע על-פי תקנות בריאות העם הוא 1 מ"ג לליטר ברוב חלקי המדינה ו- 0.8 מ"ג לליטר באזורים החמים הנפרשים מאזור הכנרת דרך בקעת הירדן, הערבה, אילת והנגב. בישראל, כמו בהרבה מדינות אחרות, משתמשים בחומצה פלואורוסיליצית (Fluorosilicilic acid H2SiF6) להתאים את ריכוז הפלואוריד במים לריכוז שנקבע.

החומצה הפלואורו-סיליצית H2SiF6 היא פסולת תעשייתית,[23] מיוצרת בארץ ועוברת בדיקות כוללות אנליזות כימיות לפוספטים, ארסן, בריום, קדמיום, כספית, ניקל, סלן, עופרת, אנטימון וכרום. בדיקות המעבדה מתבצעות על פי דרישות התקן הישראלי 5438. משתמשים בחומצה שקבלה את אישור מכון התקנים הישראלי אשר אימץ את התקן האירופאי כלשונו.

[עריכה] היסטוריה

בישראל, בסקר משנות ה-70 בקרב ילדים יהודים בגיל 12 בבתי ספר ברחבי הארץ, נמצא כי בצפון הארץ ריכוז הפלואוריד הטבעי במים נמוך יותר מאשר בדרומה ושיעור היארעות העששת בילדים נמצא ביחס הפוך לרמת הפלואור במי שתייה‏‏[24].

רוב מי התהום מכילים פלואוריד ברכוז פחות מהרכוז המומלץ, ככל שמדרימים רכוז הפלואוריד במי התהום עולה, כאשר בערבה יש מספר מקורות עם רכוז גבוה מהמומלץ. התאמת הרכוז למיטבי במי השתייה החל בשנת 1982 בירושלים ובשנת 1983 בקיבוץ עין החורש. כיום, כ68 אחוז מתושבי המדינה מקבלים אספקת מים עם פלואוריד בריכוז המיטבי.

ועדת נתניהו, שבדקה את תפקודה ויעילותה של מערכת הבריאות בישראל (בשנת 1990) , המליצה על האצת תהליך אספקת מי שתייה מופלרים בכל הארץ.

בשנת 1998 אישרה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, תקנה המחייבת את ספקי המים לספק מים המסופקים עם רכוז מיטבי של פלואוריד ליישובים בני 5000 תושבים ומעלה. בדיון בבית המשפט העליון בעתירה נגד הפלרה בשנת 2002, יעצו השופטים לעותרים למשוך את עתירתם שכן לא ביססו את טיעוניהם הבריאותיים והסביבתיים על מחקרים מדעיים מוכרים.

בשנת 2005 הביעה הוועדה לעדכון תקנות איכות מי שתייה (ועדת עדין) את תמיכתה בהמשך הפלרת מי השתייה[25]

[עריכה] עלות הפלרת המים

על פי חישובים נמצא כי העלות השנתית של הפלרת מי-השתייה היא כחצי דולר בממוצע לשנה לאדם, ובישראל העלות דומה עומדת על 2-3 אגורות לכל ממ"ק מי-שתייה‏‏[26] .

בשנת 2002 ראש עירית הרצליה, הגברת יעל גרמן, העריכה את עלות ההתקנה של מערכות ההפלרה בארץ בין 140 ל-200 מיליון ש"ח, והאחזקה השוטפת עולה בין 60 ל-120 מיליון ש"ח.[27]
חישובי עלות—תועלת (Cost-Effectiveness) מראים כי ההפלרה היא אמצעי יעיל מבחינת בריאות הציבור. כל דולר המושקע בהפלרה יחסוך כ-38 דולר בעלויות טיפולי שיניים עתידיים‏‏[28].

חוקרים אחרים לא מצאו כל תועלת לבריאות השן בהוספת חומצה פלואורו-סיליצית (הפלרה) למי-השתייה, ואף מצאו כי הוספת החומר מזיקה.[29]

[עריכה] התנגדות להפלרת מי שתיה

לאורך השנים קמה התנגדות להפלרת מי השתייה טעמים שונים.

גם בישראל קמה להפלרת המים התנגדות כבר מתחילת התהליך - האיגוד למען בריאות העם בישראל נכנס לזירה בפברואר 1979 ובשם הדמוקרטיה דרש, כלשונו: "להפסיק מיד את ההכנות להזרמת פלואוריד למי השתייה לפני שיתברר בבית משפט אם יש רשות לכך, לכפות את הדבר על כל הציבור נגד רצונו".

