הקומנדו הסורי
הקומנדו הסורי הוא כינוי ליחידות קומנדו מובחרות למשימות מיוחדות בצבא סוריה. מספר חיילי הקומנדו הסורי מוערכים בכ-15,000 המסודרים ב-10 אגדים (רגימנטים, הקרויים פוֹגִ'ים, ביחיד פוֹג')[1]. במהלך תקופת המלחמה הקרה נחשבו כוחות הקומנדו הסורי לאחד מהכוחות הצבאיים הערבים המאומנים בצורה הטובה ביותר וחמושים בנשק מתקדם.
תוכן עניינים |
[עריכה] מלחמת יום הכיפורים
במלחמת יום הכיפורים, כחלק ממהלך הפתיחה של המלחמה, ב־6 באוקטובר 1973 כבש הצבא הסורי את החרמון באמצעות גדוד 82 של הקומנדו הסורי, שהונחת בארבעה מסוקים, שאחד מהם התרסק בנחיתה. באותו זמן היו בחרמון 54 חיילים, מהם רק 14 לוחמים מגדוד 13 של חטיבת גולני. 31 מהחיילים נכנעו לסורים, 13 חיילים נהרגו ועשרה חיילים נחלצו. ב-8 באוקטובר ניסה כוח של חטיבת גולני שמנה 140 - 150 לוחמים, בפיקוד המח"ט אמיר דרורי, לכבוש מחדש את החרמון. הקומנדו הסורי, חמוש בנשק קל, מטולי אר פי ג'י ורימונים, ארב ללוחמי גולני ובלם את הניסיון. האבדות הישראליות בקרב היו 25 הרוגים כולל מפקד גדוד 17 (אריות הגולן) של חטיבת גולני, סגן אלוף דובי דרור, ו־57 פצועים[2].
בהמשך המלחמה ב-9 לאוקטובר חדרו מספר מסוקים מסוג מי-8 ובהם לוחמי קומנדו סורים לרמת הגולן ונחתו בקרבת מחנה נפח. כוח מסיירת מטכ"ל בפיקודו של יוני נתניהו, אשר לקחה חלק בלחימה כפלוגת סיור מובחרת באוגדה 36 בפיקודו של רפול, הוקפץ לאזור הנחיתה ונתקל במארב שערך לו כוח הקומנדו הסורי. כן הוקפץ למקום כוח מפלוגה ג' של גדוד 51. במהלך הקרב בין סיירת מטכ"ל לבין הקומנדו הסורי נהרגו כארבעים לוחמים סורים ושני לוחמים מכוח הסיירת [3]. באותו יום נהרג סא"ל יעקב שחר, מפקד גדוד 12 של גולני, בקרב כנגד כוח קומנדו סורי שנשלח לצפון רמת הגולן, לאזור תל ורדה, בקרב בשדה עגבניות ממזרח לבוקעתה[4].
בקרב ההבקעה לסוריה ניהל צה"ל קרבות שריון וחיל רגלים כנגד השריון והקומנדו הסוריים באזור הכפר מזרעת בית ג'ן[5]. לוחמי גדוד 12 (ברק) של חטיבת גולני, עליו פיקד רס"ן ארוין לביא, ואיתו כוח שריון בפיקוד אלי גבע[6], נערכו, לאחר ההבקעה, להגנה בכפר מזרעת בית ג'אן[7] והדפו בהצלחה התקפות קומנדו ושריון סוריים והרגו רבים מהם[8].
לקראת סיום הלחימה עלה כוח מסיירת מטכ"ל, תחת פיקודם של יוני נתניהו וסגנו עוזי דיין, לאחד משיאי החרמון בסוריה, וביצע תצפית ומודיעין על היערכות הסורים בטרם מבצע קינוח לכיבוש החרמון. במבצע עצמו הרגו ושבו עשרות לוחמי קומנדו סורים ומנעו תגבורות ואספקה להר.[9].
