הפגזת ירמות' ולואוסטופט

הפגזת ירמות' ולואוסטופט

תאריכי הסכסוך	24 באפריל 1916
מקום	הים הצפוני
קואורדינטות	52°36′N 1°42′E
הצדדים הלוחמים

הפגזת ירמות' ולואוסטופט, שבחופה המזרחי של אנגליה, נערכה ב-25 באפריל 1916 על ידי הצי הקיסרי הגרמני במהלך מלחמת העולם הראשונה. ההפגזה בוצעה על ידי שייטת סיירות מערכה, מלווה בסיירות קלות ובמשחתות. לבד מגרימת נזק לערים אלה, ששימשו בסיס לצי הבריטי, מטרת ההתקפה הייתה משיכת חלקים מן הצי המלכותי הבריטי לקרב בתנאים נוחים לגרמנים, וכן סיוע לאירים, אשר מרדו באותה עת בבריטים (מרד חג הפסחא). להפגזה נלוותה התכתשות בין הצי הגרמני לבריטי, שלא היו לה השלכות משמעותיות.

רקע

בעת מלחמת העולם הראשונה נהנה הצי הבריטי מיתרון גדול על הצי הגרמני, מה גם שהבריטים הקפידו לשמור חלק גדול מספינותיהם מרוכזות בכל נקודת זמן. נראה היה, אם כן, שכדאי לצי הגרמני להימנע מעימות ישיר בים הפתוח עם הבריטים, כיוון שאז עשוי לבוא יתרון זה לידי ביטוי. מסיבה זו גם נתן הקייזר וילהלם השני הוראה בהתאם, שאסרה על הצי הגרמני להגיע לעימות מקיף עם הצי הבריטי שלא בקרבת חופי גרמניה. במקום זאת בחר הצי הגרמני בפעולות לחימה עקיפות, בהן לוחמות קבוצות קטנות יחסית של ספינות, ופשיטות על חופי בריטניה היו אחת מדרכי הלחימה האלה. נוספה לכך התקווה שהבריטים יפזרו חלק מספינותיהם לצורך הגנת מטרות אפשריות לפשיטה, במקום לרכזן. כן הגרמנים קיוו שספינות בריטיות שירדפו אחר הפושטים, יתעמתו עם הגרמנים סמוך לחופיהם של האחרונים, ובתנאים עדיפים לגרמנים. כמו כן, באביב 1916, הגרמנים סברו שחלקים גדולים מן הצי הבריטי נמצאים מחוץ לחופי האי הבריטי: כוח אחד, דרומי, בהופדן (Hoofden), סמוך לחוף ההולנדי, ומדרום לשרטון דוגר, וכוח אחר, צפוני, סמוך לנורווגיה. כך, קיוו הגרמנים, יהיה קל יותר לתוקפים לחמוק בדרך אל יעדם. כן, במקרה של היתקלות, קל יהיה להתמודד עם חלקיו השונים של הצי הבריטי בעודם מפוצלים, ולהתעמת עם כל חלק בנפרד. בפועל, לאחר סדרת תאונות, בהן התנגשו מספר ספינות בריטיות זו בזו, נטשו הבריטים את תוכניתם לפעולה בצפון, והספינות האמורות חזרו למימי בריטניה, לסקפה פלו ולרוסיית' (Rosyth) שבחופה המזרחי של סקוטלנד.

גרייט ירמות' (Great Yarmouth) אשר בנורפוק, המכונה בפשטות ירמות', הייתה בסיס צוללות של הצי המלכותי, ואילו לואוסטופט (Lowestoft) אשר בסאפוק, מעט דרומה משם, הייתה בסיס לשולות מוקשים ולמקשות (זורעות מוקשים). תאריך ההתקפה תוזמן כך שתיערך בד בבד עם מרד חג הפסחא באירלנד, ובכך הגרמנים נענו לבקשות המורדים לסיוע. כן נערכה התקפה של שש ספינות אוויר 'צפלין' בלילה שקודם יום ההתקפה. אלה הטילו פצצות על נוריץ' (Norwich), האריץ' (Harwich), איפסוויץ' ולינקולן, ללא אבדות לעצמן. עם תום ההפצצה הן נועדו לסייע בתצפית לספינות התוקפות.

