הקארדו (ירושלים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפת העיר העתיקה
שדרת העמודים ששוחזרו בחלקו הדרומי של הקארדו
הקארדו בתקופה הביזנטית במפת מידבא

הקארדו היה רחוב ראשי בירושלים בתקופה הרומית והביזנטית, בתוואי צפון-דרום, העובר משער שכם לשער האשפות.

הקארדו המרכזי של ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מרד בר כוכבא שהתחולל בין השנים 132-135, בנה הקיסר הרומי אדריאנוס על חורבות ירושלים את העיר החדשה איליה קפיטולינה. היא נבנתה במתכונת ערים רומיות, וכללה רחובות קארדו ודקומאנוס. משני צידי הקארדו היו שדרות עמודים, אשר תמכו קירוי למדרכות רחבות, ומעבר להן היו חנויות.

בירושלים, בשונה מתוכנית רומית אידאלית, קיים קרדו מכסימוס נוסף, הקרדו המזרחי שנמשך משער שכם לכיוון שער האשפות בתוואי הגיא המרכזי המכונה על ידי יוספוס פלביוס, ה"טירופיאון". בשל ההתחשבות בטופוגרפיה של העיר הקרדו המזרחי לא ישר והוא מתפתל עם תוואי הנחל. גם הדקומנוס מכסימוס של ירושלים אינו אידאלי כיוון שמהלכו נחסם על ידי הרחבה הגדולה של הר הבית שנותרה מימי בית שני. הדקומנוס על כן מפוצל לשניים: החלק הראשון נמשך משער האריות עד למפגש עם הקארדו המשני (טאריק אל ואד), והחלק השני נמשך משער יפו ועד להר הבית ברחובות דוד ושלשלת (בתוואי נחל צולב).

בתקופה הרומית נמשך הקארדו משער שכם עד מרכז העיר, סמוך לכנסיית הקבר. בתקופה הביזנטית, במאה ה-6, האריך הקיסר יוסטיניאנוס הראשון את הקארדו עד שער ציון, כדי לאפשר מעבר נוח אל הכנסייה החדשה שבנה - כנסיית הניאה. במפת מידבא מן התקופה הביזנטית מתוארים צירי הקארדו והדקומנוס של ירושלים.

שרידי הקארדו נמצאו בחפירות ארכאולוגיות שנערכו בעיר העתיקה לאחר מלחמת ששת הימים על ידי פרופ' נחמן אביגד, וניתן לראות אותם היום ברובע היהודי בירושלים. באתר הוצב העתק ממפת מידבא, בה יש תיאור ברור של הקארדו. בשנת 1971 זכתה בפרס ראשון הצעתם של האדריכלים שלמה אהרונסון פטר בוגוד ואסתר ניב קרנדל לתכנון אזור הקארדו (האזור שבין רחוב היהודים לרחוב חב"ד ובין רחוב דוד לבית הכנסת הצמח צדק). במקור, תוכננו בתי מלון מעל לקארדו, אך בעקבות החלטת משרד השיכון, הוחלט על הסבת השטח למגורים מעל לרחוב מסחרי. בחפירות הארכאולוגיות, שנערכו לקראת שיחזור בית כנסת החורבה השוכן מזרחית ובסמוך לקארדו, באוגוסט 2005, נתגלה לראשונה חלק של רחוב שהתפצל מן הקארדו מזרחה. כמו כן נמצאה שם קשת ניצבת שלמה, הבנויה מאבני גזית, אף היא מן התקופה הביזנטית.

סוגיית מרכזיותו של הקארדו המרכזי לעומת הקארדו המזרחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, במפת מידבא נראים בבירור שני רחובות אורך, הקארדו המרכזי (קארדו מאקסימוס) המעוטר בשני טורי עמודים משער שכם עד אזור כנסיית הניאה והקארדו המזרחי (ה"משני" - קארדו ולנטיס) המצוין כבעל טור עמודים יחיד, לאורך ציר הטירופיאון. במקורות הכתובים מן התקופה הביזנטית מתואר הקארדו המרכזי כציר התנועה הראשי של התהלוכות הדתיות. לפי חפירות שנערכו בשנים 2005-2009 עולה כי ייתכן ואבחנה זו בין "קארדו ראשי" ו"קארדו משני" שגויה‏[1]. לפי הממצאים, רוחבו של הקארדו המרכזי 22.5 מ' והקארדו המזרחי רחב ממנו, 24 מ'. שני הרחובות דומים מאד בדרך בנייתם - ציר תנועה מרכזי ולצידו "מדרכות", מאחורי אכסדרת עמודים. שני הרחובות מרוצפים היטב בלוחות אבן מלבניים הסדורים במקביל לכיוון התנועה. אמנם בחפירות הקארדו המזרחי התגלו בסיסי עמודים רק בצידו המערבי של הרחוב, באופן שמתאים לתיאור במפת מדבא, אך אין לפסול שהייתה שורה כזו גם מצידו המזרחי, על סמך רחובות דומים בערים אחרות. אמן מפת מדבא ביקש ככל הנראה להדגיש את מרכזיותו של הקארדו המרכזי שהיווה ציר קישור בין כנסיות ושימש לתהלוכות דתיות על פני הרחוב הזהה כמעט מבחינה פיזית, ששכן ממזרח לו, אך לא היה בעל שימוש דתי ומופיע, לכן, כ"משני".

