הפרעה סכיזופרניפורמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הפרעה סכיזופרניפורמית (באנגלית- Schizophreniform disorder) הינה הפרעה נפשית המאובחנת כאשר קיימים סימפטומים של סכיזופרניה למשך תקופה משמעותית של חודש, אולם ההפרעה עצמה אינה אורכת מעל שישה חודשים לצורך אבחנה של סכיזופרניה (המחייבת כי משך ההפרעה יהיה לפחות שישה חודשים). הסימפטומים, הן של הפרעה סכיזופרניפורמית והן של סכיזופרניה, כוללים קיום מחשבות שווא (דלוזיות), הלוצינציות, דיבור לא מאורגן, התנהגות לא מאורגנת או קטטונית וסימפטומים שליליים של התנהגות. עם זאת, אין חובה כי קיום תסמינים אלו יביא להפרעה תפקודית, חברתית או תעסוקתית (שלא בדומה לסכיזופרניה, המחייבת לצורך אבחנתה קיום של הפרעה תפקודית כאמור). הבדל נוסף הינו במשך ההתפתחות- בעוד שסכיזופרניה הינה לרוב מחלה המתפתחת באופן הדרגתי לאורך חודשים ושנים, הרי שהפרעה סכיזופרניפורמית עלולה להתפתח במהירות יחסית.

בדומה לסכיזופרניה, הפרעה סכיזופרניפורמית מטופלת באמצעות תרופות אנטי פסיכוטיות, בעיקר תרופות א-טיפיות. בנוסף לכך ניתן טיפול בפסיכותרפיה, טיפול משפחתי, תעסוקתי וכדומה. הפרוגנוזה של החולים תלויה במידת החומרה, טבע ומשך הסימפטומים, כאשר כשני שליש מן החולים מפתחים בסופו של דבר סכיזופרניה.

היסטוריה ואפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבריאל לאנדפלדט (1895-1983) טבע לראשונה את המונח הפרעה סכיזופרניפורמית בשנת 1939 באוסלו, נורבגיה, על מנת לתאר מצב של התחלה של פסיכוזה פתאומית יחסית המקושרת להפרעות מצב רוח ולעתים בלבול.

הפרעה סכיזופרניפורמית שכיחה יותר במתבגרים ובמבוגרים צעירים, כאשר זוהי מחלה המקושרת באופן מובהק לקיום של סטרס כלשהו. השכיחות לאורך החיים הינה 0.2%, וחולים אלו סובלים יותר מהפרעות מצב רוח.

מבחינה קלינית, המחלה מאופיינת בהיארעות אקוטית יחסית, ללא תקופת פרודרום ארוכה, ללא ירידה פרוגרסיבית, וללא ירידה בתפקוד. לרוב, תוך מספר ימים נוצרת פסיכוזה. קיימת שכיחות גבוהה של מצבי בלבול ומחשבות שווא ביזאריות.

מבחינה הדמייתית, בגומה לסכיזופרניה, קיימת ירידה בפעילות של אזור פרונטלי תחתון במוח וכן הגדלה של חדרי המוח.

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי ה- DSM-IV-TR, הקריטריונים לקיומם של הפרעה סכיזופרניפורמית הינם לכל לראש, קיום קריטריונים A, D, E של מחלת הסכיזופרניה[1].

שנית, המחלה הפעילה (כולל תקופת הפרודרום, הפאז הפעילה והמחלה הרזידואלית (השאריתית) נמשכת פחות משישה חודשים, אולם מעל חודש.

חשוב לציין האם מדובר בהפרעה הכוללת סימנים פרוגנוסטיים טובים (או שאינם טובים), שהם לפחות שניים מהבאים:

  • הפרעה חדה יותר (פריצת סימפטומים פסיכוטיים בתוך 4 שבועות מהביטוי הראשון).
  • תפקוד חברתי ותעסוקתי קודם גבוה.
  • היעדר אפקט שטוח (קיום סימנים חיוביים ללא סימנים שליליים).

פרוגנוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ- 60% עד 80% מן החולים יאובחנו בסופו של דבר כחולי סכיזופרניה. חולים אלו הם בסיכון משמעותי להתאבדות, וקיימת שכיחות גבוהה של דיכאון לאחר האפיזודה הפסיכוטית. באופן כללי, הפרוגנוזה טובה יותר מאשר סכיזופרניה.

הטיפול כולל אשפוז וטיפול בתרופות אנטי פסיכוטיות למשך שלושה עד שישה חודשים. מחקרים מראים שמטופלים עם הפרעה זו מגיבים טוב יותר ומהר יותר לטיפול מאשר חולי סכיזופרניה. במקרים בהם יש אפיזודות חוזרות יש לנסות טיפול בתרופות מייצבות כגון ליתיום, טגרטול, וולפורט. כמו כן יש מקום לטיפול בנזעי חשמל במקרים בהם הסימפטומים הם קטטוניים או דיכאוניים מאד.

טיפול שאיננו תרופתי כולל טיפול באמצעות פסיכותרפיה.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קריטריון A בסכיזופרניה כולל שניים או יותר מהבאים במשך חודש לפחות: דלוזיות, הלוצינציות, דיבור לא מאורגן, התנהגות לא מאורגנת או קטטונית, סימפטומים שליליים (אפקט שטוח/אלוגיה). קריטריון D בסכיזופרניה כולל שלילה של הפרעות מצב רוח. קריטריון E בסכיזופרניה כולל שלילה של שימוש בחומרים או קיום מחלה אורגנית.