הצדקת המאמץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הצדקת המאמץ או הצדקת ההשקעה (Effort justification) הוא רעיון ופרדיגמה בתחום הפסיכולוגיה החברתית שצמח במסגרת תיאורית הדיסוננס הקוגניטיבי של פסטינגר‏[1]. הצדקת המאמץ היא הנטייה של אנשים לייחס ערך מוגזם לתוצאות או מטרות שהיו צריכים להשקיע מאמץ להשגתם.

תאוריה ומחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאורית הדיסוננס הקוגניטיבי מסבירה את השינויים בעמדות או אמונות של אנשים כתוצאה מהניסיון להפחית בדיסוננס (אי-הלימה) שנוצר בין תפיסות או קוגניציות סותרות. במקרה של הצדקת המאמץ הדיסוננס הוא בין רמת המאמץ הגבוהה המושקעת בהשגת מטרה או ביצוע משימה (מאמץ רב – "מחיר" גבוה), והרווח הסובייקטיבי מאותו המאמץ (נמוך מהמצופה עבור מאמץ שכזה). בעזרת התאמת העמדה והעלאת הערך הסובייקטיבי של המטרה הדיסוננס הזה נפתר.

אחת הדוגמאות הראשונות והקלאסיות להצדקת המאמץ הוא המחקר של ארונסון ומילס‏[2]. קבוצת נשים צעירות התנדבו להצטרף לקבוצת דיון בנושא "הפסיכולוגיה של המין". הנבדקות נתבקשו לבצע מבחן קריאה כדי לוודא שאינן מובכות מהדיבור על נושאים הקשורים במין. בתנאי המבוכה הקלה נתבקשו הנבדקות להקריא בקול מספר מילים בעלות אופי מיני (כגון "יצאנית" או "בתולה"). בתנאי המבוכה הרבה נתבקשו הנבדקות להקריא בקול מספר מילים בעלות אופי מיני בוטה (כגון "להזדיין") ושני תיאורים מפורשים של פעילות מינית מתוך רומנים עכשוויים. לאחר מכן הנבדקות האזינו להקלטה של דיון קבוצתי בנושא "התנהגות מינית של חיות" שהיה משעמם ולא מושך. כשנתבקשו הנבדקות לדרג את הקבוצה ואת החברות האחרות בה, לא נמצא הבדל בדירוגים בין קבוצת הבקרה וקבוצת המבוכה הקלה, אך הדירוגים של קבוצת המבוכה הקשה היו גבוהים באופן משמעותי. קבוצה זו שתהליך הקבלה שלה לקבוצה היה קשה יותר (מבוכה = מאמץ) העלו את ערכה הסובייקטיבי של קבוצת הדיון כדי לפתור את הדיסוננס.

יישום[עריכת קוד מקור | עריכה]

התאוריה מיושמת בצורה ברורה באופן שבו טקסי חניכה תובעניים משפיעים על הסולידריות והנאמנות לקבוצה. טקסי החניכה ("זובור"), המקובלים ביחידות צבאיות, קבוצות ספורט ובאחוות הקולג'ים בארצות הברית, כוללים בדרך כלל ביצוע מטלות תובעניות ו/או משפילות ובכך מצריכים (על פי תאוריית דיסוננס קוגניטיבי) את המצטרף החדש להעלות את ערכה הסובייקטיבי של הקבוצה, פעולה אשר תורמת לנאמנות של המצטרף וללכידות של הקבוצה כולה.

תאוריות מתחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורות התאוריה‏[3] טוענות שהיא תלויה בהקשרים חברתיים מורכבים (שרק בעקבותיהם נוצר הדיסוננס), אולם מחקרים מצאו התנהגות דומה של העדפת תוצאה שקדם לה מאמץ רב יותר גם בילדים (שפחות מבינים ופועלים לפי הקשר חברתי) ואפילו ביונים. לטענת החוקרים, ההסבר לתופעה הן בחיות והן בבני אדם הינו אפקט הקונטרסט (Contrast effect). הטענה היא שההעדפה נובעת מהבדלים בפער שבין החיזוק והמצב שקדם לו. כאשר המצב המקדים הוא לא נעים או מאמץ, הפער בינו לבין החיזוק החיובי שאחריו גדול. כאשר המצב המקדים אינו כ"כ נורא או המאמץ בו מופחת, גם הפער בינו לבין החיזוק החיובי פחות גדול. החיזוק שיצר פער גדול יותר עם המצב הקודם לו יקבל העדפה כי הוא נחווה כחיובי יותר.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Festinger, L. (1957) Cognitiae dissononce. Stanford, Calif.: Stanford University Press.
  2. ^ Aronson, E., & Mills, J. (1959) The effect of severity of initiation on liking for a group. Journal of Abnormal and Social Psychology ,59, 177-181
  3. ^ Alessandri J., DarchevilleJ.C. , Zentall T.R. (2008) Cognitive dissonance in children: Justification of effort or contrast? Psychonomic Bulletin & Review, 15, 3,673-677