הפרעת אישיות נרקיסיסטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נרקיסוס, מאת קאראווג'ו

הפרעת אישיות נרקיסיסטית היא הפרעת אישיות שמאפייניה העיקריים הם עיסוק מוגזם של הסובל ממנה בעצמו וביכולותיו, והיעדר יכולת לאמפתיה.

מקור המונח באגדה המספרת על נסיך יווני יפה תואר בשם נרקיסוס, שהתאהב בבבואתו הנשקפת ממי הביצה ולא יכול היה להינתק ממנה עד שגווע. על שמו מכונה אדם המאוהב בעצמו "נרקיסי", כתרגום לשם תואר הלועזי "נרקיסיסט" (בעברית מופיעה לא פעם הצורה המשובשת "נרקסיזם", "נרקסיסט").

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביחס לעצמם, אנשים הסובלים מהפרעת אישיות נרקיסיסטית הם בעלי הערכה עצמית גבוהה ושאפתנות חסרת גבולות. הם מרגישים כאישיות חשובה וראויה להערצה, ולרוב מפריזים בתיאור הישגיהם ומאמינים כי הם מיוחדים במינם. ביחס לזולת, הם מאופיינים בזלזול באחרים ובהישגיהם, באנוכיות, בחוסר אמפתיה לזולת, ביהירות, בשתלטנות, ובניצול הזולת לצורך קידום שאיפות אישיות.

כמו בהפרעות אישיות רבות, רמה מסוימת של נרקיסיזם עשויה להימצא אצל כל אדם. התופעה מסווגת כהפרעת אישיות רק במקרים קיצוניים.

יצר ההישגיות של הלוקים בהפרעה זו מפותח במידה כזו שהם אינם מהססים לפגוע בסובבים אותם על מנת להאדיר את שמם או להדגיש את ערכם בעיני עצמם ובעיני אחרים. בני אדם רבים מאופיינים בדפוסי אישיות הדומים דמיון רב למאפייני האישיות של אדם המאובחן כלוקה בהפרעת אישיות נרקיסיטית, אולם נראה כי מי שיוגדר כלוקה בהפרעת אישיות מסוג זה, הוא בעיקר מי שתפקודו לוקה מאד בחסר ואינו מסוגל להחזיק במשרה בקביעות או שיחסיו החברתיים והזוגיים לוקים מאד בחסר.
נרקיסיזם הוא כינוי להתנהגות אגוצנטרית המתבטאת בהשקעה רבה בעצמי, כגון השקעה מוגזמת בטיפולי יופי ובפיתוח הגוף ואהבה עצמית. התנהגות מעין זו מעידה על חוסר נכונות לתרום לאחר או להיות קשוב לסביבה.

מעריכים כי הנרקיסיזם הוא מנגנון הגנה פסיכולוגי הבא להגן על ערכו ושלמותו של האגו מפני איומים מבחוץ. ההתנהגות הנרקיסיסטית מפצה על חסכים שונים ורגשי נחיתות ויכולה לפצות על רגשי כישלון והערכה עצמית שלילית. הנרקיסיסט מחליף את הרגשת הדכדוך במצב רוח מרומם והרגשת גאווה. כאשר אדם לוקה בדיכאון ונזקק לטיפול פסיכיאטרי בו הוא מאובחן כסובל מהפרעת אישיות נרקיסיסטית, סביר להניח כי ההערכת העצמית שלו תהיה נמוכה במיוחד, בניגוד לתפישה של נרקיסיטים כנהנים, או מציגים, הערכה עצמית גבוהה במיוחד.
במישור היחסים בין בני זוג יכולה התנהגות נרקיסיסטית להוות מכשול, שכן הנרקיסיסט מתקשה להעניק מעצמו לאחר ועם זאת דורש תשומת לב מרובה.

