הפריה חוץ-גופית

תא זרע מוזרק לתוך ביצית במסגרת ICSI

הפריה חוץ-גופית או הח"ג (בלשון הדיבור: הפריית מבחנה, באנגלית: In vitro fertilisation ובקיצור IVF) היא אחד הכלים העיקריים לטיפול בעקרות בקרב נשים וגברים. בהפריה כזו מפרה הזרע את הביצית מחוץ לגוף האישה (in vitro), והביצית המופרית מועברת לרחם, שם מתפתח ההיריון כהיריון רגיל לכל דבר.

היסטוריה

טכניקת ההפריה החוץ-גופית פותחה בבריטניה בידי ד"ר פטריק סְטֶפְּטוֹ וד"ר רוברט אדוארדס. "תינוקת המבחנה" הראשונה בעולם הייתה לואיז בראון, שנולדה ב-25 ביולי 1978 בבית החולים הכללי אולדהם בהליך של ניתוח קיסרי, לאחר שהוריה ניסו להרות במשך כתשע שנים ללא הצלחה בשל חסימה בחצוצרות של אמה. גם אחותה הקטנה, נטלי, נולדה באמצעות הפריה חוץ-גופית, וב-1999 הייתה לאם הראשונה שנולדה בהליך זה. ישראל היא המדינה החמישית בעולם שביצעה הפריית מבחנה ושבעקבותיה נולדה רומי נוימרק. שנה אחר כך נולד אלעד קליינר, ילד המבחנה (הזכר) הראשון. ביוני 1985 נולדה בבית החולים רמב"ם התינוקת הראשונה שנולדה לאם ערבייה מהפריה חוץ גופית‏. מאז היה גידול רב בשימוש בטכניקה, וקרוב לאחוז אחד מכלל הלידות כיום בעולם המערבי הן כתוצאה מהפריה חוץ-גופית.

התוויה

מטרתה המקורית של ההפריה החוץ-גופית הייתה לטיפול באי-פוריות כתוצאה מבעיה בחצוצרות, אבל עד מהרה הסתבר שהטפול מצליח גם במקרה של בעיות אחרות. פיתוח שיטת ICSI (הזרקת זרע ציטופלזמטית) פותר בעיות רבות של עקרות גברית.

ניתן אפוא לומר שלשם הצלחת טיפול הח"ג דרושים רחם תקין, ביציות תקינות, זרע פורה ורחם המסוגל לשמור על היריון. בשל שיקולי עלות נחשבת הפריה חוץ-גופית כמוצא אחרון, לאחר שנוסו שיטות אחרות לטיפול באי-פוריות.

השיטה

ביצית מוקפת בתאי גרנולוזה.

גירוי השחלות

מחזור הטיפול מתחיל על פי רוב ביום השלישי לוסת, וכולל מתן תרופות המגרות את השחלות לייצר מספר רב של זקיקים. ברוב המקרים מוזרקים גונדוטרופינים מסוג FSH או נגזרותיו. במהלך מתן ההורמונים יש צורך במעקב אחרי רמת האסטרדיול ובדיקות אולטרסאונד למעקב אחרי גדילת הזקיקים. לרוב יש צורך בכעשרה ימי טיפול. בזמן זה ניתנים גם הורמונים לעיכוב הביוץ.

באופן כללי, כל התוכניות המוענקות בטיפולי פריון מתבססות על עיקרון של סופר-אובולציה (super ovulation) כדי לגרות ייצור של מספר ביציות ולשפר את תזמון שאיבתן. הטכניקות הקיימות כיום כוללות את התרופות הבאות:

• קלומיפן ציטרט (איקקלומין)

• גונדוטרופינים- HMG

• הורמונים לגירוי זקיקים- FSH

• LH אגוניסטים.