סדר הכוחות

הגרמנים

אדמירל ריינהרד שר

הכוח הגרמני בכללותו, בפיקודו של אדמירל ריינהרד שר כלל 22 אוניות מערכה וסיירות מערכה, חמש אוניות מערכה ישנות יותר, 12 סיירות קלות ו-48 משחתות. להתקפה עצמה יועד רק חלק מכוח זה, עליו פיקד ויצה-אדמירל פרידריך בודיקר (Bödicker). הכוח התוקף כלל חמש סיירות מערכה: 'זיידליץ' (Zeydlitz)‏, 'ליצו' (Lützow)‏, 'דרפלינגר' (Derfflinger)‏, 'מולטקה' (Moltke) ו'פון דר טאן' (Von der Tann), ארבע סיירות קלות וכן כוח משחתות. שאר הכוח הגרמני נותר כגיבוי למקרה שהתוקפים יתקלו בכוח בריטי עדיף.

כן שלחו הגרמנים מספר צוללות לזירת ההתרחשויות, ובנוסף, נקטו באמצעים כמו מיקוש ושיגור צוללות, כדי לשבש את הגעתו של כוח ימי בריטי מכיוון סקוטלנד, שם עגן בדרך כלל רובו הגדול של הצי הבריטי.

הבריטים

מן הצד הבריטי, ה"גרנד פליט" ("הצי הגדול"), הכוח הימי החזק בעולם באותה עת, עגן בסקפה פלו וברוסיית'. קרוב יותר לזירת ההתרחשויות, בהאריץ', עגן 'כוח האריץ' ' בפיקודו של האדמירל רג'ינלד טירוויט (Tyrwhitt), ובו שלוש סיירות קלות ו-18 משחתות. הבריטים קבלו ידיעות על הפלגת הכוח הגרמני ב-24 באפריל בצהרים, סמוך לצאתו, ובערב אף גילו את יעדו, באמצעות יירוט מברק של הצי הגרמני. כוחות צי בריטיים, הן בסקפה פלו, הן בהאריץ', הועמדו בכוננות לקראת ההתקפה הגרמנית הצפויה, וקיבלו פקודות לנוע דרומה וצפונה, בהתאמה, לקראת התוקפים.

נוסף לאלה היו לבריטים בזירה שש צוללות שבסיסן היה ירמות', ושש נוספות בהאריץ'.

ההפגזה

הדרך אל היעדים

סיירת המערכה 'זיידליץ', אשר חזרה לאחר עלותה על מוקש

הספינות הגרמניות יצאו למשימתן בצהרי יום 24 באפריל 1916, ועשו דרכן ליעדן תוך עקיפת שדות מוקשים בריטיים. בשעה 16:00 סיירת המערכה 'זיידליץ', אשר שימשה ספינת הדגל של האדמירל בדיקר, עלתה על מוקש צפונה מערבה לנורדרני (Norderney או Nordeney) שבאיי פריזיה המזרחית, בשטח שביממה הקודמת נוקה ממוקשים, ו-11 איש נהרגו. הספינה, אליה חדרו כמויות גדולות של מי ים, ניזוקה קשות, מהירותה הוגבלה ל-15 קשר, והיא נאלצה לחזור לבסיסה בנהר היאדה (Jade), מלווה בשתי משחתות ובצפלין. האירוע גרם לעיכוב: מפקד הכוח עבר לסיירת המערכה 'ליצוב', ויתרת הכוח שינתה את נתיבה כדי להימנע ממוקשים ומצוללות בריטיות.

