הפרעות חרדה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפרעות חרדה - קבוצה של ליקויים נפשיים, אשר הסובלים מהם נידונים לתחושות עזות של חרדה המופיעות בעיתוי בלתי הולם, ומפריעות לניהול חיים תקינים.
תוכן עניינים |
[עריכה] מושגים יסודיים
התקף חרדה - מכונה גם התקף פניקה, מאופיין בהופעה פתאומית ועוצמתית של פחד או אימה. להתקף חרדה ישנם מרכיבים רגשיים (תחושת אימה, בהלה, חשש), קוגניטיביים (חשש מפני סכנה מאיימת, חיצונית או פנימית), פיזיולוגיים (בין השאר - עליה בקצב פעימות הלב, רעד בגוף) והתנהגותיים (תגובת הימנעות או בריחה - מכונה fight or flight ).
ההתקף עלול להיחוות באופן טראומטי, אלו שחוו אותו סבורים לעתים קרובות שהוא נגרם בעטיה של מחלה פיזית קשה, לרוב חשש מהתקף לב. פעמים רבות המצוקה הנפשית מהתקפי חרדה נובעת מהחשש מההתקף הצפוי הבא, ולא רק מההתקפים עצמם. לפיכך חלק משמעותי בטיפול בהתקפי חרדה היא קבלה עצמית והבנה שהתקף החרדה אינו מנבא סכנה אמיתית. כאשר החשש מפני התקפי חרדה פוחת, פוחתת באופן משמעותי המצוקה ובסופו של דבר גם תדירות ההתקפים.
אגורפוביה - פחד מיציאה מחוץ לבית, פחד ממרחבים גדולים ופתוחים כגון: כבישים, רחבות וכו.. לעתים קרובות מתפתח כתוצאה משורה של התקפי חרדה, ומהחשש שהם יפקדו את האדם כשהוא מצוי בציבור. הביטויים לכך יכולים להיות על ידי כך שהאדם מקבל שיתוק בעת רצונו לבצע פעולות פשוטות ואו ביטויים לא רצוניים שיפריעו לו בעת תפקודו מחוץ לביתו. האגרופוביה יכולה לשבש כליל חיים תקינים, שכן האנשים שחווים אותה נמנעים כמה שיותר לצאת מהבית על מנת לא לגרום להחרפת החרדה. אלו שלא חוו אותה מתקשים להבין את עוצמת הקושי שלפניו עומד האגרופוב בשעה שהוא מנסה לגבור על חרדתו.
חרדה חברתית - המאפיין את החרדה החברתית הוא הופעתם של סימפטומי חרדה, עד התקף חרדה מלא, בשל עשיית פעולה בעלת אופי חברתי כלשהו. דיבור לפני קהל, למשל, עלול ליצור חשש גם אצל אדם שאינו חרד חברתית, אך אצל הלוקה בחרדה חברתית, החשש יהיה גדול בהרבה ויקשה על חייו באופן ממשי. גם פעילויות שאינן גורמות לאדם נורמלי כל חרדה, כמו כתיבה בציבור או אכילה בפומבי ואפילו הצבעה בבחירות, יכולות להיראות כה מפחידות לחרד חברתית, עד שהכורח להימנע מהן יכתיב את מסלול חייו.
סימפטומי החרדה הפוקדים את האדם יוצרים מעגל קסמים, שכן לחרדתו הראשונית נוספת חרדה נוספת, עזה לא פחות, שמא אחרים ישימו לב למצוקתו.
מעריכים ש-1 מכל 13 אנשים בעולם סובל מבעיה נפשית זו.
הפרעת חרדה מוכללת - חרדה שאינה אפיזודית, אלא מתמשכת. הסובלים ממנה מתמודדים עם תסמינים פסיכולוגים וגופניים כאחד הכוללים לדוגמה, הפרעות שינה, קצב לב מהיר, כאבי ראש, קוצר נשימה ועוד. במישור הרגשי והקוגניטיבי היא גורמת לדאגה וחרדה בלתי פוסקות לגבי מספר תחומי חיים מרכזיים, וכן קשיי ריכוז. שכיח מאוד שהפרעה זו נלוות להפרעות פסיכאטריות נוספות.
פוביות - בנוסף לפוביות הקשורות להפרעות החרדה שלעיל, ישנן פוביות הקרויות "פשוטות" וממוקדות בחשש עז מפני מצב מסוים או אובייקט מסוים.
