הצבא הקונטיננטלי

		ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

חיל הרגלים של הצבא הקונטיננטלי

דיוקן של הגנרל ג'ורג' וושינגטון, מפקד הצבא הקונטיננטלי והנשיא הראשון של ארצות הברית

הצבא הקונטיננטלי היה הפיקוד המאוחד של שלוש עשרה המושבות האמריקניות שלחמו בבריטניה במהלך מלחמת העצמאות האמריקנית. הצבא הוקם בעקבות החלטה של הקונגרס הקונטיננטלי ב-14 ביוני 1775, ומפקדו הראשון, ג'ורג' וושינגטון, מונה לתפקיד יום לאחר מכן.

הצבא הקונטיננטלי סבל מבעיות רבות: לא היה זה צבא מאורגן, כי אם מבנה פיקוד מרכזי שאירגן מספר מיליציות חמושות; גודלו של הצבא היה קטן יחסית לאוכלוסייה (90,000 איש נושאי נשק ו-17,000 חיילים מסודרים); הצבא היה מורכב ממתנדבים שחלקם לא היו מיומנים; חוסר משמעת פגע במהלך הקרבות וגרם לעריקה. בנוסף, שרר בו מחסור תדיר במזון ובתחמושת. כמו כן, סכסוכים רבים בין המושבות עצמן נותרו בעינם, וחמור מכך - בתוך החברה האמריקנית עצמה היו "לויאליסטים", היינו מתיישבים אשר נותרו נאמנים לכתר הבריטי ואף ערקו לצבא הבריטי.

יתרונותיו של הצבא הקונטיננטלי היו מועטים, ועיקרם היה שחלק מהמתנדבים היו בעלי ניסיון בלוחמת גרילה נגד האינדיאנים. סייעה בידו העובדה שהמרד נגד הבריטים עורר אהדה באירופה: מספר צרפתים התנדבו לשורות המיליציות, בנוסף למדיניות רשמית של ממשלת צרפת ששלחה עשרות ספינות קרב, על אלפי תותחיהם וכן צבא יבשתי בן עשרות אלפי חיילים וכל זאת על מנת לפגוע בבריטניה ובלי לקבל על כך כל תמורה.

רובו של הצבא הקונטיננטלי פורק אמנם ב-3 בנובמבר 1783 בעקבות חוזה פריז, אך כח קטן המשיך להתקיים והגן על ווסט פוינט וכן על מוצבים מרוחקים אחרים, עד אשר הוחלט בקונגרס המושבות להקים את צבא ארצות הברית ב-3 ביוני 1784. קיימת סברה הגורסת שחלק מצבא ארצות הברית הורכב מהחיילים שנלחמו בשורות הצבא הקונטיננטלי.

ההקמה

כשהחלה מלחמת העצמאות של ארצות הברית בקרב לקסינגטון וקונקורד באפריל 1775 למתיישבים המורדים לא היה צבא סדיר. עד לאותם ימים כל מושבה נפרדת נשענה על מיליציה מקומית שהורכבה מאזרחים-חיילים במשרה חלקית להגנה מקומית. עם עליית המתח בין המתיישבים לבריטים החלו המושבות לעביר רפורמות ולשפר את המיליציות שלהן במטרה להתכונן למשבר אפשרי. האימונים של החיילים התגברו עם כניסת חוקי הכפייה לתוקף. מתיישבים כמו ריצ'רד הנרי לי הציעו להקים כח מיליציה לאומי, אך הקונגרס הקונטיננטלי הראשון פסל את הרעיון.

אחרי לקסינגטון וקונקורד אלפי חיילים שלחמו בשם המושבות התרכזו בניו אינגלנד כדי להתנגד ולהכניע את החיילים הבריטים שהתרכזו בבוסטון. ב-14 בינוי 1775 הקונגרס הקונטיננטלי השני החליט על הקמת צבא קונטיננטלי שמטרתו הייתה הגנה מסודרת ומאורגנת על המושבות והכוחות שחנו מחוץ לבוסטון היו ליחידה הראשונה של הצבא. ב-15 ביוני הקונגרס בחר ללא מתנגדים את ג'ורג' וושינגטון למפקד בפועל של הצבא. וושינגטון הסכים וקיבל את התפקיד ללא השתהות. ארבעה אלופים (אנטמס וורד, צ'ארלי לי, פיליפ שולר וישראל פונטם) ושמונה מפקדי חטיבות (סט' פומרוי, ריצ'רד מונטגומרי, דייויד ווסטר, וויליאם היט, ג'וזף ספנסר, ג'ון תומאס, ד'ון סאליבן ונתנאל גרין) מונו למפקדי הצבא המשניים ימים אחדים לאחר מכן.

עם המעבר של סמכויות החקיקה לידי הקונגרס הקונטיננטלי עלתה לדיון השאלה - מהו תפקידו של הצבא הקונטיננטלי. הייתה כוונה להמשיך והגדירו כצבא של האמריקנים. מצד שני עלה הצורך בהקמת צבא סדיר שיהיו בו הארגון והמשמעת של צבא מודרני כדי שייתן מענה הולם לקרבות עם הבריטים. לכן עבר הצבא הרבה שינויים גדולים, פירוק חלק מהיחידות וארגון מחדש של האחרות.

