קולנוע רומני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הקולנוע הרומני)
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הקולנוע הרומני הוא קולנוע שנוצר במדינת רומניה וכן על ידי יוצרי סרטים רומנים בחו"ל. המדיום הופיע ברומניה כבר בשלהי המאה התשע עשרה. בשנות האלפיים זכה הקולנוע הרומני להצלחות בינלאומיות, שביססו את מקומו בעולם הקולנוע.

ההתחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיסטוריה של הקולנוע ברומניה החלה בשנת 1900, אז החלו ברומניה הקרנות קולנוע של סרטים מפריז אשר עזרו לסחוף סקרנות מהציבור כלפי ההמצאה החדשה וכן התלהבות של צלמים שהחלו ליצור סרטים מתוך תשוקה לאומנות החדשה הזו שהתגלתה. מאחר שהיו תנאים טכניים ירודים, הסרטים המוקדמים היו ריאלים ומאוד קצרים (של עד פחות מדקה לסרט) צילומי one-shot אשר תיעדו רגעים מחיי היום יום.

כמו בקולנוע המוקדם בכל העולם, גם על שלביו הראשונים של הקולנוע הרומני לא ידוע רבות, שכן מידע רב נעלם או הושמד במשך השנים. המידע שנותר מהסרטים המוקדמים קיים בזיכרונות, ממאמרים ותצלומים שהתפרסמו בעיתונים. משנת 1965, ארכיון הסרטים הלאומי ברומניה עשה מאמצים רציניים כדי לשחזר את ההיסטוריה המעורפלת של ראשית הקולנוע הרומני, במקביל לפרסומי זיכרונות ומחקרים פרטיים שנערכו על ידי אוהבי קולנוע, כגון מבקרי הקולנוע יון קנטקוזיו (Ion Cantacuzino) וטודור קרנפיל (Tudor Caranfil).

ההקרנה הקולנועית הראשונה הייתה ב-27 במאי 1896, פחות מחמישה חודשים לאחר ההקרנה הציבורית הראשונה של האחים לומייר בפריז. בשנת 1897, הצלם הצרפתי "פול מאנו" (עובד של האחים לומייר) צילם את הסרט הראשון על אדמת רומניה. לסרט קראו "המצעד המלכותי" והוא תיעד את המלך קרול הראשון יושב בראש תהלוכה לכבודו. במשך החודשיים שלאחר מכן המשיך מאנו לצלם אירועים שהתרחשו ברומניה. למרות זאת, בשנת 1898, ההתעניינות הציבורית בקולנוע ברומניה החלה לדעוך ומאנו אף הציע את מצלמתו למכירה. המצלמה נרכשה על ידי דר' ג'ורג' מארינסקו אשר הפך לקולנוען הרומני הראשון. סרטיו נחשבו לאבודים עד לשנת 1975 כאשר עיתונאי טלוויזיה גילה אותם בתוך ארון בבית חולים אשר נושא את שמו של ד"ר מארינסקו.

בשנת 1906 במקדוניה, האחים הרומניים, מאנקייה (manakia) פתחו בקריירה של צילומים הקשורים בנושאים חברתיים, חקר תרבויות וצילום אירועי יום יום. בשנת 1905 חודשו הקרנות קולנוע בבוקרשט במספר מוקדים בעיר ובמאי 1909, נבנה קולנוע ראשון בבוקרשט בשם "וולטה" . ובאותה שנה נפתחו עוד בתי קולנוע בעקבות וולטה כגון "בלריטו", "בריסטול" "אפולו" ו-"ונוס". בבתי הקולנוע הציגו בעיקר סרטי מציאות וסרטים קצרים עם שחקנים. הסרטים התרבו וגדלו עם הזמן ובסופו של דבר התפתחו להיות מבזקי חדשות וסרטי מדע בדיוני.

