הפשיטה על איי מרשל וגילברט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפשיטה על איי מרשל וגילברט
מערכה: המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
SBD-2 CV-6 Feb1942.jpg
מפציץ צלילה מדגם דאונטלס מתכונן להמראה מנושאת המטוסים אנטרפרייז, במהלך הפשיטה
תאריך התחלה: 1 בפברואר 1942
תאריך סיום: 1 בפברואר 1942
משך הסכסוך: יום
מקום: איי מרשל וגילברט, מיקרונזיה
תוצאה: ניצחון אמריקאי, נזק קל ליפנים
הצדדים הלוחמים
מפקדים

Naval Ensign of Japan.svg שיגיושי אינואה

Naval Ensign of Japan.svg אייג'י גוטו

USNavyFlag-Official.svg ויליאם הלסי

USNavyFlag-Official.svg פרנק ג'ק פלטשר

כוחות
51 מטוסים 

2 נושאות מטוסים

133 מטוסים 
אבידות

3 אוניות עזר
1 מקשת
1 סיירת קלה
4 נושאות חיילים

18 מטוסים 

סיירת אחת ניזוקה

14 מטוסים 

הפשיטה על איי מרשל וגילברט הייתה תקיפה טקטית של שייטת נושאות מטוסים מהצי האמריקאי כנגד חיל המצב של הצי הקיסרי היפני באיי מרשל וגילברט, ב-1 בפברואר 1942.

הכוח היפני היה תחת פיקודו של תת-אדמירל שיגיושי אינואה, והכוח האמריקאי תחת פיקודו של אדמירל-משנה ויליאם הלסי.

הפשיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפשיטה נערכה על ידי שני כוחות משימה של נושאות מטוסים. נושאת המטוסים יורקטאון היוותה את ליבו של כוח משימה 17, בפיקודו של אדמירל-משנה פרנק ג'ק פלטשר, שתקף את האיים ג'לואיט, מילי ומקין (כיום בוטאריטארי). מטוסיה של יורקטאון הסבו נזק בינוני למתקני הצי היפניים והשמידו שלושה מטוסים, במחיר של שבעה מטוסי קרב ומטוס סיור ימי.

נושאת המטוסים אנטרפרייז היוותה את ליבו של כוח משימה 16, בפיקודו של הלסי, שתקף את קווג'לין, ווטג'ה וטרואה. מטוסי כוח המשימה הסבו נזק קל עד בינוני לחילות המצב בשלושת האיים, הטביעו שלושה כלי שיט קטנים, פגעו במספר כלים אחרים והשמידו 15 מטוסים. הסיירת האמריקאית "צ'סטר" נפגעה קלות, ושישה מטוסים אמריקאים הושמדו.

תוצאות הפשיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפשיטה הייתה השפעה אסטרטגית מועטה. הצי היפני שיגר שתי נושאות מטוסים לרדוף אחר כוחות המשימה האמריקאיים, אולם המרדף בוטל במהרה ונושאות המטוסים חזרו להעניק חיפוי לקרבות על הפיליפינים ואיי הודו המזרחית. אולם, הפשיטה סייעה להעלאת המורל בקרב הצי והציבור האמריקאי, אשר היה ירוד מאז ההתקפה על פרל הארבור ואובדן האי וייק. הפשיטה אף תרמה לניסיונם המבצעי של צוותי נושאות המטוסים, ניסיון אשר עתיד לסייע להם בקרבות הימיים כנגד הצי הקיסרי.

לאחר הפשיטה, לא השכילו היפנים להבין כי הרעיון של הקמת הגנה היקפית, תוך שימוש בחילות מצב המפוזרים באיים באוקיינוס השקט, לוקה בפגם רציני. חילות המצב היו מרוחקים זה מזה יתר על המידה על מנת לאפשר סיוע הגנתי משותף ולמנוע מהאויב לחדור מבעד לאיים. פשיטה זו, וכמו כן הפשיטה של דוליטל באפריל של אותה שנה, שכנעו את מפקד הצי היפני המשולב איסורוקו יממוטו כי הדרך הטובה ביותר להלחם בצי האמריקאי היא למשוך אותו לקרב הכרעה ולהשמידו. רעיון זה הוביל לקרב מידווי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Morison, Samuel Eliot, The Rising Sun in the Pacific 1931 - April 1942, vol. 3 of History of United States Naval Operations in World War II, Castle Books, 2001. ISBN 0785813047.
  • Willmott, H. P. Empires in the Balance: Japanese and Allied Pacific Strategies to April 1942, Annapolis, Maryland: Naval Institute Press, 1982. ISBN 0870215353.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


המערכה באיי גילברט ומרשל

הפשיטה על איי מרשל וגילברט - הפשיטה על מקין - קרב טאראווה - קרב מקין - קרב קווג'לין - מבצע כדור ברד - קרב אניווטוק

המערכה באוקיינוס השקט

המתקפה על פרל הארבור - קרב האי וייק - הפשיטה על איי מרשל וגילברט - הפשיטה של דוליטל - קרב ים האלמוגים - קרב מידוויי - מבצע RY - המערכה באיי שלמה - הקרב על האיים האלאוטיים - המערכה באיי גילברט ומרשל - המערכה על איי מריאנה ופלאו - המערכה על איי וולקנו וריוקיו