הצבא הרומי בתקופת הקיסרות

הצבא הרומי בתקופת הקיסרות היווה את בסיס כוחם הפוליטי של קיסרי רומא. מקורו בארגון מחדש של הצבא הרומי שנעשה לאחר ניצחונו של אוגוסטוס בקרב אקטיום, בניגוד לצבא הרומי בתקופת הרפובליקה הצבא בתקופת הקיסרות היה צבא מקצועי שישב דרך קבע בפרובינקיות.

תקופת הקיסרות המוקדמת והאמצעית

עם תום מלחמת האזרחים וניצחונו של אוגוסטוס על מרקוס אנטוניוס אוגוסטוס פנה לארגון מחדש של הצבא, מתוך 60 הלגיונות ששירתו רק 28 נשארו לשרת כצבא הסדיר בעוד שהשאר שוחררו. הצבא נשבע שבועת אמונים לפרינקפס ושדרות הפיקוד הופקדו תמיד בידי בני משפחתו של אוגוסטוס. בכך הפך אוגוסטוס את הצבא לאלמנט שמרני התומך במשטר ומנע אפשרות שמצביאים פופולרים ינצלו את כוחם הצבאי לשם ניסיון הפיכה כנגד הממשלה כפי שקרה מספר פעמים בימי הרפובליקה.

מלבד העובדה שהצבא היה כפוף למרות הקיסר ושהחיילים בדרגות הזוטרות היו מתנדבים שראו בשירותם קריירה הצבא הרומי בקיסרות היה ממשיכו של הצבא הרפובליקני בתקופה שאחרי הרפורמות של גאיוס מריוס אולם ההבדל הגדול הוא שעידן הכיבושים של שטחים חדשים הסתיים במידה גדולה בשלהי תקופת שלטונו של אוגוסטוס. לאחר מותו כמעט שלא נכבשו פרובינקיות חדשות והצבא החל להתרכז בעיקר בשמירה על הקיים, בין אם בדיכוי מרידות של העמים הכבושים ובין אם בקיום מסעות עונשין כנגד הברברים שהעזו לחדור לשטחה של האימפריה.

לעובדה שהצבא בפרובינקיות הוצב לידי ערים הייתה השפעה חשובה על תהליך הרומאניזציה של האוכלוסייה המקומית, רבים מהלגיונרים בחרו להישאר בפקובינקיה עם שחרורם ולהתחתן עם בנות המקום ורבים מן המקומיים הועסקו בחיילות העזר ובכך ספגו את תרבותה של רומא. אולם לא תמיד הדבר היה כך ויש מקומות שמחנות הלגיונות עוררו התמרמרות בקרב האוכלוסייה המקומית והביאה אותה למרוד כנגד כוחה של רומא.

הקיסרות המאוחרת

משבר המאה השלישית באימפריה הרומית גרם לפריצתם של מלחמות אזרחים בלתי פוסקות שגרמו לחוסר יציבות ולשחיקה בכוחו של הצבא. תהליך זה התבטא במספר שינויים בארגון הצבא, מספר החיילים בלגיון צנח משמעותית ועמד על כ-1000 איש שהיווה כרבע מסדר הכוח של הלגיון במאות הקודמות, הפיקוד על הלגיון שבעבר היה נתון בידי בנים למשפחות סנאטוריות שראו בו חלק מן הקריירה הפוליטית שלהם במסלול המשרות עבר לידיהם של פרשים שתפקדו כמפקדים מקצועיים במשרה מלאה. חלק גדול מן החיילים חזרו להיות מגויסים ולא מתנדבים ובנוסף לכך רבים מן המתנדבים היו ברברים שהורשו להתיישב בתוך האימפריה.

הצבא עצמו חולק לשני חלקים, הלימיטאני (limitanei) שהיווה כוח שהיה מסופח לפרובינקיה ספציפית ובדרך כלל היה מוצב בגבולה ותפקידו על לשמור עליה מפלישה, כוח זה היה תחת פיקודו של הדוכס (dux) המקומי. הכוח השני היה ה-comitatenses שלא היו מרותקים לפרובינקיה מסוימת אלא היווה כוח צבאי תחת פיקודו של האוגוטוס או הקיסר בעל ניידות יחסית שהיה יכול לשמש כדי להגיב במהירות למקרי חירום ביטחוניים שהתעוררו ברחבי האימפריה.