תרופות אלו מגדילות את מספר הזקיקים בשחלה ולאחר שנותנים אותן יש לעקוב באופן קפדני על ידי אולטרסאונד כדי לוודא שאין מספר רב מדי של ביציות ו/או לוודא שהן גדלות לגודל אופטימלי לצורך שאיבתן.

עקרונות הטיפול:

• לפחות 2-3 זקיקים צריכים להתפתח לפני שממשיכים לתהליך שאיבתם, אחרת יש לזנוח את מחזור הטיפולים באותו החודש ויש לבחור בגירוי תרופתי אלטרנטיבי.

• רמות האסטרדיול נבדקות גם הן לצורך הערכת הגדילה- מצופה שכל זקיק יגרום להפרשה של 200 פיקוגרם למ"ל של אסטרדיול. קיימת הוכחה לכך שאופן ההתנהגות של רמות האסטרדיול בדם מנבאות את הצלחת הטיפול- ירידה ברמות האסטרדיול טרם מתן HCG המביא לביוץ עצמו, מקושרות לשיעורי הריון נמוכים יותר.

• כאשר הזקיקים הגיעו לגודל של 17 מ"מ באולטרסאונד, יש לתת HCG אשר פועל בדומה להורמון LH ומביא לפריצת הביציות מן הזקיקים בתוך 36 שעות. יש לשאוב את הביציות כשעה-שעתיים לפני מועד זה (אחרת, במידה והזקיקים יישאבו מאוחר מדי, הם לא יכללו ביציות אשר פרצו לתוך חלל הבטן ומשם לחצוצרות).

• הטיפול ב- GNRH אגוניסטים או אנטגוניסטים בנוסף לטיפולים המתוארים לעיל, הביא לירידה דרסטית בסיכוי של עליה מוקדמת מדי ב- LH, ובמילים אחרות הביא לירידה דרסטית ביכולת של ביצית לפרוץ החוצה טרם שאיבתה. כתוצאה מכך, משמשים היום תכשירים אלו ברוב המקרים של הפריית מבחנה. ה- GNRH agonist ניתנים לרוב ביום ה- 21 של המחזור הקודם (פרוטוקול ארוך) או בתחילת הווסת של המחזור הנוכחי יחד עם מתן של גונדוטרופינים (פרוטוקול קצר), והם ניתנים עד ליום בו ניתן HCG. ה- GNRH antagonist מתחיל 5-6 ימים לאחר מתן גונדוטרופינים, או כאשר הזקיק המוביל הינו בגודל של 13 מ"מ. האנטוגניסטים מאפשרים פחות הזרקות היות וניתנים לתקופה קצרה יותר, עם זאת, לא נמצא הבדל משמעותי מבחינת שיעורי ההריון באנטגוניסטים לעומת אגוניסטים.

ביצית לאחר שנוקו ממנה תאי הגרנולוזה.

שאיבת הביציות

שאיבת הביציות נעשית בערך 34-36 שעות לאחר מתן הזרקת HCG, ונעשית כיום בגישה טרנס-ווגינלית ובסיוע של אולטראסאונד. טכניקת השאיבה מבוססת על מחט מונחית-אולטרסאונד החודרת דרך דופן הנרתיק ומגיעה לשחלות. מחט זו שואבת את הנוזל מתוך הזקיקים והוא מועבר למעבדה כדי לזהות את הביציות. תהליך השאיבה אורך כ-20 דקות והוא מתבצע לרוב תחת טשטוש או בהרדמה כללית.

עובר בעל שמונה תאים (גיל שלושה ימים) לפני ההעברה לרחם.

