הקודקס השחור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הקודקס השחורצרפתית: Code Noir) היה אוסף חוקים מפלים שפורסם כצו על ידי המלך הצרפתי לואי הארבעה עשר ב-1685. הקודקס אסר על קיומה של כל דת למעט הדת הקתולית, וציווה על גירוש כל היהודים מן המושבות של צרפת. בנוסף, החוק הסדיר את מצב העבדות של אפריקאים שהגיעו למושבות הצרפתיות במסגרת הסחר המשולש והגביל את חירותיהם של השחורים שאינם עבדים.

ברקע לחוקים אלה, המציאות במושבות הקריביות של צרפת במאה ה-17. השחורים היוו רוב במושבות הקריביות של הצרפתים, ובעלי העבדים נתקלו במרידות עבדים. לואי הארבעה עשר חיפש דרכים להגדיל את כוחו באמצעות הסדרת מעמדם הנחות של העבדים. היהודים הופלו לרעה בין היתר בגלל הנחה כי הם מקורבים להולנד.

החוקים המצווים על גירושם של יהודים היו בתוקף רק עד 1688, אבל החוקים המגבילים שחורים ומתירים עבדות היו בתוקף עד 1848. הקודקס השחור מהווה חלק ממצבור חוקים שהעביר ז'אן-בטיסט קולבר. על פי החוקר לואי סאלה-מולין מן הסורבון, אלה הם "הטקסטים המשפטיים המפלצתיים ביותר של המודרניזם".

תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקודקס 60 סעיפים. בין היתר:

  • ליהודים אסור להתגורר במושבות הצרפתיות.
  • עבדים חייבים להיות מוטבלים לדת הקתולית.
  • כל דת למעט הדת הקתולית אסורה על פי דין.
  • בעלי העבדים חייבים להיות קתולים.
  • נתינים לא-קתוליים לא יכולים להתערב בפולחן הדתי של הקתולים.
  • כל הנתינים וכל העבדים חייבים לחגוג את החגים הקתוליים.
  • בימי חג קתוליים לא יתקיימו שוקי עבדים.
  • המדינה תכיר רק בנישואין קתוליים.
  • גברים נשואים המביאים ילד לעולם עם שפחה, צריכים לשלם קנס וכך גם בעליה של השפחה. במידה והאב הוא האדון, ילקחו ממנו השפחה והילד. במידה והגבר אינו נשוי, הוא צריך לשאת את השפחה והיא והילד ישוחררו.
  • עבדים יישאו רק בהסכמת אדוניהם ובהסכמתם עצמם.
  • ילדי עבדים הם עצמם עבדים, בבעלות אדוני האם
  • ילדיהם של עבד ואישה חופשיה נחשבים לאדם חופשי
  • עבדים לא יכולים להחזיק בנשק, למעט בזמן ציד במידה ובעליהם מעוניין בכך.
  • עבדים שמשתייכים לאדונים שונים לא יכולים להתכנס ביחד בכל זמן.
  • עבדים לא יכולים למכור קנה סוכר, גם עם אישור של אדוניהם.
  • עבדים רשאים למכור חפצים אחרים רק באישור אדוניהם.
  • בעלי עבדים צריכים לטפל בעבדים חולים או לשלם קנס.
  • עבדים לא יכולים להופיע כצד בפני בית המשפט.
  • עבד שמכה את אדוניו, את אשתו או את ילדיו יוצא להורג.
  • עבד שברח לתקופה שארוכה מחודש, תירצע אוזנו והוא יסומן עם ברזל מלובן; בפעם השנייה, יחתך גיד ברגל שלו והוא יסומן שנית ובפעם השלישית - יוצא להורג.
  • עבדים ששוחררו ושמסתירים עבדים נמלטים יפצו את אדוניהם של העבדים הנמלטים.
  • אדון שמאשים את העבד שלו בעבירה על לא עוול בכפו, ייקנס.
  • אדונים רשאים לקשור את עבדיהם בשלשלאות ולהכותם, אבל לא לענותם.
  • אדון שהורג עבד, יענש.
  • לא ניתן למכור עבדים למשכון; ובמקרה של מות האדון, יחולקו העבדים לפי הצוואה.
  • לא ניתן למכור זוגות נשואים ואת ילדיהם הקטינים בנפרד.
  • אדוני עבדים בני 20 לפחות (בני 25 לפחות בלי רשות הוריהם) רשאים לשחרר את העבדים שלהם.
  • עבדים משוחררים הם נתינים צרפתיים, ללא קשר למקום בו נולדו.
  • לעבדים משוחררים אותן זכויות כמו לנתינים צרפתיים במושבות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]