נחשים, מקומות סגורים, גבהים - אלו הם מושאים אופיינים לפוביות. נרשמו עד עתה למעלה מ-250 פוביות. כמו בחרדות שנמנו קודם, גם כאן הופך הצורך להימנע מפגישה עם מושא החרדה למרכזי בחייהם של בעלי הפוביה. ידוע על לוקים בפחד מזריקות שנמנעים כליל מטיפול רפואי, ועל כאלו שמפחדים מרופאי שיניים ומנסים לעקור שן כואבת בצבת. תגובה קיצונית לפוביה עלולה להיות עילפון.
טורדנות כפייתית - גם את הטורדנות הכפייתית ניתן לראות כהפרעת חרדה. ראה בערך המתאים.
[עריכה] גורמים
למערכת הגופנית מפיקת החרדה יש ערך אבולוציוני ברור. סיכוייו של אורגניזם להותיר ולדות גדל, אם קיים בו מנגנון המונע לקיחת סיכונים מופרזים. את הפרעות החרדה יש לראות כ"התפרעות" של המנגנונים האלו המנוהלים בידי מערכת העצבים הסימפטטית.
מחקרי תאומים ותורשה מראים שיש מרכיבים גנטיים לנטייה להפרעות חרדה. מניחים שכמו בליקויי נפש אחרים גם כאן מחסור במוליך העצבי סרוטונין מהווה גורם.
גם לפוביות תורמת הגנטיקה, אך נראה שיש בהן בנוסף מרכיב התנהגותי חזק. זאת אומרת שניתן להתנות חרדות. הניסוי שבו לימדו את הילד אלברט לפתח פחד מפני חולדות הוא אחד מאבני הדרך של הביהביוריזם. באופן כללי, ידוע שאנשים שעברו חוויה מאוד בלתי נעימה מפתחים חשש מהנסיבות שליוו את אותה חוויה ומהמקום שבו היא התרחשה.
לגבי חרדה חברתית, התברר שאפשר לאבחן אותה כבר מגיל מאוד צעיר, והחרדים חברתית מאופיינים כבר מינקות בקצב פעימות לב גבוה יותר.
התאוריה הפרוידיאנית מתארת פוביות וחרדות כאילו הן נובעות מהשלכות של תסביכים וקונפליקטים בלתי פתורים.
במקרה הידוע של האנס בן ה-5 סבר פרויד שחרדתו של הילד מפני סוסים מבטאת את קנאתו האדיפלית באביו, ואת חששו שהאבא יסרס אותו בעטיה. הסברים כאלו אינם מקובלים כיום.
[עריכה] דרכי טיפול
תרופות המווסתות את כמויות הסרוטונין במוח (SSRI) ידועות בין השאר כמועילות להפרעות חרדה שונות. גם תרופות המפעילות חומרים אופיידים (ראה מוליך עצבי) כמו וליום נלקחות בטיפול בחרדה. עם זאת, יעילותן היא קצרת טווח.
טיפול משולב קוגניטיבי-ביהביורסיטי-תרופתי נוחל הישגים מצוינים גם לטווח ארוך. בטיפול התנהגותי-קוגניטיבי מוכנס המטופל בהדרגה לסיטואציות מאיימות מבחינתו (שיטת טיפול זו נקראת הקהיה שיטתית), ומלמדים אותו דרכי חשיבה המאפשרים לו להתמודד עם הפחד. התרגול האיטי ממשיך עד להקלה מלאה בחרדה.
בסוגים מסוימים של חרדות, כמו חרדת טיסה, שמים את הדגש בעיקר על הצד הקוגניטיבי, ומציגים לפני המטופל מידע רציונלי השולל את ההצדקה לפחדיו. אומנם בדרך כלל משמעותי מרכיב זה בטיפול פחות מהמרכיב ההתנהגותי.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- קרן קפלן ואורן קפלן, סקירה ותמצית על התופעות הנפוצות בחרדה
- שאלונים לאבחון עצמי - בפרויקט המדגם, חרדה חברתית וחרדה כללית
- אורית כהן ודנה פרידמן, אישיות : פרויד - הגישה הפסיכואנליטית : חרדה, הספרייה הווירטואלית של מט"ח