אחד הארגונים הפעילים נגד הוספת פלואוריד היא עמותת "אדם, טבע ודין". ארגון זה וארגונים נוספים מתחום איכות הסביבה פועלים מזה מספר שנים כנגד הפלרת המים במדינה במספר דרכים (משפטיות, ציבוריות, תקשורתיות ופרלמנטריות).

המאבק נגד ההפלרה הובילה ב-2002 להגשת עתירה לבג"ץ על ידי עיריית הרצליה ומרכז השלטון המקומי נגד משרד הבריאות, המשרד לאיכות הסביבה, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת ונציב הדורות הבאים של הכנסת‏‏[30]. העתירה הוסרה בדיון השני בעצת בית המשפט בספטמבר 2002.

בכנסת התקיימו מספר דיונים בנושא ההפלרה.

להלן עיקרי הטענות שעלו כנגד ההפלרה:

  • ההפלרה של מי השתייה כמוה כהחדרת תרופה למי השתייה וללא הסכמה מדעת עומד בסתירה לחופש הפרט ולחירותו כמו גם פגיעה בחוק זכויות החולה תשנ"ו-1996.
  • תוספת פלואור למי השתייה כתוסף מזון מנוגד לתקנות בריאות העם.
  • המינון בו ניתן הפלואוריד כלל אינו נשלט. אדם ששותה עשר ליטר ביום מקבל פלואוריד בכמות גדולה ביחס לאדם שאינו שותה מי ברז.
  • כפיית הפלואוריד כלל אינה מתחשבת בגיל, מין, או בעיות רפואיות, כל אזרח מקבל מינון כל שהוא התלוי בכמות מי הברז אותו הוא שותה.
  • ההפלרה עשויה לגרום לבעיות בריאותיות (פגיעה במערכות שונות כמו מערכת העצבים, כליות, עצמות ועוד, בעיקר בקרב אנשים שהמערכת החיסונית שלהם פגועה ובקרב חולים כרוניים הסובלים מסכרת וממחלות כליות, צרכני כמויות גדולות של מים ומקבלי טיפול דיאליזה).
  • תוספת הפלואור למים כמוה כתוספת כימיקל רעיל למי השתייה.
  • חשש לבעיות סביבתיות חמורות. רק 7-8% מהמים המוזרמים בערים משמשים לשתייה, שאר הכמות משמשים למטרות אחרות (רחצה, כביסה, כלים וכיוצא בזה). לפיכך רוב הפלואור המוסף למים אינו משמש למניעת עששת ומזהם את הסביבה.
  • קיימת מחלוקת מדעית לגבי מינון הפלואור המומלץ לצריכה.
  • מדינות רבות בעולם מתנגדות להפלרת מי השתייה.
  • עלות – תועלת.
  • פגיעה במערכת הצנרת.
  • רק 8 מדינות בעולם כולו מפלירות למעלה מ-50% ממי השתייה שלהן. 97% ממדינות אירופה לא מפלירות את המים.
  • הצבת מיכלים עם חומצה פלואורו-סיליצית מציגה סיכונים סביבתיים, בייחוד שמדובר בבארות הסמוכות למבני מגורים או מוסדות ציבור.
  • ישנו סיכון לתקלה טכנית בעטיה יוזרמו כמויות גדולות מדי של פלואוריד למי-השתייה (הפלואוריד יגרום להרעלה מידית אם יצרך בכמויות גדולות).

