הצחוק (אנרי ברגסון)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הצחוק הוא שמו של מאמר קצר שחיבר הוגה הדעות אנרי ברגסון. המאמר פורסם בשנת 1901, והוא מבוסס על הרצאה שהרצה ברגסון זמן רב קודם לכן. המאמר השפיע רבות במחקר התיאטרון והקולנוע. במאמר הוא מסרב לדבר על הגדרת הצחוק, ולמעשה הוא מדבר על מה שמייצר צחוק ועל תופעות שונות הקשורות בצחוק.

תנאים לקומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברגסון מציג שלושה תנאים מרכזיים לצחוק שבלעדיהם לטענתו אי אפשר ליצור קומדיה.

אין קומי אלא בדברים אנושיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור הצחוק הוא תמיד במשהו אנושי, תמונת נוף אף פעם לא תשעשע אותנו. במקרה ויש אלמנט קומי שלא עוסק בבני אדם, אנחנו נזהה את הפן האנושי שלו, והוא זה שיצחיק אותנו.‏[1]

הצחוק הוא אלחוש של הרגש[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי ברגסון, האויב הגדול ביותר של הצחוק הוא הרגש. ברגע שאדם מזדהה רגשית עם מקור הלעג, הוא לא יכול לצחוק. אנחנו חייבים להרדים זמנית את הרגשות, על מנת לצחוק. שכן אם נזדהה עם האדם המחליק על קליפת הבננה סביר שלא נצחק מכך, אלא נרחם עליו.‏[2]

הצחוק הוא חברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברגסון האמין שאדם לעולם לא יצחק כאשר הוא מרגיש בודד, לעומת זאת ככל שיש יותר קהל צוחק - כך יצחק האדם יותר. על פי ברגסון הצחוק עצמו מעורר צחוק. בצליל הצחוק עצמו יש משהו שדורש הצטרפות, יש בו כמעט קנוניה. מסיבה זו מוסיפים את צליל האנשים הצוחקים בתוכניות טלוויזיה קומיות.‏[3]

עקרונות קומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברגסון דיבר על תשעה עקרונות שעשויים לגרום לצחוק אצל הצופה, או הקורא.

  • האנושי שבחיה החיה שבאדם: כמו שרק ונמו...
  • דמות הנגררת לעשות מעשה שלא מתוך בחירה.‏[4]
  • החלפת הטבעי במלאכותי: צביעת שיער לדוגמה היא דבר של מה בכך כיום, אך תארו לעצמכם את ראש הממשלה מופיע לישיבת ממשלה בשיער אדום.‏[5]
  • גשמיותו (דברים חומריים) של האדם, אל מול הרוחניות שלו: תארו לעצמכם אדם ששר סרנדה לאהובתו ובה בעת מתאפק מלהשתין, או כל פעולה שקשורה לתפקודי גוף.‏[6]
  • תגובה אוטומטית של דמות: כמו שד קפיצי.‏[7]
  • עקרון החזרה: כשאנו מחכים לחזרה והיא באה, אנו צוחקים. לכן צופים קבועים בקומדיה מסוימת יצחקו יותר מצופה חדש.
  • עולם הפוך: למשל, ילד נוזף במבוגר.‏[8]
  • משחקי לשון: שיבושים של כל מיני מילים (לדוגמה: "נשבר הלב").‏[9]
  • הפרזה: עיסוק בדברים שאינם חשובים, במיוחד שיש בכך שיטתיות.‏[10]

סיבות לצחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר מפורטות מספר סיבות לצחוק ולקומי:

  • איבוד הגמישות: כאשר אדם מאבד את גמישותו וגופו לא מצליח להסתגל למצב החדש שנוצר סביבו בצורה הולמת, זה מצחיק. לדוגמה: כאשר אדם רץ ברחוב, לפתע עוברת מולו עגלת-תינוקות: הוא נעצר במקום כדי לא לפגוע בעגלה, אך כיוון שגופו התרגל לרוץ, האדם מועד ונופל.
  • חריגה מהנורמה: דברים לא נורמטיביים כמו אדם ההולך עם מצנפת לילה ופיג'מה באמצע הרחוב מעוררים צחוק, במיוחד כאשר יודעים שהדבר אינו הפרעה נפשית כלשהי, אלא מכוון להצחיק. המקור לגורם הזה היה חלק מהפואטיקה מאת אריסטו, שאמר שחריגה מהנורמה תהיה מצחיקה רק אם היא מתקיימת על הבמה.
  • חיקוי: על כל צורותיו. כאשר אדם מתנהג כמו כלב לדוגמה, אנו מציירים קווי דמות ביניהם ומבינים שהקשר איננו הגיוני, אך דומה.
  • מחווה ותנועות המזכירות מכניקה אוטומטית: גם זה סוג של חיקוי לא מכוון, שכן כאן אדם מתנהג כמו מכונה או מחקה פעולה של מכונה. ניתן לראות דוגמה לכך בסרטו של צ'ארלי צ'פלין "זמנים מודרניים".
  • הפניית הגשמי אל הרוחני: הדגשת הצד הגשמי באדם כאשר הוא מתכוון לעסוק ברוחני. לדוגמה: כאשר אדם רוצה לצייר ציור או לכתוב שיר, ולפתע באה רוח ומעיפה לו את הדפים, כך שהוא אינו מסוגל לעסוק ברוחני עקב מגבלות גשמיות.
  • עקרון ההישנות: חזרה מספר רב של פעמים על ביטויים או שאלות עד שההדגשה נהיית מגוחכת או שגורמת לקורא או לצופה להיות מופתע כל פעם מחדש או לחלופין - לדקלם את הטקסט יחד עם הדמויות. דוגמה: טרטיף - כאשר אורגון ששואל "וטרטיף?" באופן חוזר ונשנה.
  • אפקט הדומינו: או קומדיית טעויות, כאשר מעשה אחד גורם לשרשרת אירועים מוזרים ומביכים שכל אחד מהם בא בעקבות קודמו.
  • זכות בחירה מדומה: כאשר מישהו נכפה על ידי אדם אחר לבצע פעולה מסוימת, בניגוד לרצונו. אותו אדם המבצע את הפעולה בניגוד לרצונו אינו מודע שהוא מבצע אותה בניגוד לרצונו, והוא חושב שהוא רוצה לבצע זאת. דוגמה: אדם מהפנט אדם להפשיל מכנסיו בכל פעם שנשמעת המילה: "גרב בקיר". אותו אדם אשר יפשיל מכנסיו, יהיה בטוח כי הוא עושה את המעשה מרצונו, כשבעצם המעשה נעשה בניגוד לרצונו.

תרגום לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הצחוק / הנרי ברגסון : תרגם יעקב לוי ; ‫ ירושלים : ר. מס, תשכ"ב.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 'הצחוק', עמ' 8.
  2. ^ 'הצחוק', עמ' 9.
  3. ^ 'הצחוק', עמ' 11.
  4. ^ 'הצחוק' עמ' 11.
  5. ^ 'הצחוק' עמודים 28 - 31.
  6. ^ 'הצחוק', עמ' 36.
  7. ^ 'הצחוק', עמ' 47.
  8. ^ 'הצחוק', עמ' 63.
  9. ^ 'הצחוק', עמ' 68.
  10. ^ 'הצחוק', עמ' 82.