טכניקת ICSI

באופן כללי, זרע טרי לאחר השפיכה אינו יכול להפרות ביצית בתנאי מעבדה, ועליו לעבור קפסיטציה- זהו תהליך פשוט הכולל אינקובציה קצרה בתוך תרבית. לאור תהליך שאיבת הביציות, ניתן לצפות כי הביציות עצמן יהיו בשלבי גדילה שונים. לאחר שאיבתן, מתבצעת חלוקה שלהן לביציות בשלות לעומת ביציות לא בשלות. ביציות בשלות מכילות שכבה עבה ורחבה של קומולוס אופורוס, הן השלימו את החלוקה המיוטית הראשונה שלהן וניתן לראות בתוכן את הגופיף הפולארי הראשון. הן מופרות על ידי זרע לרוב תוך 5 שעות ממועד שאיבתן. אם זרע וביצית מעורבבים מוקדם מדי, הפריה לא תתרחש. בין 50,000 ל- 150,000 זרעונים מושמים ליד כל ביצית. ביציות שאינן בשלות, מכילות שכבה קומפקטית בלבד של אופורוס קומולוס, ולא ניתן לראות בהן גופיף פולארי עדיין, והן מושמות באינקובציה עד ל- 36 שעות טרם הפרייתן.

תהליך ה- ICSI מתבצע במקרים של אי פריון גברי- פחות מ- 5 מ"ל זרע נורמלי ומוטילי למ"ל, עבור זרע שהוצא מהאשך באופן כירורגי כגון מצבים של אזוספרמיה, במקרים בהם הביציות מוקפאות, או במקרים בהם יש לבצע אבחון טרום השרשתי- PGD על מנת לאבחן בעיות גנטיות. בתהליך זה, נבחר זרעון אחד פר ביצית, והוא מוזרק ישירות לתוך הציטופלזמה ורחוק מן הגופיף הפולארי.

לאחר תהליך ההפריה, העוברים נמצאים באינקובציה באטמוספירה המכילה פחות מ- 5% של carbon dioxide. העוברים נבחנים בפרמטרים שונים, לרבות האם נוצר בהם pronuclei המוודא שאכן היתה הפריה.

החזרת עוברים

3-5 ימים לאחר גדילה בתנאי מעבדה, מוחזרים העוברים לרחם בתהליך הנקרא החזרת עוברים. קודם להחזרה, העוברים מדורגים מ- A עד D לפי הופעתם ורמת הפרגמנטציה בהם. במידה וההעברה מתרחשת בימים 5 או 6, העוברים מוחזרים כשהם בשלב הבלסטוציסט. ההחלטה האם להחזיר ביום השלישי או ביום החמישי תלויה במידת ההצלחה של המעבדה ושל הרופא. ההחלטה כמה עוברים להחזיר נעשית על ידי הזוג יחד עם הרופא המטפל ואל מול ההמלצות הקיימות כיום הקשורות לגיל האם.

המלצות הוועדה האמריקנית לפריון (ASRM) מציינות את הבאים:

• אישה מתחת לגיל 35- החזרת שני עוברים (יש לשקול החזרת עובר אחד בלבד, במידה וזהו מחזור הטיפול הראשון ב- IVF, במידה והיה מחזור טיפול מוצלח קודם ב- IVF, או כאשר העובר במצב מצוין)

• אישה בין גיל 35-37- החזרת בין 2-3 עוברים.

• אישה בין גיל 38-40: החזרת 3-4 עוברים.

• מעל גיל 40: החזרת 5 עוברים.

במצבים מסוימים, כמו טיפולי IVF קודמים שלא הצליחו, או פרוגנוזה לא טובה, ניתן להחזיר יותר עוברים (מסלול שאינו תלוי גיל).

רוב ההחזרות מתבצעות תחת הנחיית אולטרסאונד, כאשר על המטופלת לשתות מים על מנת למלא את שלפוחית השתן (כדי "לחזק" את הרחם ולהגביר את יכולת הצפיה באולטרסאונד). העוברים הטובים ביותר נשאבים לתוך קתטר, ולאחר שהרופא מכין את צוואר הרחם ושואב ריר צווארי, העוברים מוחדרים לתוך חלל הרחם. הסיכוי להריון מושפע מגיל האם, סיבת אי הפריון, עובי האנדומטריום והדירוג הממוצע של העוברים שהוכנסו. אצל חלק מן המטופלות, בעיקר מטופלות מעל גיל 38, יש פתיחה של ה- zona pellucida (תהליך של assisted hatching) בביצית, כדי לשפר את ההשרשה. זה לא נעשה באופן רוטיני.