חשיפת הקארדו המזרחי ברחבת הכותל, מרץ 2012

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הס א' ואייזנברג ע' ירושלים - רחוב הגיא, חדשות ארכאולוגיות, 1977, עמ' 48
  • בן-דב מ', חפירות הר הבית בצל הכתלים ולאור התגליות, ירושלים, 1982, עמ' 233-227
  • בר ד', מערך רחובותיה הראשיים של אליה קפיטולינה: קרדו ראשי מול קרדו משני, בתוך א' פאוסט וא' ברוך [עורכים], חידושים בחקר ירושלים , 7, תשס"ב, עמ' 168-159
  • ברוך י' ורייך ר', על אודות הקרדו המזרחי בירושלים הרומית-ביזנטית, בתוך א' ברוך, ע' ליבנר וא' פאוסט [עורכים], חידושים בחקר ירושלים, 9, תשס"ד, עמ' 160-147
  • קלונר ע' ובר נתן ר', הקרדו המזרחי של אליה קפיטולינה, ארץ ישראל, 28 [ספר טדי קולק], תשס"ח, עמ' 205-193
  • גוטפלד א', מערך רחובותיה של ירושלים בתקופה הביזאנטית, בתוך: ארץ ישראל, 28 [ספר טדי קולק], תשס"ח, עמ' 73-66.
  • וקסלר-בדולח ש', און א', אונונה ב', אבישר מ', הקרדו המזרחי של ירושלים הרומית וגלגוליו המאוחרים לאור החפירות ברחבת הכותל המערבי, בתוך: י' פטריך וד' עמית [עורכים]. חידושים בארכאולוגיה של ירושלים וסביבותיה, א', תשס"ח, עמ' 84-75
  • שלומית וקסלר-בדולח, אלכסנדר און, בריז'יט אונונה ושועה קיסילביץ', ‏ירושלים, חפירות רחבת הכותל 2009-2005 - דוח ראשוני, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 121, 2009, [1]
  • שלומית וקסלר בדולח, אלכסנדר און ורנטה רוזנטל־הגינבוטום, הקרדו המזרחי וגשר וילסון לאור חפירות חדשות – השרידים מימי הבית השני ומהתקופה הרומית, אדם ליד קשת רומית - מאמרים לכבודו של יורם צפריר, לאה די סגני, יזהר הירשפלד, רינה טלגם, יוסף פטריך (עורכים), ירושלים, (2010), עמ' 152-153
  • חיים ברבה ותאופיק דעאדלה, ‏ירושלים, בית הכנסת אוהל יצחק, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 119, 2007
  • Wilson R.E. and Warren R.E., The Recovery of Jerusalem, 1871, London: 281-284;
  • Warren C. and Conder C.R., The Survey of Western Palestine III: Jerusalem, London, 1884, p. 236
  • Johns C. N., Jerusalem: Ancient Street Levels in the Tyropoeon Valley Within the Walls, QDAP 1, 1932, pp. 97-100
  • Johns C. N., Discoveries in Palestine since 1939-1948, PEQ 80, 1948, pp. 81-101
  • Hamilton R.W., Street Levels in the Tyropoeon Valley, QDAP 1, 1932, pp. 105-110
  • Hamilton R.W. Street Levels in the Tyropoeon Valley II, QDAP 2, 1933, pp. 34-40
  • Barbe H. H. and Deadle T. Jerusalem - Ohel Yizhaq. In E. Baruch, Z. Greenhut and A. Faust [eds.] New Studies on Jerusalem 11, 2006, pp. 19- 29

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הקארדו (ירושלים) בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שלומית וקסלר-בדולח, אלכסנדר און, שרידי הקארדו המזרחי הרומי ברחבת הכותל המערבי - לסוגיית הקארדו הראשי והקארדו המשני בתקופה הביזנטית, קדמוניות 140, עמ' 130-131