[עריכה] מלחמת ההתשה במובלעת הסורית
ב-13 באפריל 1974, במהלך מלחמת ההתשה במובלעת הסורית, תקף כוח קומנדו סורי את פסגת שיא החרמון המצויה 15 קילומטרים בעומק השטח הסורי ונשלטה על ידי צה"ל כחלק מהמובלעת. מטרת הסורים הייתה להדוף את צה"ל מנקודת תצפית זו החולשת על עומק המערך הסורי ועל דמשק. הסורים ידעו כי בגלל תנאי השטח ותנאי האקלים הקשים, הסתפק צה"ל בסיורים בלבד בפסגה ולא אייש אותה דרך קבע והצליחו לכבוש את הפסגה ולהשתלט עליה. למחרת, ב-14 באפריל, הוטל על כוח בן שישים לוחמים מיחידת האלפיניסטים ומסיירת מטכ"ל, בפיקוד רס"ן עמירם לוין, לכבוש את שיא החרמון, בגובה של למעלה מ- 2,800 מטר.[10] הכוח העפיל לפסגה, שם ניהל קרב קשה כנגד הקומנדו הסורי שבסופו נכבש שיא החרמון על ידי לוחמי צה"ל. מספר ההרוגים הסורים היה כ-12 ועוד מספר של שבויים ולצה"ל היו כ-30 פצועים. לימים טען לוין, שהקרב היה אחד החשובים בתולדות מדינת ישראל, אך סיפורו נבלע בעקבות מלחמת יום הכיפורים[11].
[עריכה] מלחמת לבנון הראשונה
במהלך הפלישה הישראלית ללבנון בשנת 1982 פעלו כוחות קומנדו סורי בשטח לבנון כנגד צה"ל, ארבו לכוחות החי"ר והשיריון וגרמו לנזקים לכוחות הישראלים. כיום הכוחות המיוחדים בסוריה כוללים את חטיבת חיל הרגלים 120, הדיוויזייה ה-14 של הכוחות המיוחדים ועוד כ-10 יחידות קומנדו עצמאיות נוספות. כיום סובלים הכוחות המיוחדים בסוריה מחוסר בתקציבים ומציוד מיושן. דווח כי הקומנדו הסורי התחמש בטילים נגד טנקים מסוג 9M133 קורנט. [12]
כוח מיחידת שלדג, בפיקודו של גיורא ענבר וטל רוסו[13], פעל בציר החוף וכבש את מתחם המוזיאון בביירות,[14] בו התבצרו לוחמי הקומנדו הסורי[15] רבים, ובקרבות אחרים בעיר כנגד מפקדות אש"ף מבוצרות היטב. מאוחר יותר סיפר רוסו בראיון שזו הייתה "מלחמה מעניינת".[13] בטרם הקרב על המוזיאון, מצא קצין המודיעין של היחידה תרשים מדויק של המבנה בארכיון הלאומי של ביירות. הלוחמים פשטו בו זמנית דרך כל הפתחים, והסתערו באש וברימונים על המחבלים המבוצרים. טל רוסו, שהיה אז מפקד פלגה בשלדג, תיאר בראיון את הפריצה למתחם המוזיאון – "הצמדנו חומר נפץ לקיר המבנה. חשבנו שזה יעשה חור בקיר, אבל בפועל פוצצנו את הספרייה הלאומית של ביירות וגשם של דפים ירד עלינו. תחת אש של אר.פי.ג'י פרצנו למוזיאון." את הקרב מול אנשי הפת"ח, ניהלו לוחמי שלדג כשהם מתרוצצים בין חפצי אומנות ואוסף של מטבעות עתיקים המוטלים על הרצפה[16]
[עריכה] לאחר מלחמת לבנון הראשונה
[עריכה] קישורים חיצוניים
- Syrian Commandos Fade Away, James Dunnigan
[עריכה] הערות שוליים
- ^ Syrian Commandos Fade Away, James Dunnigan
- ^ "גולני היה חייב לכבוש את החרמון" - עמית נבון במעריב ברשת עם אמיר דרורי המח"ט.
- ^ עדותו של האלוף במיל' שי אביטל על הקרב כנגד הקומנדו הסורי, מתוך אתר רשמי לזכרו של סא"ל יונתן נתניהו.
- ^ אביחי בקר, הכריזמה של ארבינקא האפור, באתר הארץ, 01.10.2003, "הוביל שחר את פלוגה א' של הגדוד להסתערות על כוח קומנדו סורי שנשלח לתקוע טריז בצפון רמת הגולן. הקרב העקוב מדם התקיים בשדה עגבניות ממזרח לבוקעתא, האויב ספג עשרות רבות של אבדות. לנו היו חמישה הרוגים, בתוכם, לבנו החסיר פעימה, יענקלה - האבא של הגדוד".