הקולנוע הרומני בזמן הקומוניזם 1948–1989[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה זו החלה בקולנוע הרומני תקופה המכונה "הקולנוע הסוציאליסטי". זאת בעקבות הצהרתו של לנין לפיה מכל סוגי האומנויות, החשובה ביותר היא אומנות הקולנוע - אך לא בתור אמנות אלא בתור כלי להשפעה אידאולוגית. השלטון החדש החל לסבסד את כל הפקות הקולנוע ובכך להשתמש בקולנוע ככלי לתעמולה ולהפוך את הקולנוע הרומני לקולנוע מגויס. הנושא המרכזי הסרטים היה הצגת ה"איש החדש" של הסוציאליזם, לעומת החברה הקפיטליסטית הישנה. בחירת השחקנים נעשתה מאוד מכוונת, כך למשל בחרו שחקנים שמנים למלא תפקידים של בני אצולה ואילו עניי העם גולמו על ידי שחקנים רזים בעלי מבט חודר והליכה נחושה. תפקידים של פעילי מפלגה היו בעלי מראה של אנשי עבודה, שריריים ובעלי הבעת פנים מתוחכמת. בהתאם לצרכים הממשלתיים לקולנוע קם המוסד לאומנות הקולנוע, במטרה ליצור סגל לקולנוע החדש: שחקנים, במאים וצלמים. ממוסד זה יצאו "דור הזהב" לא רק של הקולנוע הרומני אלא גם של בוגרים בינלאומיים: סילביה פופוביץ', Iurie Darie, פלורין פיירסיק, קונסטנטין Diplan, Amza Pellea, Dem Rădulescu, Stela פופסקו, סבסטיאן Papaiani, Leopoldina Bălănuţă ו דראגה Olteanu, יחד עם במאים כמו מנולה מרקוס, גיאו Saizescu, יוליאן Mihu, Gheorghe Vitanidis, ועוד רבים אחרים. בזכות הממשל החדש היה לרומניה קולנוע לאומי בניגוד לממשל הקודם שלא השקיע באומנות החדשה.

בשנת 1950, החלו להקים מפעל להקמת סרטים בשם "בופטי סטודיו". הפרויקט הושלם בשנת 1959 ומבחינה טכנית התעלה על כל סטודיו אחר ממערב אירופה.

לאחר התמוטטות הקומוניזם, המצב בקולנוע הרומני השתנה. יוצרי הסרטים בחנו את התקופה הקומוניסטית, את הכלכלה ואת המשבר הרוחני של המדינה. הפקות נתמכו על ידי מענקים מהמדינה אשר נבחרו על ידי חבר המושבעים, אולם נמצא שרבים ממקבלי המענקים היו בקליקה של אנשי חבר מושבעים בעברם ועל כן יוצרי הסרטים מחו על שיטת המענקים. בפתח האלף החדש נפתח עידן חדש בקולנוע הרומני, עם התמודדותם של סרטים רומנים בפסטיבל קאן וזכייתו בפרס של קריטיס פויו על סרטו הראשון Marfa şi banii.

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקולנוע הרומני הגיע להישגים גדולים בשנות האלפיים עם הופעתם של סרטים כגון "המוות של מר לזרסקו" (The Death of Mr. Lazarescu) בבימויו של כריסטי פויו (Cristi Puiu), שזכה בפרס בפסטיבל קאן לשנת 2005, וכן בפרסים רבים אחרים מסביב לעולם ובכך הפך לסרט הרומני המוערך ביותר בכל הזמנים. בפסטיבל קאן 2006, הבמאי הרומני "קורנליו ברומביו" זכה בפרס על הצילום הטוב ביותר לסרט "12:08 מזרח לבוקרשט". ב-2007 זכה כריסטיאן נמסקו על סרטו "חלום קליפורניה", וכן זכה הסרט "ארבעה חודשים, שלושה שבועות ויומיים" (4 Months, 3 Weeks and 2 Days) בבימויו של כריסטיאן מונגוי (Cristian Mungiu). כמו כן זכו שני סרטים רומניים בפרס הסרט הקצר הטוב ביותר בפסטיבל קאן בשנים 2004 ו-2008 – "טראפיק" ו"מגטרון"

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קולנוע רומני בוויקישיתוף