הפרעה סכיזואפקטיבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הפרעה סכיזו-אָפקטיביתאנגלית: Schizoaffective disorder) היא הפרעה נפשית המאופיינת בשילוב בין תסמינים של הפרעת מצב רוח קשה (כגון חד קוטבית - מאניה או דיכאון, או דו קוטבית) עם לפחות שני תסמינים עיקריים של סכיזופרניה (כגון הזיות ומחשבות שווא).

שלא כמו סכיזופרניה, הדפוס הסכיזו-אפקטיבי נוטה להיות דפוס של אירועים יחידים, סיכויי ההחלמה מכל אירוע בנפרד טובים, ויש תקופות של צלילות בין האירועים. סיכויי ההחלמה אמנם גבוהים יותר מאלה של סכיזופרניה, אך נמוכים בהשוואה לאלה של הפרעות מצב רוח.

אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכיחות של הפרעה סכיזואפקטיבית הינה פחות מ- 1%, לרוב נעה בין 0.5% ל- 0.8%. אצל אנשים מבוגרים, נפוץ יותר הסוג הדיכאוני, ואצל צעירים נפוץ יותר סוג דו-קוטבי. הפרעה זו שכיחה יותר אצל נשים.

פעמים רבות ניתנת אבחנה זו באופן זמני לחולים שלא ניתן להחליט מאילו משתי הקבוצות האבחנתיות הם שייכים- האם לסכיזופרניה או שמא להפרעה במצב הרוח. זאת מאחר שבהתקפים החריפים לחולים הללו יש סימפטומים מעורבים הן של סכיזופרניה והן של הפרעה אפקטיבית מג'ורית. כדי להבדיל הפרעה סכיזואפקטיבית מהפרעה אפקטיבית, הכוללת סימנים פסיכוטיים, חשוב לוודא שאצל חולים אלו יש גם תקופות (מעל שבועיים) של הלוצינציות ודלוזיות ללא סימפטומים אפקטיביים.

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי ה- DSM-IV-TR, ההגדרה של הפרעה סכיזואפקטיבית הינה:

A. במהלך תקופת המחלה, יש אפיזודה דיכאונית מג'ורית, אפיזודה של מאניה או אפיזודה מעורבת, יחד עם סימפטומים מקבוצה A של סכיזופרניה.

B. במהלך התקופה הזו, צריכה שתהא תקופה של שבועיים לפחות הכוללת דלוזיות או הלוצינציות ללא הפרעות מצב רוח.

C. במהלך התקופה, יש לקיים סימפטומים של מצב רוח אשר נמשכים חלק נכבד מתקופת המחלה כולה (הפעילה, והרזידואלית).

D. יש לשלול שימוש בסמים או מצב רפואי אחר.

יש לציין האם ההפרעה הינה מסוג דו-קוטבי, או הפרעה דיכאונית מג'ורית.

פרוגנוזה וטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרוגנוזה במחלה טובה מעט יותר מזו של סכיזופרניה וגרועה מזו של הפרעת מצב רוח. סימני סכיזופרניה רבים הם סמן פרוגנוסטי רע, כאשר לרוב מהלך המחלה הינו כמו בסכיזופרניה.

הטיפול הפרמקולוגי הינו מתן תרופות מייצבות (ליתיום, טגרטול) ולעתים בשילוב עם תרופות אנטי פסיכוטיות. במידה ומדובר בתת-הסוג הדיכאוני, טגרטול יעיל יותר ממתן ליתיום. כאשר יש אפיזודה מאנית יש להעלות את מינון התרופות המייצבות, וכאשר יש דיכאון ניתן להשתמש בנוגדי דיכאון מסוג SSRI.

טיפול פסיכו-סוציאלי כולל טיפול פסיכולוגי משפחתי, טיפול קוגניטיבי ופיתוח מיומנויות בעיקר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.