קטורת הסמים
הקטורת היא תערובת בשמים שהיו הכהנים מקטירים פעמיים בכל יום, בבוקר ובין הערביים (אחר הצהרים), על מזבח הזהב, שהיה בהיכל שבבית המקדש. כמו כן, הכהן הגדול היה מקטיר קטורת בקדש הקדשים ביום הכיפורים. שמה נתן למזבח הזהב את שמו הנוסף "מזבח הקטורת". הציווי על הקטרת הקטורת נמצא בספר שמות פרק ל'.
הקטורת הצטיינה בריחה החזק. חז"ל אף מספרים ש"עיזים שביריחו היו מתעטשות מריח הקטורת" ושכלות בירושלים לא היו צריכות לצאת מבושמות בשל ריחה החזק של הקטורת.
תוכן עניינים |
[עריכה] סממני הקטורת
לפי חז"ל הקטורת כללה 11 סוגי "סממנים" או "סמים" [1](רובם צמחים), שהיו נטחנים לפי משקלים קבועים (ארבעת הסממנים הראשונים נזכרו בתורה, שבעת הסממנים האחרונים נזכרו בדברי חכמים):
כמו כן, צורפו לקטורת מרכיבים נוספים: מלח סדומית, כיפת הירדן ומעלה עשן (צמח שגרם שעשן הקטורת יעלה בקו ישר למעלה ולא יתפזר לצדדים). שני סממנים נוספים שימשו להכנת ה"צרי" - בורית כרשינה ויין קפריסין.
בזיהוי סממנים אלו עסקו מפרשים קדמונים כמו רב סעדיה גאון, רש"י והרמב"ם. פרופסור זהר עמר ביצע מחקר מדעי במטרה לזהות את סממני הקטורת והסממנים הנלוים. תוצאות המחקר מופיעות בספרו "ספר הקטורת" (תל אביב תשס"ב).
כמו כן שמותיהם של סממני הקטורת מופיעים בחיבורו של הרמב"ם משנה תורה:
 |
נטף האמור בתורה הוא עצי הקטף שיוצא מהן הצרי והשחלת היא הצפורן שנותנין אותה בני האדם במוגמרות והחלבנה כמו דבש שחור וריחו קשה והוא שרף אילנות בערי יון וזהו שמות הסמנים בלשון ערבי: עוד בלסאן ואצפאר טיב ומיעה ולכאן ומוסקי וקציעה וסנבלי אלנטורין וזעפרן וקושט ועוד הירדי וקסבר סליכה וענבר |
 |
| – משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו, פרק ב, הלכה ד. | ||
[עריכה] הכנת הקטורת
עשיית הקטורת (או "פיטום הקטורת") הייתה מלאכה שדרשה מומחיות מיוחדת. בימי בית שני הכנת הקטורת נעשתה על ידי משפחת בית אבטינס, ששמרה בקנאות על סוד עשיית הקטורת. בעת עשיית הקטורת היה צריך להקפיד באופן מיוחד על דיוק רב בכמויות של הסממנים, ואף נאמר שאם היה עושה הקטורת מחסיר אחד מן הסממנים - הוא היה חייב מיתה. בבית שני הכנת הקטורת להקטרה נעשתה בלשכה מיוחדת בבית המקדש - לשכת בית אבטינס.
מכיני הקטורת היו נוהגים להכין בפעם אחת קטורת לשנה שלמה. הכמות הדרושה לשנה שלמה הייתה במשקל שלוש מאות שישים ושמונה מנים (מנה - כ-425 גרם). ארבעת הסממנים המוזכרים בתורה (הצרי, הציפורן, החלבנה והלבונה) היוו את עיקר כמותה של הקטורת: מכל אחד מהם עירבו שבעים מנה. מכל אחד מארבעת הסממנים הבאים (מור, קציעה, שיבולת נרד, כרכום) עירבו שישה עשר מנה, מהקושט - שנים עשר מנה, מהקילופה - שלושה מנות, ומהקינמון - תשעה מנות. היו כותשים כל אחד מהסממנים בפני עצמו ועושים ממנו אבקה דקה, ולאחר מכן היו מערבים את כל הסממנים יחדיו. לתערובת מצרפים רבע קב מלח סדומית, וכמות קטנה מאוד (כל שהוא) של "כיפת הירדן" ושל "מעלה עשן". בשעת שחיקת הסממנים היה השוחק חוזר ואומר: "הדק היטב", "היטב הדק" (לפי גרסאות אחרות היה אומר "הדק, היטב היטב הדק").
[עריכה] הקטרת הקטורת בכל ימות השנה
על פי מסורת מימי בית שני הכהן המקריב את הקטורת - מתעשר, ולפיכך מי שהקטיר פעם אחת לא קיבל זכות זו פעם נוספת. הגרלה מיוחדת הייתה נערכת בבית המקדש בכל יום בין כל הכהנים שמעולם לא הקטירו את הקטורת, כדי לקבוע מי יזכה במצוה.
[עריכה] הקטרת הקטורת ביום הכיפורים
אחת בשנה, ביום הכיפורים, היה הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים כשהוא לבוש בגדי לבן, ושם היה מקטיר קטורת מיוחדת "דקה מן הדקה" (דקה יותר מהקטורת שבכל השנה) בין בדי ארון הברית.
[עריכה] שימוש בקטורת בזמן המקרא
- נדב ואביהוא בני אהרן הקטירו קטורת זרה אשר לא צוו. בשל כך הם נענשו ומתו. (ויקרא פרק י')
- אנשי קורח ועדתו התאוו להקטיר קטורת. מאתיים וחמישים אנשי קרח הקטירו קטורת, ואש יצאה מלפני ה' ושרפה אותם. (במדבר פרק ט"ז)
- אהרן הכהן השתמש בקטורת כדי לעצור את המגפה שפרצה בעם, מיד לאחר אירוע קרח ועדתו (במדבר פרק י"ז). מכאן למדו חז"ל שהקטורת יכולה להמית אם השימוש בה נעשה שלא כדין, אך גם להחיות, כאשר משתמשים בה כיאות, על פי התורה.
[עריכה] הקטורת במדרש
[עריכה] זכר לקטורת בימינו
לאחר חורבן בית המקדש הנהיגו חכמים לומר כל יום בתפילת שחרית את סדר "פיטום הקטורת" כזכר להקטרת הקטורת בבית המקדש. ישנם הנוהגים למנות באצבעותיהם את סממני הקטורת, בשעת אמירתם. על מנת לוודא ספירה מדויקת, ובשל האמירה "ואם חסר אחד מכל סממניה חייב מיתה".
[עריכה] קישורים חיצוניים
[עריכה] הערות שוליים
- ^ כריתות ו'
