הקונגרס הציוני העולמי הראשון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיוקנאותיהם של צירי הקונגרס הציוני העולמי הראשון: "אספת הציונים, בזל, א'ב'ג' אלול תרנ"ז", 1897

הקונגרס הציוני העולמי הראשון[1] הוא הכינוס הגדול הראשון של צירי התנועה הציונית והוא ראשון הקוגרסים הציונים העולמיים. הקונגרס התקיים בעיר בזל שבשווייץ בין 29 ל-31 באוגוסט 1897. יוזם הקונגרס ומנהיגו היה בנימין זאב הרצל.

היוזמה לקונגרס וארגונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנוסח העברי של ההזמנה לקונגרס הציוני הראשון (ניסח: מרקוס אהרנפרייז)

הקונגרס כונס בעקבות ההתעוררות הלאומית סביב רעיונותיו של בנימין זאב הרצל בעיקר במזרח אירופה (וזאת משום שבאופן כללי מערב אירופה אפשרה ליהודים להיקלט בתוכה), בעקבות פרסום ספרו מדינת היהודים ועקב כישלון ניסיונותיו לגייס בעלי הון יהודים להגשמת הרעיון הציוני. הקונגרס נועד ליצור תשתית שתרכז את התומכים בתוכניותיו של הרצל ותהווה בסיס להרחבת התנועה הציונית מחובבי ציון לעבר תנועה ציונית-מדינית מאורגנת. בכך הוא הציב את המסד לכל המערכות הפוליטיות של התנועה הציונית.

מהלך הקונגרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד"ר קרפל ליפה, נשיא הקונגרס הציוני העולמי הראשון

הקונגרס כונס באולם "בית הקזינו" המפואר שבבזל בטקס רב רושם, בהשתתפות 208 צירים מ-16 מדינות. את הקונגרס פתח נאום של נשיא הקונגרס, קרפל ליפה מרומניה ומקס נורדאו סקר בהמשך את מצב האומה.

חילוקי דעות התגלו בין אנשי חובבי ציון שדגלו בעליה והתיישבות באופן מיידי בארץ ישראל (מה שהתפתח מאוחר יותר לציונות מעשית) לבין הרצל ואנשיו, אנשי הציונות המדינית, שתמכו קודם בהשגת ערבויות ליהודים בטרם ההתיישבות. כהצעת פשרה, אישר הקונגרס את תוכנית בזל שקבעה כי התנועה הציונית שואפת להקמת בית מולדת ליהודים בארץ ישראל תוך הבטחת ערבות (צ'ארטר) של אומות העולם, ונקבעו דרכי פעולה לביצוע התוכנית.

חשיבותו של הקונגרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשיבות רבה הייתה לקונגרס בעשיית תעמולה לתנועה הציונית החדשה בקרב יהודי העולם והעלאת הבעיה היהודית על סדר היום הבינלאומי. לראשונה התכנסו יהודי מזרח ומערב, מה שסימל אחדות לאומית. הקונגרס הציג יעדים ומטרות לפתרון הבעיה הלאומית, כלומר: הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. בקונגרס זה הוקמו מוסדות שונים להגשמת רעיון התנועה ובראשם ההסתדרות הציונית, נוסד בו הוועד הפועל הציוני בן 18 חברים והנהלה בת חמישה חברים בראשותו של הרצל. כמו כן נקבעה זכות בחירת הצירים (בני 18 ומעלה ששילמו מס ברכישת השקל הציוני) והותוותה תשתית התנועה הציונית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תעודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיים אורלן, הקונגרס הציוני הראשון: בזל א'-ג' באלול, תרנ"ז, 29-31 באוגוסט 1897: דין וחשבון סטינוגראפי (מהד' 2 מתוקנת, מורחבת ומושלמת תרגום עם תוספות, הערות וציונים), תל אביב: ההסתדרות הציונית העולמית, תשל"ח-1978.
  • חיים אורלן (עורך ומתרגם), הפרוטוקול של הקונגרס הציוני הראשון בבזל, א-ג באלול תרנ"ז - 29-31 באוגוסט 1897 (מהד' 3 בצירוף צילומי תעודות ותמונות לציון מאה שנים לקונגרס הציוני הראשון), ירושלים: הוצאת ראובן מס, תשנ"ח-1997.

היסטוריוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ליב יפה (עורך), ספר הקונגרס : למלאת חמש ועשרים שנה לקונגרס הציוני הראשון, ירושלם ; תל אביב : דפוס א’ איתן וס’ שושני, תרפ"ג 1923. ‬
  • ליב יפה (עורך), ספר הקונגרס: למלאת חמישים שנה לקונגרס הציוני הראשון, ירושלים: הוצאת הספרים של הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, תש"י 1950.
  • הנריטה חנה בודנהיימר, תולדות תוכנית בזל : מלחמת הדעות לפני הקונגרס הציוני הראשון לפי חליפת המכתבים בין הרמן שפירא ובין מקס א’ בודנהיימר, ירושלים : הוצאת ראובן מס, תש"ז 1947.

פובליציסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ליב יפה : כתבות על קונגרסים ציונים ראשונים, ירושלים : [חמו"ל], תשכ"ח.
  • ישראל קלויזנר, התנועה לציון ברוסיה, (פרק ב: מקאטוביץ עד בזל), ירושלים : הספרייה הציונית, תשכ"ב-תשכ"ה 1962-1965.
  • היובל של הקונגרס הציוני הראשון : תרנ"ז-תש"ז, 1897-1947, ירושלים : הנהלת ההסתדרות הציונית, (תש"ח-1947).

הדרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תמר שוחט, אילנה צוק, חוה וידרגור (עורכות), אין לי ארץ אחרת : 100 שנה לקונגרס הציוני הראשון : 1997-1897, ‫קרית טבעון : [חמו"ל], 1997.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הקונגרס הציוני הראשון היה קונגרס פוקשאן


הקונגרסים הציוניים העולמיים לפני הקמת המדינה

הראשון · השני · השלישי · הרביעי · החמישי · השישי · השביעי · השמיני · התשיעי · העשירי ·
ה-11 · ה-12 · ה-13 · ה-14 · ה-15 · ה-16 · ה-17 · ה-18 · ה-19 · ה-20 · ה-21 · ה-22