מתן תמיכה לוטאלית

לאחר שמתבצעת החזרת העוברים, ניתן פרוגסטרון למשך כ- 7 שבועות לצורך תמיכה לוטאלית. הפרוגסטרון יכול להינתן בהזרקה, ג'ל ואמצעים נוספים.

סיבוכים וחסרונות הקשורים להפריה חוץ גופית

• הריון מרובה עוברים- כיום נעשה נסיון להקטין את מספר העוברים העוברים לרחם כפי שצוין לעיל. העברת יותר עוברים לרחם לאו דווקא מחייב שיעורי הצלחה גבוהים יותר. במידה וחלק מן העוברים נשארו, הם יכולים להיות מוקפאים לצורך שימוש בשלב מאוחר יותר. נהוג לציין כי הסיכוי של השרשה מוצלחת של עובר מוקפא הינו מחצית מן הסיכוי עבור עובר טרי, אולם קיימות מספר מעבדות המתארות שיעורי הריון דומים בשני המקרים.

• הריון חוץ רחמי והריון הטרוטופי- מטופלות שעוברות הפריית מבחנה הינן בסיכוי מוכפל להיווצרות הריון חוץ רחמי. הריון הטרוטופי הינו הריון המכיל עובר אחד בתוך הרחם ועובר אחד הנמצא כהריון חוץ רחמי: מקרים אלו באופן רגיל הינם נדירים, אולם תחת הפריית מבחנה שיעורם מגיע לכ- 1%.

• הסיכויים ללידה מוקדמת ולתינוקות שנולדים במשקל נמוך יותר מהממוצע הינם מוגברים תחת הפריית מבחנה.

• תסמונת גירוי יתר שחלתי- תסמונת זו מאופיינת על ידי הגדלה בשחלות, מיימת, והמו-קונסטרציה. הפרוגנוזה לרוב גרועה יותר אצל נשים שנכנסו להריון תוך כדי היווצרות התסמונת. מטופלות אלו הן בסיכוי מוגבר יותר להיווצרות קרישי דם.

• מומים מולדים- בחלק מן המקרים דווח על סיכון מוגבר יותר למומים מולדים אצל תינוקות אשר נולדו בהפריית מבחנה, עם זאת מידע זה הוא עדיין קונטרווורסיאלי. במידה ובוצעה טכניקת ICSI, הסיכון למומים גנטיים הקשורים להחתמה גנטית עלולים לעלות (תסמונת כגון תסמונת אנגלמן או תסמונת בקווידת'-ויידמן)

טכניקות נוספות הקשורות להפריית מבחנה

• תרומת ביצית- תרומת ביציות יכולה להיעשות במספר מצבים- מצב אחד הינו מצב בו אישה עם בעיות פריון בוחרת לתרום חלק מהביציות במסגרת תהליך הפריית המבחנה לאישה אחרת שאינה מסוגלת לייצר ביציות. מצב אחר הינו מצב בו אישה עוברת תהליך של סופר-אובולציה למטרות תרומת ביצית בלבד. במצבים אלו, טרם העברת הביציות או העוברים עצמם, יש לדאוג למתן אסטרוגן ופרוגסטרון לרחם האישה הקולטת, ויש להמשיך במתן אסטרוגן ופרוגסטרון למשך לפחות 10 שבועות. מספר העוברים המוחזרים הינו בהתאם לגיל התורמת ולא גיל המקבלת.

