הפרגמנט המורטורי

הפרגמנט המורטורי (Fragment, מלטינית - שבר, רסיס) או הקאנון המורטורי הוא הרשימה העתיקה ביותר הידועה של ספרי הברית החדשה.

ב-1740 גילה החוקר, האב לודביקו אנטוניו מורטורי (Ludovico Antonio Muratori;‏ 1672-1750) בהספרייה האמברוזיאנית שבמילאנו, כתב יד בלטינית מהמאה ה-7. כתב היד שהגיע מהמנזר הקולומבני בבוביו (Bobbio Abbey), הוא תרגום מיוונית של כתב יד אשר חסרה בו ההתחלה והוא נקטע בפתאומיות. מסמך זה נותן מידע על תהליך הקנוניזציה של כתבי הברית החדשה.

המסמך כולל רשימה של כתבים שנחשבו ככתבי קודש והמחבר דן בחיבורים, מוסיף פרשנויות ומשלב מידע היסטורי.

הרשימה ממיינת את הכתבים לארבע קבוצות:

• הבשורות, מעשי השליחים, איגרות פאולוס, איגרת יהודה, אגרות יוחנן, חזון יוחנן וחוכמת שלמה, כולם כתבי קודש ללא ספק.
• האפוקליפסה של פטרוס, למרות שיש כאלו שטוענים שאין לקרוא אותה בכנסייה.
• רועה הרמס Ποιμήν του Ερμά, אין לקרוא אותו בפומבי לעם בכנסייה כי אינו שייך לנביאים או לשליחים.
• דוחה כתבים מאת ארסינואוס, ולנטינוס ומילטיאדס ככתבי מינות וכן את האגרת ללאודיקים והאיגרת לאלכסנרינים כמזויפות.

לקריאה נוספת

• רבקה חן, הנצרות הקדומה שלוש המאות הראשונות, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2009, עמודים 62-66.