- ^ אביחי בקר, הכריזמה של ארבינקא האפור, באתר הארץ, 01.10.2003, ברוך אלעד: "העמידה במזרעת בית ג'אן לא נחשבת כי לא הצלחנו לספוג מספיק אבדות וגם כי לחם שם אדם צנוע שהחיצוניות שלו לא מסגירה את תעצומות הנפש שהוא ניחן בהן, ושהוא והמ"פים שהיו תחתיו לא נופפו לראווה במעשיהם כדי לשווק את עצמם".
- ^ אביחי בקר, הכריזמה של ארבינקא האפור, באתר הארץ, 01/10/03, "11 מלוחמי הגדוד נהרגו בהתכתשות שהתנהלה מטווחים קצרים, לסורים הפכה הפינה ההיא לבית קברות המוני, לא מעט הודות לכוח טנקים מאולתר בפיקודו של אלי גבע, שנחשב כבר לבן בית בגדוד".
- ^ אביחי בקר, אין יותר גיבורים, הארץ, 10.04.2002, "סגן ברוך הכט (אלעד), מ"פ בגדוד 12 של גולני, לחם בבוקעתא ובמזרעת בית ג'אן. כשהוא נדרש להמליץ לוועדה על מועמדים לעיטור לא שש למלא את המשימה.'לא חשבתי שהעניין נוגע אלינו, למרות שהפעילות לא היתה פחות הרואית מכל סיפורי הצל"ש שגדלתי עליהם', הוא אומר. 'הגישה שלי היתה שסך הכל עשינו בקרב את מה שתירגלנו באימונים. אלה שמקבלים עיטור היו אגדות בעיני אבל כשאני הייתי בתוך הדברים הם נראו לי טריוויאלים. תפיסה דומה היתה גם למג"ד שלי'."
- ^ אביחי בקר, הכריזמה של ארבינקא האפור, באתר הארץ, 01/10/03, "מגבעת המג"ד הצופה אל הפלוגות שנערכו בהגנה הוא שלט היטב בנעשה ונהג בגדוד כאילו הוא מנצח תזמורת. 'השלווה הסטואית שארוין הקרין היתה המפתח להצלחה', אומר דוד (בנזי) בר זוהר, מנהל תיכון עירוני ז' ביפו, שהוביל את פלוגה ג' מאז נפצעו המ"פ (אני) והסמ"פ (סגן השר וחבר הכנסת מיכאל רצון)".
- ^ עוזי דיין, "למדנו את הלקח תחת אש קטלנית", ישראל היום, 2010\09\17
- ^ משה זונדר, סיירת מטכ"ל, כתר ספרים, 2000. תקופת עמירם לוין, עמוד 165.
- ^ יחידת האלפיניסטים, כיבוש שיא החרמון על ידי כוח בפיקודו של עמירם לוין, מתוך אתר "יחידה".
- ^ Syrian missile buildup continues, Israel calls situation 'tense'
- ^ 13.0 13.1 חן קוטס-בר, הרמבו של צה"ל: טל רוסו עושה חשבון נפש, באתר nrg מעריב, 19 בספטמבר 2009.
- ^ לילך שובל ואהרל'ה ויסברג, לוקח אחריות, באתר ישראל היום, 26 באוגוסט 2011.
- ^ איתי רום, זה כאילו קרה רק אתמול, גלובס, 27.07.2006, גיורא ענבר: "אני במלחמת לבנון הייתי מפקד שלדג. הובלתי את היחידה להשתלטות רגלית על המוזיאון, 'ההיפודרום' קראו לזה, בביירות. זה היה היעד שכולם ידעו עליו, שישב בו קומנדו סורי כל הזמן. כשניתנה פקודה לכבוש את מערב ביירות, על היחידה שלי הוטלה המשימה, ככוח חי"ר במסגרת אוגדת שריון 162, לכבוש את המוזיאון- וכך עשינו. גם שם לא היו נפגעים".
- ^ עמיר רפפורט וגיא לשם, הקלף הסודי של חיל האוויר, ידיעות אחרונות, 24.04.1999.