הרכב הצבא

חיילי הצבא הקונטיננטלי היו אזרחים שהתנדבו לשירות (אף על פי כן הם קיבלו שכר) ועם תהפוכות המלחמה פרקי הזמן שנמשך השירות השתנו בין שנה לשלוש שנים. בתחילת המלחמה כל חוזה שירות היה קצר עקב חששו של הקונגרס הקונטיננטלי מפני האפשרות שהצבא יהפוך לקבוע. אף פעם סדר הכוחות של הצבא לא הגיע ליותר מ-17,000 איש. נושא העריקה היווה בעיה מתמדת, בעיקר בחורף שבין 1776-1777, וחוזי שירות ארוכים יותר אושרו לשימוש בצבא.

הצבא הקונטיננטלי במהלך ימיו עבר כמה גלגולים (אך לא שינה את שמו) שירשו אחד את השני לאורך המלחמה:

• הצבא הקונטיננטלי של 1775 כלל את כל "חטיבת" ניו אינגלנד. התחלק על ידי וושינגטון לשלוש פלוגות. כלל 10 מחלקות של האלוף פיליפ שולר שנשלחו למשימת פלישה לקנדה.

• הצבא הקונטיננטלי של 1776, שעבר ארגון מחדש אחרי שתוקפם של חוזי השירות של המשרתים בצבא שקם ב-1775 פג. ג'ורג' וושינגטון העלה הצעות שיפור לקונגרס כמעט מיד עם קבלתו את תפקיד הנהגת הצבא אך עבר זמן מה עד שהמלצותיו נשקלו, התקבלו והוטמעו. למרות ניסיונות להרחיב את הגיוס מעבר לניו אינגלנד הצבא של 1776 התמקד עדיין בעיקר באזור הצפון מזרחי של המושבות גם מבחינת הרכבו וכן פעילותו בלחימה מהבחינה הגאוגרפית.

• הצבא הקונטיננטלי של 1777-80 היה תוצאה של רפורמות מרחיקות לכת כתוצאה מהחלטות פוליטיות ואסטרטגיות והיה שונה מגלגוליו הקודמים באופן מהותי. ההחלטות נבעו מהתובנה שהבריטים שלחו תגבורת גדולה של כוחות שנועדה לסיים את המהפכה האמריקאית. הקונגרס חוקק את חוק "הגדוד ה-88" וג'ורג' וושינגטון קיבל יד חופשית בגיוס 15 גדודים נוספים. כמו כן, חוזי השירות הורחבו לחוזים בני שלוש שנים או חוזים של "עד לסוף המלחמה" כדי למנוע משבר שינבע משחרור של סדרי כוחות גדולים (ב-1776 עקב סוף תקופת השירות עליה חתמו החיילים המושבות כמעט והפיסדו הפסד טכני במלחמה עקב התפזרות אפשרית של רוב הצבא).

• הצבא הקונטיננטלי של 1781-82 ראה את המשבר הגדול ביותר במלחמת העצמאות האמריקנית. הקונגרס פשט את הרגל מה שהקשה על חידוש חוזי השירות של החיילים שחוזיהם פגו אחרי 3 שנים. התמיכה מבית הייתה בשפל ווושינגטון נאלץ לדכא מרידות בקו פנסילבניה ובקו ניו ג'רזי. הקונגרס החליט על קיצוץ בתקציב הצבא וושינגטון מצידו, למרות הקיצוץ, הוביל את צבאו לניצחונות בעלי ערך אסטרטגי רב.

• את הצבא הקונטיננטלי של 1783-84 ירש צבא ארצות הברית, הקיים עד היום. כשפרטי השלום האחרונים עם הבריטים נסגרו פורקו יחידות הצבא הקונטיננטלי. גדודים אחדים פוזרו קודם לכן ושאר הצבא בוטל עד סוף שנת 1784.

בנוסף לצבא הסדיר שהתארגן פעלו עדיין מיליציות מקומיות של המושבות-מדינות והשתתפו בקרבות לאורך כל המלחמה. חלק מהמיליציות פעלו באופן עצמאי אך בדרך כלל הן נענו לקריאה של הצבא הקונטיננטלי, לחמו לצד היחידות הסדירות ואף השתתפו במבצעים שיזם הצבא. מפקדי הצבא למדו שהמיליציות נסוגו לעתים מוקדם מידי משדה הקרב, עובדה שנלקחה בחשבון ושולבה באסטרטגיה בקרב קופנס (1781).

הנטל הכלכלי במלחמה שכלל את השכר, הציוד, האוכל, הלינה, הביגוד והחימוש של יחידות הצבא הוטל על כל אחת מהמדינות כחלק מהתהליך שהוביל להקמתן הרשמית כמדינות ריבוניות. היו הבדלים ניכרים בין יכולתן של חלק מהמדינות להתמודד עם הנטל בהשוואה לאחרות. עם הזמן במהלך הלחימה בעיות תקציב ובעיות מוראל עלו וצמחו כל עוד שהמלחמה נמשכה. החוסר באמצעים גרם לבעיות רבות: שכר נמך, אוכל תפל או רקוב, עבודה מאומצת ומפרכת, חיילים שסבלו מחום או מקור רב, ביגוד דל, מחסה בלתי מספק, משמעת קשה מאוד וסיכויים גדולים להיהרג בקרב.