• GIFT- או Gamet intrafallopian tube transper, הינה שיטה הדומה ל- IVF, שבעבר שימשה רבות בטיפולי הפריה אולם לאור עלייה בהצלחת הטיפול ב- IVF כיום היא אינה מבוצעת כמעט. אינדיקציות לביצוע GIFT כוללות כיום בעיקר מטופלים המעוניינים שההפריה תתבצע בגוף האישה ולא בתנאי מעבדה, למשל מסיבות דתיות. במנגנון זה, מתבצעת סופר-אובולציה כמו ב- IVF רגיל ונשאבות ביציות. לאחר מכן, הזרע נאסף ועובר קפסיטציה, ואז מתבצעת לפרוסקופיה, במהלכה הזרעונים והביציות מעורבבים ומוכנסים לתוך קתטר, אשר מכניס אותם באופן לפרוסקופי לחצוצרה, שם תתרחש ההפריה עצמה. כ- 20%-30% שיעורי הצלחה פר מחזור תוארו בגישה זו. GIFT יבוצע במקרים בהם אין בעיה בחצוצרה או גיל מבוגר, אולם הוא כרוך בביצוע הרדמה כללית ובלפרוסקופיה, כאשר כיום כמעט ואינו מיושם.

• ZIFT או zygote intrafallopian transfer: זוהי טכניקה המשלבת בין GIFT לבין IVF. לאחר שהביציות נשאבות, הן עוברות הפריה בתנאי מעבדה, כאשר מיד לאחר מכן הן מוחזרות לחצוצרה כשהן בשלב הזיגוטה בטכניקה הדומה ל- GIFT (לפרוסקופיה). כיום כמעט ולא משתמשים בטכניקה זו.

• אבחון טרום השרשה- PGD, או אבחון טרום השרשה, החל ב- 1990. טכניקה זו מאפשרת למגוון רב של מחלות להיות מאובחנות טרם החזרת העובר לרחם, בטכניקות של FISH ושל PCR. ניתן כיום להוציא תא אחד או שניים (בלסטומר) מעובר המכיל 8 תאים בלבד, ללא פגיעה בעובר. ניתן גם לערוך ביופסיה לגופיף הפולארי הראשון או השני באותו האופן, כדי לבחון פגמים בגנים. בדיקה זו מבוצעת להורים שהם נשאים או חולים במחלות גנטיות מסויימות, המעוניינים לוודא שהעובר אינו חולה במחלה, או במקרים בהם קיימות הפלות חוזרות, מספר מחזורי טיפול ב- IVF שלא הצליחו וסיבות נוספות.

לאחר ההעברה

בלסטוציסט בן חמישה ימים, לפני ההעברה לרחם.

ישנן גישות הגורסות כי מיד אחרי ההעברה על האישה להישאר במיטה 36 שעות, ואחרים גורסים כי אין צורך כלל במנוחה במיטה לאחר ההעברה. כעבור שבועיים על האישה לבצע בדיקת הריון, ועד אז עליה לקחת פרוגסטרון - הורמון המעבה את רירית הרחם כדי שתהיה במצב אופטימלי לקליטת ההריון (במקרה שהאישה שהעוברים מושתלים ברחמה אינה זו שממנה נלקחו הביציות, ניתן לה פרוגסטרון כבר בתקופה שלפני ההעברה). במקרים רבים נרשמות גם תרופות נוספות.

הריון

שיעור ההצלחה הוא בין 20% ו-30% עבור כל מחזור הפריה. בין הגורמים המשפיעים על שיעור ההצלחה גיל הפציינטית, איכות הביציות ותאי הזרע, משך האי-פוריות, בריאות הרחם ורמת המומחיות הרפואית. מקובל מאוד בתוכניות הח"ג רבות להעביר לרחם מספר גדול של עוברים כדי להגדיל את סיכויי הקליטה. על כל פנים, נוהל זה מגדיל את הסיכוי להריון מרובה-עוברים, שבפני עצמו נחשב כסיבוך רפואי, ועלולות להיות לו השלכות שליליות על מהלך ההריון ובריאות הילודים. בכמה מדינות חל איסור על העברת יותר משני עוברים לרחם.

