הקבינט של ד"ר קליגרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הקבינט של ד"ר קליגרי
CABINETOFDRCALIGARI-poster.jpg
שם במקור: Das Cabinet des Dr. Caligari
בימוי: רוברט וינה
הפקה: אריך פומר
האנס ינוביץ
תסריט: האנס ינוביץ
קארל מאייר
שחקנים ראשיים: קונרד ויידט
רודולף מיינרט
פרידריך פהר
ליל דאגופר
האנס טווארדובסקי
מוזיקה: ג'וזפה בצ'ה
חברת הפצה: גולדווין הפקות
הקרנת בכורה: 26 בפברואר 1920
משך הקרנה: 71 דקות
שפת הסרט: גרמנית
תקציב: 20,000 מרק גרמני
דף הסרט ב-IMDb
תמונה מהסרט "הקבינט של ד"ר קליגרי"

הקבינט של ד"ר קליגריגרמנית: Das Cabinet des Dr. Caligari) הוא סרט אילם גרמני, אשר בשנת 1920 בה הוקרן לראשונה, היווה פריצת דרך צורנית וסגנונית, והיה חלוץ הקולנוע האקספרסיוניסטי הגרמני, זרם חשוב אשר על אף התקופה הקצרה בה פעל, השאיר את חותמו על תולדות הקולנוע.

הסרט נוצר, במסגרת חברת UFA, חברת ההפקה הגרמנית הגדולה באותם הימים, על ידי המפיק אריך פומר, מחלוצי ההפקה הקולנועית, אשר היה כוח מניע בקולנוע הגרמני בשנות ה-20. פומר הגה את רעיון הסרט, ובתחילה ביקש מהבמאי פריץ לאנג לביים את הסרט. לאנג עסק בפרויקטים אחרים באותו הזמן, ולפיכך הטיל פומר את עבודת הבימוי על הבמאי רוברט וינה.

וינה נעזר בשלושה ציירים, והפך את הסרט לחלוץ בתחום הקולנוע האקספרסיוניסטי. המיז-אן-סצנה המיוחדת, המאפיינת את הסרט, מחקה במודע את סגנונות הציור שהתפתחו לאחר מלחמת העולם הראשונה באירופה, והיא בלתי ריאליסטית, ובעלת פרספקטיבה מעוותת. השחקן הראשי, קונרד ויידט נדרש לשחק באופן מוגזם, ההולם את התפאורה בתוכה צולם הסרט.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מספר את סיפורו של הרופא המטורף ד"ר קליגרי ועוזרו הנאמן, הסהרורי צזארה, וקשריהם לשרשרת רציחות בכפר הררי בגרמניה בשם הולסטנוואל. הסרט הינו דוגמה מוקדמת לסרט שבו סיפור המסגרת מוצג בהווה ומרבית העלילה מוצגת כפלאש בק - מסופרת על ידי הגיבור לאחר מעשה. לאחר סרט זה הפך מבנה סיפור המסגרת כזה לנוסחה קולנועית שגורה שאומצה בסרטים רבים. אולם, בעת שנעשה הסרט "ד"ר קאליגרי" היה הרעיון נועז.

הידידים אלאן ופרנסיס מבקרים קרנבל כפרי בו הם פוגשים את קליגרי וצ'זארה, אותו מציג קליגרי במופע. קליגרי מתפאר בכך שצזארה, הסהרורי, יוכל לענות על כל שאלה שיישאל. כאשר אלאן שואל את צזארה כמה זמן עוד נותר לו לחיות, צ'זארה חוזה כי אלאן ימות למחרת היום בעת הזריחה – נבואה שהוגשמה.

פרנסיס, ואהובתו ג'יין, חוקרים את קליגרי וצזארה ולבסוף נחטפת ג'יין על ידי צזארה. צזארה אינו יכול להרוג את ג'יין בשל יופיה הרב, אך מוביל אותה אל מחוץ לכפר כשהוא נרדף על ידי בני הכפר. פרנסיס מגלה כי קליגרי הוא מנהלו של המוסד המקומי לחולי רוח, ובעזרת ידידיו הוא מגלה כי קליגרי אחוז באובססיה בשל סיפור על ד"ר קליגרי אחר, קודם, אשר השתמש בסהרורי לרצח אנשים.

צזארה נופל אל מותו במהלך המרדף. כאשר מוצגת גווייתו של צזארה לקליגרי, קליגרי נשבר ומגלה את טירופו, ומאושפז בבית החולים שלו עצמו. מכאן עובר הסיפור אל "סיפור המסגרת" ומתברר כי הסיפור הינו הזייתו של פרנסיס, שהינו חולה רוח המאושפז במוסד, וקליגרי הוא הרופא המטפל בו. לאחר חשיפת הזיותיו של פרנסיס, מכריז קליגרי כי עתה יוכל לסייע לפרנסיס ולהביא להחלמתו.

את סיפור המסגרת הציע דווקא פריץ לאנג, והוא הוכנס לסרט בניגוד לרצונם של התסריטאים. עובדה זו מחזקת את האמונה כי לסרט היו משמעויות פוליטיות נרחבות, אך הפיכת העלילה כולה לבדייה ממוחו הקודח של איש מטורף הביאה למעשה לפגיעה במסר החברתי, אם כי ייתכן ויצרה את "הטוויסט" הקולנועי הראשון אי פעם.

השפעת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט התקבל בעולם בהתלהבות. הסגנון האקספרסיוניסטי אותו ייצג הסרט זכה לשבחים. אך יומרתו של הסרט לפרוץ גבולות וליצור גל חדש של קולנוע אקספרסיוניסטי נכשלה. מספר יוצרים כלאנג ופרידריך וילהלם מורנאו המשיכו ביצירות מסוג זה במהלך שנות העשרים (ראויים לציון "הגולם" (1920), "נוספרטו" (1922) ו"ד"ר מבוזה" (1922)) אך אומנות זו נותרה במסגרת המצומצמת של מספר יוצרים מרכז אירופים, וסופה שנעלמה בתוך זמן קצר. השפעת הסרט, והזרם הקולנועי אותו ייצג, נותרה בסרטים מסוג פילם נואר וביצירות של במאים כאלפרד היצ'קוק ובמאי סירטי אימה אחרים.

התאורטיקן זיגפריד קראקובר כתב בספרו "מקליגרי ועד היטלר" כי הסרט ניתן להבנה כאלגוריה לגרמניה של מלחמת העולם הראשונה, כאשר צ'זארה, ההולך בשנתו, מייצג את העם הגרמני שביצע מעשים איומים תחת השפעת דמויות דומיננטיות. גם אם פרשנות זו שגויה, ומושפעת מאירועי מלחמת העולם השנייה אותם ודאי לא יכלו יוצרי הסרט לצפות, "קליגרי" אכן מייצג את הלך הרוח של העם הגרמני בימיה הראשונים של רפובליקת ויימאר, בו היה רצון להימלט מן המציאות של תבוסה צבאית, מלחמת אזרחים, ואינפלציה דוהרת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]