הגדרה ע"פ DSM:

תבנית מתפשטת של העצמה עצמית (בדמיון או בהתנהגות), של צורך בהערצה ושל חוסר אמפתיה (הזדהות רגשית), המתחילה בסוגים שונים בשלבי הבגרות המוקדמים ומכילה חמישה (או יותר) מהמאפיינים הבאים:‏[1]

1. בעל תחושה מוגזמת של חשיבות עצמית.
2. מועסק בדמיונות של הצלחה אין-סופית, כוח, יופי או אהבה מושלמת.
3. מאמין שהוא מיוחד ויחודי ושרק אנשים מיוחדים יכולים להבין אותו.
4. דורש הערצה מוגזמת.
5. מגלה ציפייה בלתי הגיונית לקבל יחס מועדף.
6. נצלן.
7. היעדר יכולת לאמפתיה.
8. קנאי לאחרים לרוב, או מאמין כי אחרים מקנאים בו.
9. בעל יחס יהיר, שחצן ומתנשא.

נרקיסיזם שניוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

וריאציה לתופעת הנרקיסיזם היא "נרקיסיזם שניוני" (secondary narcissism). ההערצה לדמות ה"אני" מתנפצת מול "אני" מרוקן, חסר הערכה עצמית. כתחליף תאומץ דמות נערצת, בעלת תכונות בולטות של יופי, כוח, כשרון והצלחה, אשר תספק "אני משני" שיהיה מושא לסגידה והערצה, עד כדי אימוץ כתחליף ל"אני" המקורי או התבטלות ה"אני" המקורי בפני דמות זו. לעתים חווים זמרים, שחקנים וספורטאים תופעות של סגידה קיצונית, עד כדי סיכון חייהם על ידי מעריצים, המסרבים לפעמים להאמין שאליליהם הם אנשים בשר ודם.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביקורת על החלת אבחנה על מטופל כלוקה בהפרעת אישיות נרקיסיסטית מתחלקת לרוב לשני ממדים: המימד המתודולוגי-מוסרי, והמימד הטיפולי.

מן הבחינה המוסרית, הרי שהקביעה כי אם אדם מאופיין בחמישה מאפיינים או התנהגויות מן הרשימה שלמעלה, הרי שהוא גם, בהכרח, מאופיין ביתר המאפיינים, היא קביעה מופרכת מן הבחינה המדעית, ומזוהמת מן הבחינה המוסרית. לדוגמה, אם אדם אכן ניחן בחמשת המאפיינים הראשונים ברשימה הנ"ל, הרי שמבחינת הפסיכיאטריה ברור כי הוא גם אדם נצלן ונעדר אמפטיה.
בנוסף לזאת, מעולם לא הוכח כי קיומם של מאפיינים אלו, גם אם רובם או אף כולם מתקיימים אצל אותו אדם, הם אלו שגרמו למצוקה הנפשית אליה הוא נקלע. יש אנשים רבים שמאופיינים בחמישה או יותר מן הסעיפים ברשימה והם מקיימים חיים בריאים עם תפקוד גבוה.

מן הבחינה הטיפולית, הרי שהחלת האבחנה של הפרעת אישיות נרקיסיסטית על אדם המטופל במסגרת של אשפוז פסיכיאטרי, עלולה לגרום לו להפגין התנהגויות בלתי סתגלניות, שאף עלולות להסב לו נזקים קשים שבחלקם אף עלולים להיות בלתי הפיכים. זאת בשל קיומן של הטיית אישור ונבואה המגשימה את עצמה בקרב הפסיכיאטרים המטפלים, המצפים שהמטופל יפגין התנהגויות הנכללות ברשימת תשעה המאפיינים שברשימה למעלה.
נזק טיפולי נוסף עלול להיגרם לדימוי העצמי של המטופל נשוא האבחנה ולפגיעה בהערכתו העצמית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רוני סולן (1992) 'יחד' כאינטגרציה של התלכדות ונפרדות ביחסי אובייקט ונרקיסיזם, שיחות ו' (3): עמ' 205

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ DSM