הצי הצפוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צי הים הצפוני
פרטים
כינוי הצי הצפוני
מדינה Flag of Russia.svg רוסיה
שיוך משרד ההגנה הרוסי
יחידת אם הצי הרוסי
סוג צי ימי
תאריכים וזמנים
הקמה 1 ביוני 1933
מלחמות

מלחמת החורף
מלחמת העולם השנייה
המלחמה הקרה
המאבק בשוד הימי לחופי סומליה

נתוני היחידה
כוח אדם לוחמים בשירות סדיר
ציוד עיקרי ספינות קרב, צוללות אטומיות
פיקוד
מפקדים פירוט בהמשך הערך
מסמלי הצי הצפוני של רוסיה

הצי הצפוני (ברוסית: Северный флот ВМФ ВС России) הוא הצי הרוסי שבים הצפוני. זהו הצי "הצעיר" ביותר מבין ציי רוסיה - נוסד ב-1 ביוני 1933 כשייטת הים הצפוני והיה לצי מבצעי בפני עצמו ב-11 במאי 1937. בסיס הצי הראשי הוא בסברומורסק. מפקד הצי מאז יוני 2011, הוא סגן-האדמירל ולדימיר קורוליוב.

הצי מחזיק ברשותו את ספינת הדגל של הצי הרוסי כולו - הסיירת הגרעינית "פיוטר הגדול" ואת נושאת המטוסים היחידה של רוסיה, "האדמירל קוזנצוב".

בקרבת בסיס הצי בסברודבינסק בתקופת ברית המועצות נבנתה מספנת סבמאש שמתמחה בבניית צוללות גרעיניות ובה נבנו כל הצוללות הגרעיניות הסובייטיות.

בסיסי הצי הצפוני

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1916 האימפריה הרוסית הקימה שייטת שמטרת הייתה להגן על האוניות של מדינות ההסכמה שהיו מביאות אספקה דרך ים ברנץ. לאחר מהפכת אוקטובר הוקמה "שייטת הים הלבן" שפעלה עד לשנת 1920.

שייטת סובייטית באזור הצפון הוקמה מחדש בשנת 1933 תוך העברת ספינות מהים הבלטי. עד לשנת 1937 התווספו בה אוניות נוספות והיא שודרגה למתכונת צי. במהלך מלחמת החורף אוניות הצי הצליחו לבצע מצור על נמלי פינלנד באזור והגנו על החוף הסובייטי.

במהלך מלחמת העולם השנייה התפקיד העיקרי של הצי היה להגן על נמלי החוף ולעזור בהעברת אספקה במסגרת השאל-החכר. במהלך המלחמה לצי הועבדו באופן זמני מספר אוניות מצי ארצות הברית והצי המלכותי הבריטי שהוחזרו לאחר סיום המלחמה. כמו כן הצי שודרג במספר אוניות שהתקבלו במסגרת השאל-החכר וחוזק על ידי אוניות צי האוקיינוס השקט. כתוצאה מכך, הצי הצפוני היה הצי היחידי של ברית המועצות שסדר הכוחות שלו לאחר המלחמה היה גדול יותר מסדר הכוחות בתחילתה.

במהלך המלחמה הקרה תהליך התעצמות הצי המשיך ואף הואץ. בשנות ה-50 הצי החל בקליטת צוללות גרעיניות, כולל הצוללת הראשונה מתוצרת ברית המועצות מסדרת נובמבר שנכנסה לשרות בשנת 1959. החל משנת 1963 צוללות של הצי החלו בהפלגה מתחת לקרח עד לבסיסים באוקיינוס השקט. בסך הכול בתקופה הסובייטית 25 צוללות ביצעו הפלגה מסוג זה. בשנת 1966 יחידת צוללות של הצי ביצע שיט סביב העולם. בהמשך הצי קלט צוללות גרעיניות נוספות וכלל כמחצית מסך הכול צוללות גרעיניות סובייטיות.

ב-1976 בעיר סאפונובו במחוז מורמנסק נפתח מוזיאון הצי הצפוני.

בשנת 1989 התרחשה שריפה בצוללת גרעינית "קומסומולץ" במהלך הפלגתה בים הנורבגי. בעקבות השריפה הצוללת טבע ומצוות של 69 ימאים רק 16 נשארו בחיים.

לאחר התפרקות ברית המועצות הצי היה במשבר עקב בעיות תקציביות. אחד משיאי המשבר בצי הייתה טביעת הצוללת הרוסית קורסק בשנת 2000. בשנת 2003 טבע צוללת גרעינית נוספת ובתאונה זו נהרגו 9 אנשי צוות. בעקבות המקרה מפקד הצי פוטר מתפקידו ונשפט ל-4 שנות מאסר על תנאי.

כיום הצי מחזיק ברשותו את צי ספינות הקרב המתקדם ביותר של הפדרציה הרוסית. הצי מכיל כיום את חיל החופים של הצי (Береговые войска Северного флота), שהוא חלק ממשמר החופים של רוסיה.

הצי מבצע מבצעי לוחמה ואכיפה במסגרת המאבק בשוד הימי לחופי סומליה. בשנים האחרונות הצי מתמקד בביצוע תמרונים צבאיים משותפים עם מדינות שונות.

מפקדי הצי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זכר זאקופנב (1933-1935), מפקד שייטת הים הצפוני
  • קונסטנטין דושנוב (1935-1938), מפקד הצי הראשון
  • ולנטין דרוזד (1938-1940)
  • ארסני גולובקו (1940-1946)
  • ואסילי פלאטונוב (1946-1952)
  • אנדריי צ'אבננקו (1952-1962)
  • ולדימיר קסאטונוב (1962-1964)
  • סמן לובוב (1964-1972)
  • גאורגי ייגורוב (1972-1977)
  • ולדימיר צ'רנאבין (1977-1981)
  • ארקדי מיכאילובסקי (1981-1985)
  • איוואן קאפיטנץ (1985-1988)
  • פליקס גרומוב (1988-1992)
  • אולג ירופייב (1992-1999)
  • ויאצ'סלב פופוב (1999-2001)
  • גנאדי סוצ'קוב (2001-2003)
  • סרגיי סימוננקו (2003-2004)
  • מיכאיל אברמוב (2004-2005)
  • ולדימיר ויסוצקי (2004-2007)
  • ניקולאי מקסימוב (2007-2011)
  • ולדימיר קורוליוב (2011-ואילך)

הרכב הצי[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן הרכב הצי (נכון לשנת 2013):

ספינות:

יחידות יבשתיות:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]