הפגזה והתכתשויות עם הבריטים

ב-25 באפריל, בשעה 3:50, לפנות בוקר , הבחין טירוויט בכוח הגרמני. למרות העדיפות הגרמנית המוחצת, הוא ניסה למשוך את הכוח הגרמני ממטרתו לכיוון הכוח הבריטי שבפיקודו, אלא שהסיירות הקלות הגרמניות המשיכו לכיוון יעדן המקורי. ב-4:10, סיירות המערכה הגרמניות פתחו באש על לואוסטופט מטווח של 10-13 ק"מ. במשך עשר דקות הן הרסו כ-200 בתים ושתי עמדות תותחים בריטיות, וגרמו לשלושה הרוגים ו-12 פצועים. משם הכוח הגרמני פנה צפונה לגרייט ירמות', אותה התקשה לאתר בשל ערפל. כן הטביעו הגרמנים שתי סירות פטרול בריטיות ושבו את צוותיהן. טירוויט, שניסיונו להטות את הגרמנים ממטרתם לא צלח, הפנה פניו אל עבר הגרמנים וב-4:30 הגיע לטווח מגע עם הסיירות הקלות הגרמניות. כוח האריץ' פתח באש מטווח של כ-14,000 יארד (כ-12,750 מ'), והחטיא. ב-4:40,מ סיירות המערכה, אשר הספיקו לירות רק מספר מועט של פגזים על ירמות', פנו לסייע לסיירות הקלות, שמצידן ניסו לתמרן את הבריטים לכיוון סיירות המערכה. ב-4:45, טירוויט הבחין בסיירות המערכה בטווח של כעשרה מייל (כ-16 ק"מ) מצפונו, ולנוכח עליונותם המוחצת של הגרמנים, פנה דרומה בכוונה להתרחק. סיירות המערכה הגרמניות פתחו באש על כוח האריץ'. אחת הסיירות הקלות, 'קונקסט' ('כיבוש', Conquest), נפגעה ונגרמו לה אבדות: 25 הרוגים ו-13 פצועים. כן נפגעה בחדר הדוודים המשחתת 'לארטס' (Laertes), ואבדותיה היו הרוג אחד וחמישה פצועים. סיירת קלה נוספת נפגעה קלות. לאחר 13 דקות של התכתשות סבו הגרמנים, כאשר הבריטים יצאו אל מחוץ לטווח תותחיהם, ואשר חששו שכוח בריטי עדיף עושה דרכו לזירה, פנו למימי הבית, ובדרכם חברו לכוח החיפוי. בכל אותו הזמן עשה ה"גרנד פליט" את דרכו דרומה, אולם היה רחוק מכדי להתערב, וגם תנאי ים קשים האטו את התקדמותו, וב-12:30 פנה חזרה לסקוטלנד. טירוויט ניסה עוד מספר שעות להגיע למגע עם הכוח הגרמני, עד שב-8:40 קיבל פקודה מהאדמירליות לחדול.

הסיירת הקלה 'קונקסט', אשר נפגעה מאש הגרמנים

אחרית דבר

למרות שכללית, לא ניצלו הגרמנים את עדיפותם המקומית הגדולה כדי להכות משמעותית בבריטים, הפגזת ירמות' ולואוסטופט העלתה את המוראל של הצי הגרמני, ובעקבות זאת העזתו גברה. בעקיפין הוביל הדבר לקרב יוטלנד, הקרב הימי הראשון בו העזו הגרמנים לצאת להתמודדות בקנה מידה גדול עם הבריטים.

מן הצד הבריטי, הביאה ההפגזה לתגבור כוחות הצי המאבטחים את חופה המזרחי של אנגליה, שכבר היה יעד למספר תקיפות דומות, כמו הפשיטה על ירמות' והפשיטה על סקרבורו, הרטליפול וויטבי. הדבר התאפשר, בין השאר, כיוון שבשלב זה של המלחמה הבריטים הצטיידו בספינות במספר שדי היה בו לאפשר עמידה במטלה נוספת זו.

לקריאה נוספת

• Marder, Arthur J. (1965). Volume II: The War Years to the eve of Jutland: 1914-1916. From the Dreadnought to Scapa Flow. Oxford University Press.
• Massie, Robert K. (2003). Castles of Steel: Britain, Germany, and the Winning of the Great War at Sea. Random House. ISBN 0-345-40878-0.
• Rickard, J (18 September 2007), Lowestoft Raid, 25 April 1916, http://www.historyofwar.org/articles/battles_lowestoft_raid.html
• Scheer, Reinhard (1934). Germany's High Sea fleet in the War. New York: Peter Smith. (translation from 1920 German edition available online at Richthofen.com