הפשיטה על מוצב החרוט
| מלחמה: מלחמת ההתשה | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 25 באוקטובר 1968 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | מוצב החרוט בצפון בקעת הירדן בירדן | |||||||||||||||||
| עילה | תקיפות מחבלים תדירות כנגד קיבוצי אשדות יעקב | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון ישראלי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
הפשיטה על מוצב החרוט היא פשיטה של כוחות צה"ל שהתרחשה ב-25 באוקטובר 1968, במהלך מלחמת ההתשה בבקעת הירדן.
מטרות המבצע היו הריסת מוצב החרוט, אשר נקרא כך על שום מבנה בצורה זו שהיה בשטחו, של הצבא הירדני, בירדן ממנו יצאו תקיפות מחבלים תדירות כנגד על קיבוצי אשדות יעקב וכנגד סיורי צה"ל שלאורך הירמוך. נוסף על כך סייעו חיילי המוצב למחבלים במתן מודיעין, מחסה וסיוע. במבצע השתתפו לוחמי סיירת גולני, פלוגת טנקים מחטיבה 7 ולוחמי שייטת 13. על סיירת גולני ובראשה מפקדה, סרן אורי שגיא[1], הוטלה המשימה להשתלט על מוצב החרוט ולפוצצו. על לוחמי חטיבה 7 הוטל לחפות על הסיירת באש טנקים.
מהלך הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפשיטה נערכה בלילה כדי לשמור על יתרון ההפתעה לכוח הפושט. לאחר שכוחות הסיירת, בפיקוד שגיא, צלחו את נהר הירמוך, באמצעות סירות גומי אותן השיטו לוחמי שייטת 13, והתמקמו בעמדות המתנה, נשלח סיור צה"ל למטרת גירוי המחבלים לפתיחה באש. לאחר שהמחבלים החלו לירות לעבר הסיור הוא נסוג ואילו כוח סיירת גולני נע דרך מטע בננות שבשטח ירדן, עבר בזחילה את תעלת הע'ור דרך מעברים תת-קרקעיים, כדי שלא להתגלות לעיני חיילי מוצב החרוט. בעת שיצאו הלוחמים מן המעברים שמתחת לתעלה, הבחינו במחבלים הנמלטים. כוח הסיירת ירה לעברם ופתח במרדף אולם הם חמקו. דומה כי כמה מן המחבלים נפצעו בחילופי האש, משום שבסריקה נמצאו כתמי דם. כוחות הצבא הירדני פתחו באש ארטילרית ואף ירו פצצות תאורה כדי לנסות ולזהות את הכוח התוקף. במקביל לתנועת לוחמי הסיירת לעבר המוצב פתחו לוחמי חטיבה 7 באש טנקים לעבר היעדים, אולם האש הייתה לא מדויקת[2].
כוח הסיירת התפצל לשני כוחות, אשר תקפו במקביל, כשהם נסמכים על כוח חיפוי מן הסיירת, שמוקם בטרם ההסתערות, ופתח באש מקלעים על היעדים[3]. בעוד כוח אחד כבש את המוצב הקטן הסמוך, הוביל אורי שגיא את עיקר הכוח בלחימה לכיבוש מוצב החרוט[4]. כוחות הסיירת הטמינו מטעני חבלה במוצב הקטן ובמוצב החרוט ופוצצו אותם. מן האש שירו החיילים הירדניים נפצעו ארבעה חיילים ובהם סגן רוני שרון, מפקד צוות בסיירת, אשר נפצע קשה ומאוחר יותר מת מפצעיו. הכוח נסוג תחת אש נק"ל וארטילריה לעבר נהר הירמוך, צלח אותו על גבי סירות הגומי, ושב לשטח ישראל[5].
תוצאות הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוצב החרוט ומוצב קטן הסמוך אליו הושמדו. מספר חיילים ירדניים נהרגו ומספר מחבלים נפצעו. אבדות צה"ל במבצע היו חייל אחד הרוג ושלושה חיילים פצועים.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אורי שגיא, "אורות בערפל". תל אביב, ידיעות ספרים, 1998, עמודים 116–118.
- זאב דרורי, אש בקווים: מלחמת ההתשה בחזית המזרחית 1970-1967, הוצאת מודן, 2012, עמ' 169.
- אלישיב שמשי, "ממני תראו וכן תעשו", הוצאת מודן והוצאת משרד הביטחון, 2016, עמודים 171–182.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אורי שגיא, "אורות בערפל". תל אביב, ידיעות ספרים, 1998, עמוד 22.
- ^ אורי שגיא, "אורות בערפל". תל אביב, ידיעות ספרים, 1998, עמוד 116.
- ^ גל פרל, "אם האנשים אינם מאחורינו, אנחנו ניכשל", הבלוג על הכוונת, 7 בדצמבר 2012.
- ^ אבי צור, "היינו קרובים להסכם עם סוריה הרבה יותר ממה שהציבור יודע", ריאיון עם האלוף אורי שגיא, "ביטאון הלוחם", אפריל 2010 - גיליון 222, כפי שהועלה באתר "תנועה לשלום ישראל-סוריה", אורי שגיא: "רגע קשה במיוחד היה ב־69', כשהייתי מפקד סיירת גולני. פשטנו על מוצב ירדני שממנו יצאו פיגועים לעבר עמק בית שאן ועמק הירדן. פעולה קשה, היו לנו נפגעים. ביצענו את המשימה, אבל היה קרב קשה. איבדתי שם מפקד צוות מצטיין, קצין מקיבוץ גבת בשם רוני שרון".
- ^ אורי שגיא, "אורות בערפל". תל אביב, ידיעות ספרים, 1998, עמוד 117.