[עריכה] קישורים חיצוניים

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ Direct evidence concerning the 'major role' of fluoride dentifrices in the caries decline - A 6-year analytical cohort study Authors: Haugejorden O, Nord A, Klock KS Source: ACTA ODONTOLOGICA SCANDINAVICA 55 (3): 173-180 JUN 1997
  2. ^ A comparison of dental caries levels in two communities with different oral health prevention strategies stratified in different social classes Authors: Sagheri D (Sagheri, Darius), McLoughlin J (McLoughlin, Jacinta), Clarkson JJ (Clarkson, John J.) Source: JOURNAL OF PUBLIC HEALTH DENTISTRY 67 (1): 1-7 WIN 2007
  3. ^ http://www.cbs.gov.il/archive/quarterly/q136_heb.htm
  4. ^ ‏Fluoridation facts, ADA, 2005 ‏
  5. ^ Colquhoun, J. Child Dental Health Differences in New Zealand, Community Health Studies Vol. 11:2, pp. 85-90 (1987)
  6. ^ Journal of the Canadian Dental Association, Vol. 53, pp. 763-765 (1987)
  7. ^ Journal of the Canadian Dental Association, Vol. 53, pp. 763-765 (1987)
  8. ^ Fluoride Vol. 23, pp. 55-67 (1990)
  9. ^ California Department of Health records of actual DentiCal cost. Unpublished research for Writ of Mandate, Citizens Against Fluoridation vs. Attorney General Dan Lungren 7/1996
  10. ^ Colquhoun, J. Influence of social class and fluoridation on child dental health Community Dent Oral Epidemiol Vol. 13, pp. 37-41, 1985
  11. ^ Gray, AS Fluoridation Time for a New Base Line J Canadian Dent. Assoc. Vol. 10, 1987
  12. ^ Yiamouyiannis, J "National Institute Dental Research study shows no relationship between fluoridation and tooth decay rate" American Laboratory 5/1989
  13. ^ ‏Burt BA, Eklund SA. Dentistry ,Dental practice and the community .5th ed. Philadelphia, Pennsylvania: WB Saunders, 1999.‏
  14. ^ ‏McDonagh MS, Whiting PF, Wilson PM, Sutton AJ, Chestnutt I, Cooper J, Misso K, Bradley M, Treasure E, Kleijnen J. Systematic review of water fluoridation. BMJ. 2000 Oct 7;321(7265):855-9.‏
  15. ^ ‏Zusman SP, Ramon T, Natapov L, Kooby E. Dental Health of 12-year-old in Israel – 2002. Community Dental Health, 2005; 22(3): 175-179.‏
  16. ^ ‏National Research Council ,Health effects of ingested fluoride. Report of the Subcommittee on health effects of ingested fluoride. Washington , D.C: National Academy Press;1993.‏
  17. ^ תיעוד של ההיסטוריון דולנד ר. מקניל
  18. ^ ‏Fluoride in Drinking Water: A Scientific Review of EPA's Standards, By National Research Council (U.S.). Committee on Fluoride in Drinking Water, National Academies Press, 2006, ISBN 030910128X
  19. ^ http://www.fluoridealert.org/health/epa/nrc/
  20. ^ ‏The global increase in dental caries. A pending public health crisis Bagramian RA, Garcia-Godoy F, Volpe AR. Am J Dent. 2009 Feb;22(1):3-8.‏
  21. ^ ‏Fluoride supplements, dental caries and fluorosis: a systematic review. Ismail AI, Hasson H. J Am Dent Assoc. 2008 Nov;139(11):1457-68. ‏
  22. ^ רשימת המדינות שאסרו על הוספת פלואוריד
  23. ^ פרוטוקול מס' 28 מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
  24. ^ ‏Kelman AM. Fluoridation – the Israel experience. Community Dent Health. 1996;1352:42-46‏
  25. ^ הוועדה לעדכון תקנות איכות מי השתייה – ועדת עדין קובץ PDF

    וועדת המשנה קבלה פה אחד וללא הסתייגויות את ההמלצה הבאה: הוועדה תומכת בהמשך חובת ההפלרה ביישובים המונים יותר מ 5,000- תושבים. הוועדה ממליצה לאמץ את הריכוז המרבי המותר כיום בתקנות. הוועדה ממליצה לדון שנית בנושא הפלרת חובה בתוך חמש שנים, וממליצה על תקצוב מחקר ארוך טווח בנושא השפעת התחלת ההפלרה על הפלואורוזיס בירושלים בפיקוח וועדת היגוי בלתי תלויה.
  26. ^ ‏ . אריק קרסנטי, הרולד סגן-כהן, יובל ורד, אלקס לבנטל. רמה מיטבית של פלואוריד במים ובריאות הציבור. הרפואה כרך 142 , חוב. יא ( נובמבר 2003 ) ע' 1-5. ‏
  27. ^ פרוטוקול 504 של וועדת העבודה , הרווחה והבריאות
  28. ^ ‏Lennon MA. One in a million trial of water fluoridation. Bull World Health Organization 2006: 84(9) 759-760p‏
  29. ^ כתבה מהעיתון Medicine News Today
  30. ^ ‏בג"ץ 4529/02 מרכז השלטון המקומי נ' משרד הבריאות, תק-על 02(3)322 (2002)‏

מקור: http://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הפלרת_מי-שתייה&oldid=12493277
כלים אישיים

גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
תיבת כלים
דף זה בשפות אחרות
הדפסה/יצוא