קְרִיוֹפְּרֶזֶרְוָוצְיָה (הקפאה)

הקפאה הינו תהליך בו עוברים או ביציות מוקפאים לצורך שימוש בעתיד. הקפאת עוברים נמצאה יעילה מאוד והשתפרה משמעותית עם השנים, כאשר שיעורי ההישרות של עוברים מוקפאים דווחו בין 50% ועד 90%. לפני החזרת העוברים, יש לבצע סינכרוניזציה של מחזור המטופלת כך שהעוברים יוחזרו במהלך ההשרשה ברחם- על כן מומלץ מתן אסטרוגן ופרוגסטרון. הקפאת ביציות החלה לצבור תאוצה בעשור האחרון, אולם טרם צברה נתונים מספריים שלא כמו הקפאת עוברים.

הקפאת עוברים

אם נוצר מספר רב של עוברים המטופלים יכולים לבחור להקפיא עוברים שלא הועברו לרחם. עוברים אלו נשמרים בחנקן נוזלי ויכולים להישמר כך זמן רב. היתרון בכך הוא שאפשר להיכנס שוב להריון מבלי לעבור מחדש את כל מחזור שאיבת הביציות.

הקפאת ביציות

הקפאת ביציות בשלות לא-מופרות היא אופציה בעיקר עבור נשים שעומדות לאבד את מאגר הביציות שלהן, בשל הכרח להסיר את השחלה או בעקבות טיפולים כימותרפיים.

הקפאת רקמת שחלה

הקפאת רקמת שחלה נועדה לנשים המעוניינות להאריך את תקופת הפוריות שלהן מעבר לגבולה הטבעי, או נשים לפני טיפול בסרטן, העלול לפגוע בשחלות שלהן.

בעיות אתיות

נושאים שנויים במחלוקת

מאז הופעת ההח"ג, היא עוררה מחלוקת גם בציבור וגם באקדמיה, במיוחד בתחילת דרכה. כמה מן הנושאים האתיים מעוררי המחלוקת:

• עקיפת הדרך הטבעית להפריה.
• יצירת חיים במעבדה.
• יצירת יותר עוברים מכפי הצורך.
• השמדת עוברים לא נחוצים.
• שימוש בטכנולוגיה לא-בדוקה.
• הליך יקר שרבים אינם יכולים להרשות לעצמם.
• בזבוז משאבים רפואיים על טיפולים שאינם חיוניים להצלת חיים.
• הקפאת עוברים ב"לימבו".
• השמדת עוברים כחלק מתהליך המחקר.
• אפשרות לברור מבין העוברים על פי תכונותיהם הגנטיות, או (בעתיד) להכניס בהם שינויים גנטיים.
• התייחסות לעוברים ולהריון כאל מוצר צריכה.

פגיעה בתפקידי ההורים המסורתיים

הפריה חוץ גופית מטשטשת את מושג ההורות הביולוגית - אישה יכולה ללדת תינוק מביציות של אישה אחרת ומזרע של גבר שאינו בעלה. עובדה זו מעלה שאלות אתיות ומשפטיות חדשות. שימוש בהח"ג מקל על רווקים, רווקות וזוגות חד-מיניים להקים משפחה, נושא המעורר התנגדות או אי-נוחות בקרב רבים (ראו גם: הורות הומו לסבית).

כמה מקרים זכו לפרסום נרחב:

• ב-2001 התפרסם מקרה של אישה צרפתייה שהעמידה פנים שהיא נשואה לאחיה, וכך ילדה תינוק מזרעו ומביצית שנתרמה. היו שראו בכך מעין גילוי עריות; אחרים טענו שיכול להיגרם נזק נפשי לילד כשיגדל וישמע על הדרך שבה נוצר. אחרים לא ראו בכך כל בעיה.
• בכמה מקרים של טעויות מעבדה הרו נשים וילדו תינוקות שנוצרו מגמטות של אחרים, מה שגרם לבעיות משפטיות סבוכות.

