הקהילה היהודית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הקהילה הינה מוסד חשוב ומרכזי ביותר ביהדות, וזאת מכיוון שהיא משמשת כמרכז לחיי משפחה ושיתוף, גמילות חסדים ותרבות יהודית. בראש הקהילה עומד בדרך כלל הרב, כאשר לרוב יש עמו מספר עסקנים נוספים המנהלים את פעילות הקהילה ומוסדותיה השונים. היהדות רואה את האדם כיצור חברתי ("לא טוב היות האדם לבדו" - בראשית ב' י"ח), ולכן השתייכות לקהילה היא צורך בסיסי של בני-האדם. קיום הקהילה היהודית מיועד הן על-מנת ליצור שיתוף פעולה יעיל על-מנת לחיות חיים יהודיים, שכן לדוגמה אדם יהודי צריך להתפלל את תפילותיו בקהל של עשרה אנשים לפחות (מניין), והן על-מנת לשמש איגוד חברתי של קבוצת אנשים בעלי אמונה זהה המתמודדים עם אתגרים רוחניים דומים (ראה הרחבה על כך בספרו של הרב יוסף דב סולובייצ'יק: "איש האמונה הבודד").
תוכן עניינים |
[עריכה] אופי הקהילה היהודית
אופי הקהילות היהודיות השונות איננו אחיד ומשתנה מקהילה לקהילה, ונקבע לרוב באופן טבעי על פי הרכב חבריה, או על פי אופיו ודמותו של העומד בראשה (כאמור, לרוב זהו הרב). הקהילה יכולה להתקיים על בסיס גאוגרפי, כגון קהילת יהדות פולין, או על בסיס אידאולוגי, כגון קהילת היהדות החרדית.
[עריכה] תפקידים ומוסדות בקהילה היהודית
[עריכה] תפקידים בקהילה
[עריכה] מוסדות הקהילה
[עריכה] הקהילה היהודית בתפוצות
במרכז הקהילה בתפוצות עמד בדרך כלל בית הכנסת, כאשר לרוב בקרבתו נמצאו מוסדות יהודיים נוספים, כגון: בית ספר, בית תמחוי ומקווה. מרכז הקהילה משמש גורם מאחד לקהילה, בזכות התאספות חברי הקהילה סביב המוסדות השונים. בתפוצות, חשיבות הקהילה הינה קריטית אף יותר מאשר בארץ ישראל, שכן ישנה סכנת התבוללות: כאשר יהודי חי ללא קהילה, הסיכוי כי בניו ישאו נשים שאינן יהודיות, או שבנותיו יינשאו לשאינו-יהודי, הינו גבוה יותר מאשר אם הוא חי בקהילה יהודית.
