הפנתר הוורוד 2

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפנתר הוורוד 2
Pink Panther 2poster.jpg
כרזת הסרט
שם במקור: The Pink Panther 2
בימוי: הרולד שוורט
הפקה: רוברט סימונדס
תסריט: סקוט ניוסטאדטר
מיכאל וובר
סטיב מרטין
עריכה: ג'וליה וונג
שחקנים ראשיים: סטיב מרטין
ז'אן רנו
אמילי מורטימר
ג'ון קליז
מוזיקה: כריסטופר בק
הנרי מנציני (נעימת נושא)
צילום: דניס קרוסאן
חברת הפצה: סרטי קולומביה
מטרו גולדווין מאייר
הקרנת בכורה: 6 בפברואר 2009 ארצות הברית ו-צרפת
משך הקרנה: 92 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: ?
הכנסות: 75,946,615 דולר
דף הסרט ב-IMDb

הפנתר הוורוד 2 הוא סרט קומדיה שיצא בשנת 2009, ומהווה סרט המשך לפנתר הוורוד בכיכובו של סטיב מרטין.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרט זה, יהלום הפנתר הוורוד נגנב שוב, ובזירת הפשע נמצא פתק חתום של "הטורנדו". השוטר קלוזו, וחבורת בלשים מקצועיים מארצות שונות, נקראים לפתירת התעלומה. ניסונותיו של קלוזו לפתירת התעלומה מסתבכים, והמפקח הממונה עליו מגרש אותו מקבוצת הבלשים, שעליהם מוטלת המשימה לפתור את התעלומה.

לאחר שקבוצת הבלשים פתרה, כביכול, את התעלומה, מתקיים טקס פרסים שאליו מתגנב קלוזו וחושף את הפושעת האמיתית (מה שמעיד על הטעות המביכה של הבלשים). קלוזו פותח במרדף אחריה, שנגמר ביריית אקדח ביהלום היקר, אולם לאחר עצירת הפושעת, קלוזו נעצר לרגע של פלאשבק ומספר על כך שהחליף את היהלום האמיתי במוזיאון עם חיקוי שהיה ברשותו. זאת בטענה שלאחר מספר פשעים של ה"טורנדו", הוא הניח שהפנתר הוורוד יהיה הקורבן הבא והלך להצילו. עובד הניקיון במוזיאון, שהוא גם חברו של קלוזו, עזר לו בהחלפת היהלום בסודיות על מנת לא לחשוף את המעשה.

הסרט מסתיים בחתונה של קלוזו וניקול, האישה שאותה חיבב מאז הסרט הראשון, אך לא הודה בכך.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Film reel.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא קולנוע. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.