הצד הרחוק של הירח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הצד הרחוק של הירח, כפי שצולם על ידי החללית LRO.
השוואת הטופוגרפיה בין שני צידי הירח, הקרוב משמאל והצד הרחוק מימין. ניתן לראות כי פני הצד הרחוק מכוסים במספר רב יותר של מכתשים ופחות ימות.
מפת אלבדו גלובלית של הירח ממשימת קלמנטיין. האזורים הכהים הם המַ‏ארִיָ‏ה (ימות), והאזורים הבהירים הם הרמות. במרכז התמונה הצד הקרוב של הירח ובצדדיה הצד הרחוק

הצד הרחוק של הירח הוא צדו של הירח שאותו לא ניתן לראות מכדור הארץ. תפיסה שגויה הקשורה לצד הרחוק של הירח היא שמדובר בצד חשוך, אך הדבר נכון רק בזמן "ירח מלא". בעת מולד הירח, דווקא צדו הרחוק של הירח הוא הצד המואר.

כיוון שהירח נעול כבידתית אל כדור הארץ, זמן ההקפה של הירח מסביב לכדור הארץ שווה לזמן הסיבוב סביב צירו, ולכן רק צד אחד פונה אל כדור הארץ. תופעות הליברציה והנוטציה גורמות לכך שניתן לראות מכדור הארץ כ־59% משטחו הכולל של הירח.

פני השטח[עריכת קוד מקור | עריכה]

פני השטח של שני צדי הירח שונים באופן משמעותי זה מזה. הצד הפונה אל כדור הארץ מכוסה ברובו בימים, מישורים בזלתיים נרחבים שנראים בקלות בעין בלתי מזוינת, אך בצד הרחוק של הירח נראים מכתשי פגיעה רבים יותר ושני ימים בלבד (ימת מוסקבה (Mare Moscoviense) וימת הגאונות (Mare Ingenii)).

חקר הצד הרחוק של הירח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד שמפות של צדו הנראה של הירח קיימות מאז המאה ה־17, רק ב־1959 נגלה צדו הרחוק. ב־7 באוקטובר 1959 הקיפה הגשושית הסובייטית לוּנַה-3 את הירח וצילמה את הצד הרחוק. בני האדם הראשונים שראו את פני הירח בעין בלתי מזוינת היו שלושת אנשי הצוות שטסו בחללית אפולו 8. עד היום (2013) לא נחתה אף חללית בצידו הרחוק של הירח ואין כוונה מעשית לעשות כך, זאת מכוון שלא ניתן להעביר תשדורות רדיו ישירות מן הצד הרחוק של הירח לכדור הארץ. בעת בחירת אתר הנחיתה לחללית אפולו 17 הציע האסטרונאוט הריסון שמיט לנחות במכתש טסיולקובסקי (Tsiolkovskiy) תוך שימוש בלוויין תקשורת במסלול ירחי להעברת תשדורות אך בכירי NASA פסלו אפשרות זו כיוון שהיא מסוכנת מדי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]