הפרעת אישיות פרנואידית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הפרעת אישיות פרנואידית היא הפרעת אישיות מאשכול א' בסיווג הפרעות האישיות. אנשים הסובלים מהפרעה זו מתאפיינים בחשדנות וחוסר אמון ארוך טווח באנשים ככלל. לרוב הם מסרבים לקחת אחריות על רגשותיהם ומטילים אחריות זו על אחרים. לעתים קרובות הם עוינים ורגזניים.

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי ה-DSM IV (ספר האבחנות הפסיכיאטריות של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית) הפרעה זו מאופיינת על ידי: חוסר אמון וחשדנות שאחרים ככלל הם חורשי רע, המופיעים כדפוס קבוע, שתחילתו בבגרות המוקדמת ומופיעים במגוון הקשרים, כפי שמתאפיין בשלוש או יותר מהבאים:

  1. חושדים, ללא בסיס מספק, שאחרים הם נצלניים, פוגעניים או מרמים אותם.
  2. עסוקים יתר על המידה בספקות בלתי מוצקים לגבי נאמנותם של חברים או שותפים.
  3. מסרבים לתת אמון ולהתוודות בפני אחרים בשל פחד בלתי מוצדק שהמידע ינוצל בצורה זדונית נגדם.
  4. מפרשים משמעויות נחבאות מאיימות או מזלזלות בהערות או מאורעות נייטרלים.
  5. נוטרים טינה בצורה עקבית, כלומר אינם סולחים על עלבונות ופגיעות.
  6. תופסים התקפות על אופיים או שמם שלא נתפסות על ידי אחרים ככאלה, וממהרים להגיב בכעס ובהתקפת נגד.
  7. חושדים באופן חוזר, ללא הצדקה בבוגדנות בן/בת זוגם או שותפם למין.

אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי ה-DSM IV TR, נראה כי שיעור ההפרעה באוכלוסייה הכללית הוא כ-0.5-2.5 אחוז. לרוב הסובלים מההפרעה לא יפנו לטיפול בעצמם, אלא יופנו אליו על ידי בן משפחה או מעסיק. ההפרעה קיימת בשיעור גבוה יותר בבני משפחה של חולים סכיזופרנים, והיא שכיחה יותר בגברים מאשר בנשים. יש הטוענים ששיעורה גבוה יותר גם בקבוצות מיעוט, מהגרים, וחירשים.

מאפיינים קלינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התכונה המרכזית של אנשים הסובלים מהפרעה זו היא נטייה חוזרת ולא מוצדקת לפרש את פעולותיהם של אנשים אחרים כמזלזלות או מאיימות במתכוון. הם מצפים שיסבלו מניצול או פגיעה מאחרים בדרך כל שהיא. לעתים קרובות הם חושדים ללא הצדקה בנאמנותם של קרוביהם וחבריהם. לעתים קרובות הם יסבלו מקנאה פתולוגית. הם נוטים לראות את רגשותיהם החיצוניים להם, ולהשתמש במנגנון הגנה של השלכה - כלומר ייחוס של דחפים ומחשבות שאינם יכולים לקבל בעצמם לאחרים. מחשבות יחס ואשליות להם הם נותנים הסברים לוגים שכיחים בהפרעה זו.

לרוב הסובלים מההפרעה מוגבלים מבחינת קשת הרגשות שלהם, ונתפסים כקרים. הם מתגאים בהיותם רציונלים ואובייקטיבים, אך הם אינם כאלה. הם נותנים חשיבות רבה לעוצמה ודרגות. הם מביעים בוז כלפי אלו אותם הם תופסים כחלשים, חולים, לקויים או בצורה כלשהי, פגומים. בסיטואציות חברתיות, הם יכולים להראות כעסקיים ויעילים, אך הם מעוררים לעתים קרובות פחד או קונפליקט באחרים.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פסיכותרפיה - זהו טיפול הבחירה בהפרעה זו. לרוב חולים אלו לא יסתדרו היטב בקבוצות טיפול, ולכן מומלץ טיפול אישי.
  • טיפול תרופתי - טיפול זה יוצע על מנת לעזור בתקופות של רגזנות או עוררות יתר, או במצבים בהם קיימת חשיבה דלוזיונלית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Kaplan & Sadock's Synopsis of Psychiatry, ninth edition.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.