הצי הפרוסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מקור עוצמתה הצבאית של פרוסיה בכל תולדותיה היה צבא היבשה, והיא מעולם לא חתרה להשגת עוצמה דומה בים. עם זאת, תמיד התקיים גם צי מלחמתי פרוסי (בגרמנית: Preußische Marine), שראשיתו עוד בימי נסיכות ברנדנבורג שקדמה לממלכת פרוסיה.

הצי של נסיכות ברנדנבורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרידריך וילהלם, האלקטור של ברנדנבורג
פרידריך הגדול, מלך פרוסיה
פסלו של הנסיך אדלברט בווילהלמסהאפן

נסיכות ברנדנבורג, שקדמה לממלכת פרוסיה, החזיקה בחיל ים משל עצמה מהמאה ה-16 ואילך. החל משנת 1657 לערך, בתקופת פרידריך וילהלם ("האלקטור הגדול"), התפתח חיל זה לכדי כוח ימי התקפי. האלקטור ראה בספנות ובמסחר הימי מן הנעלות שבמשימותיה של המדינה, והוא חתר במרץ להקמה ולפיתוח קולוניות מעבר לים. ברם, צאצאי פרידריך וילהלם גילו עניין מועט במיזמים ימיים אלה ובצי המלחמתי. בנו, פרידריך הראשון, שהיה מלך פרוסיה מ-1701, שמח למכור את הנחלות הקולוניאליות להולנד. שקיעת הצי המלחמתי הברנדנבורגי החלה עוד קודם שהפכה הנסיכות לממלכת פרוסיה, וקיצו הגיע עם מכירת הקולוניות.

המאה ה-18[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלכי פרוסיה במאה ה-18 לא התעניינו בהחזקת צי מלחמתי. בשל מיקומה הגאוגרפי של המדינה, החסרה גבולות טבעיים, נאלצה פרוסיה להשקיע את משאביה בכוחות היבשה. זאת ועוד, היא יכולה הייתה לסמוך על קשרי הידידות הרבים שלה עם המעצמות הימיות השכנות, דנמרק והולנד.

פרידריך השני ("הגדול") החזיק בדעה, כי אל לה לפרוסיה לחתור לפיתוח צי מלחמתי משל עצמה, שכן לעולם לא ישווה כוחו לציים הגדולים של אנגליה, צרפת, ספרד, דנמרק ורוסיה; הפרוסים, עם אוניותיהם המעטות, תמיד יפגרו אחר המעצמות הימיות הגדולות. הוא האמין כי רק לעתים נדירות יכולים קרבות ימיים להכריע את גורל המערכה, והעדיף להחזיק בצבא הטוב ביותר באירופה מאשר בגרוע שבציי המעצמות הימיות.

למרות זאת רצה המונרך הפרוסי ליטול חלק במסחר הימי הבינלאומי, ולצורך כך הקים כמה חברות מסחר, מהן שהצליחו ואחרות פחות. אחת מחברות אלה, שנוסדה ב-1772 בשם Societé de Commerce maritime, עדיין קיימת בימינו כקרן ושמה Preußische Seehandlung.

המאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמות הנפוליוניות החלה פרוסיה לבנות אט-אט צי קטן משל עצמה להגנת החופים. גם הפעם יוחסה חשיבות רבה יותר לצי המסחרי מאשר לצי המלחמתי. בהקשר זה נועד תפקיד מיוחד לחברת המסחר הימי הפרוסית שנזכרה לעיל. אוניותיה חומשו בתותחים להגנה מפני פירטים והן הניפו את נס המלחמה הפרוסי. צי מגנני זה התקיים עד 1850 לערך.

הנסיך אדלברט (Adalbert) היה מן הראשונים שפעל לפיתוח צי מלחמתי פרוסי. הוא ערך מספר סיורים בארצות שמעבר לים והכיר בחשיבות הצי המלחמתי לאינטרסים המסחריים של המדינה ולהגנת אוניותיה המסחריות. בתקופת מהפכות 1848-1852, בעקבות המלחמה עם דנמרק, הורה הפרלמנט של פרנקפורט על הקמת צי מלחמתי והטיל את המשימה על הנסיך אדלברט.

לקונפדרציה הגרמנית לא היה למעשה צי מלחמתי, והיא שמה את מבטחה במעצמות ימיות בנות-בריתה: בריטניה, הולנד ודנמרק. במהלך מלחמת שלזוויג הראשונה (1848-1851) הוכח כישלון קו אסטרטגי זה, מאחר שבריטניה והולנד נותרו נייטרליות בעוד דנמרק הפכה לאויבתה של פרוסיה. בתוך ימים ספורים עצר הצי הדני את כל המסחר הימי הגרמני בים הצפוני ובים הבלטי. הצי של אוסטריה, בעלת בריתה של פרוסיה, עגן בנמליו בים התיכון, והיה מסוגל להושיט עזרה רק בשלב מאוחר יותר של המלחמה.

לאחר כישלון מהפכות 1848 יכול היה אדלברט להמשיך בתוכניותיו להקמת צי מלחמתי פרוסי. הוא החל בבניית אוניות מלחמה ובחינוך והכשרה ימיים. מאמצע שנות החמישים של המאה ה-19 ניתן היה לראות קורבטות ופריגטות פרוסיות על פני שבעת הימים.

אישים חשובים נוספים בראשית תולדות הצי, מלבד הנסיך אדלברט, היו הקצינים הימיים קרל רודולף ברומי (Karl Rudolf Brommy) ולודוויג פון הנק (Ludwig von Henk), מי שנעשה לימים אדמירל בצי הגרמני הקיסרי.

באותה עת גם הוקם הבסיס הימי הראשון בים הצפוני. על פי חוזה יאדה (Jade) משנת 1853 נסוגה דוכסות אולדנבורג ממה שמכונה מחוז יאדה של הגבול הפרוסי. במקום זה צמח בשנים הבאות נמל צבאי גדול, אשר ב-1869 קיבל את השם וילהלמסהאפן (Wilhelmshaven).

בשלב זה כבר חדל הצי הפרוסי להתקיים. לאחר מלחמת אוסטריה-פרוסיה ("המלחמה הגרמנית") של 1866 התאחדו המדינות הגרמניות הצפוניות תחת הנהגתה של פרוסיה. צי הקונפדרציה הצפון-גרמנית (Norddeutsche Bundesmarine) צמח מן הצי הפרוסי, ולאחר מלחמת צרפת-פרוסיה (1870-1871) שוב הוחלף שמו והוא נעשה הצי הקיסרי (Kaiserliche Marine) של האימפריה הגרמנית החדשה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]