הריון בגיל הפסקת הווסת

בעוד גיל הפסקת הווסת מהווה גבול טבעי שאחריו אי-אפשר להיכנס להריון, הח"ג מאפשרת לנשים להרות גם בשנות החמישים והשישים לחייהן. טיפול הורמונלי מכין את הרחם שלהן לקליטת הריון, ועוברים נוצרים מביציות של תורמות. נכון להיום האישה המבוגרת ביותר שילדה היא אדריאנה אלייסקו מרומניה, שילדה בהיותה בת 66.

שיקולי דת

נושא ההפריה החוץ גופית מעלה סוגיות הלכתיות סבוכות, ויש מחלוקת בין פוסקים שונים האם מותר להשתמש בהליך זה בכלל, ואם כן באלו מגבלות. בין השאר עולה בעיה של הוצאת זרע לבטלה, וכן שאלות בנושא זהות ההורים המדויקת (במיוחד כאשר היולדת אינה האם הביולוגית), ממזרות, והאם התהליך הוא בגדר פרייה ורבייה.

הכנסייה הקתולית מתנגדת להפריה חוץ גופית באופן גורף, ורואה בעקרות קריאה מצד האל לאמץ ילדים. מלבד זאת, הכנסייה הקתולית רואה בעוברים בני-אדם לכל דבר, ומתנגדת להשמדתם.

מגבלות חוקיות

מדינות רבות הטילו מגבלות חוקיות על הפריה חוץ גופית בתחומים שונים, ביניהם: מספר הביציות המופרות, מספר העוברים המועברים לרחם, אפשרות שימוש בתרומת ביציות או תאי זרע, ואפשרות ההקפאה. בישראל, נהוג לאשר רק לנשים נשואות לקבל תרומת ביצית‏ אולם ביוני 2011 פסק בית המשפט המחוזי בירושלים כי בית חולים חייב לאפשר הליכי הפריה חוץ גופית באשה שאיננה נשואה, מזרע של גבר שנשוי לאשה אחרת, מבלי ליידע את אשתו של הגבר הנשוי או לבקש את התייחסותה‏. עוברים שנוצרו מזרע ומביצית של זוג שהתגרש אפשר להשתיל רק בהסכמת הבעל.‏ אין להקפיא ביציות למשך יותר מעשר שנים.‏
ישראל תומכת בילודה באמצעות הפריית מבחנה שכן גם בני זוג שאינם נשואים רשאים לקבל טיפול בהפריית מבחנה, ובתנאי שיחתמו על הסכם מיוחד אשר תוכנו מוכתב על ידי משרד הבריאות, והכולל בעיקר הסכמות מראש מה יעשה בחומר הגנטי המשותף במקרה שאחד הצדדים משנה את דעתו ואינו מעוניין עוד להמשיך בתהליך או נפטר.

ראו גם

• הפריה
• הריון
• הורות
• תרומת ביציות
• פונדקאות

קישורים חיצוניים

• הפריה חוץ גופית, מתוך אנציקלופדיה הלכתית רפואית
• הפריה חוץ גופית, מאמר באתר "דעת".
• דנ"א 2401/95 רותי נחמני נגד דניאל נחמני ואח'. פ"ד נ(4) 661. פסק דין תקדימי של בית המשפט העליון בישראל הדן בזכויות הנוגדות של בני זוג שנפרדו להולדת ילדים מביציות שהופרו בהפריה חוץ גופית.
• הפריה חוץ גופית, הסבר על התהליך מתוך אתר האינטרנט של אתר פוריות.
• ד"ר אלי גבע, בעקבות החוק החדש: איך מקפיאים ביציות ומה העלות, באתר ynet, ‏20 בינואר 2011

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.