הקיבוץ הדתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמל הקיבוץ הדתי

תנועת הקיבוץ הדתי היא תנועה המאגדת 16 קיבוצים ו־7 מושבים שיתופיים של הציונות הדתית. ב-23 היישובים, של התנועה מתגוררים מעל 10,000 נפשות. 7 מתוך 16 קיבוצי התנועה נחשבים לקיבוצים שיתופיים, בעוד 9 קיבוצים עברו תהליכי הפרטה שונים.

רקע ותולדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדשאה המרכזית בקיבוץ עין צורים, נובמבר 2008

שורשי התנועה ב"ברית חלוצים דתיים" שנוסדה על ידי צעירי מזרחי של תורה ועבודה הפועל המזרחי. חברי הקבוצה היו חלוצים דתיים שעלו לארץ מארצות אירופה, בעיקר מגרמניה.

הם הקימו בארץ מושבים, קבוצות עבודה, קבוצות הכשרה וכן קבוצות.

בשנת 1935, במהלך הוועידה השביעית של הפועל המזרחי, התאגדו הקבוצות לארגון גג אחד בשם "חבר הקבוצות של הפועל המזרחי", (שם דומה להתאגדות החילונית של הקבוצות - חבר הקבוצות).

בשנת 1938 החליטו לשנות את השם לשם המקובל עד היום "הקיבוץ הדתי, איגוד הקבוצות של הפועל המזרחי" ובקיצור - "הקיבוץ הדתי".

במלחמת השחרור נפגעו קיבוצי התנועה פגיעה כבדה. עם פרוץ המלחמה נמצאו כל הקבוצות בקו החזית הקדמי: חברי טירת צבי הדפו התקפה כבדה של "צבא ההצלה"; גוש עציון עמד במצור ממושך והדף את האויב במבואותיה הדרומיים של ירושלים, עד שנפל. כך נפלו הקיבוצים כפר עציון, משואות יצחק ועין צורים. רבים מהחברים נפלו חלל ואחרים נשבו בשבי הירדני. כפר דרום ננטשה אחרי עמידה במצור ובקרב במשך חודשיים. חברי קיבוץ בארות יצחק בדרום, הדפו את הצבא המצרי מתוך חצר המשק. אך המחיר היה כבד מאד. עשרות חברים נפלו בקרבות, חמישה יישובים חרבו עד היסוד, ומלבד בארות יצחק, נותרו כולם מחוץ לשטח מדינת ישראל.

לאחר המלחמה, השתקמה תנועת הקיבוץ הדתי, בעליה של גרעינים וותיקים, על יסוד הקיבוצים שחרבו, ובהקמה של קיבוצים חדשים.

בשנות ה-50 הפכו שלושה קיבוצים של התנועה: משואות יצחק, ניר עציון ובני דרום למושבים ועל כן יצאו מתנועת הקיבוץ הדתי‏[1].

בשנות ה-70 וה-80 ניהלו הקיבוצים הדתיים מדיניות כלכלית שמרנית ועל כן לא סבלו ממשבר הקיבוצים[2].

עד תחילת המאה ה־21 היו בתנועה רק קיבוצים. בתש"ע הצטרפו לתנועה שלושת המושבים השיתופיים הדתיים, שבעבר פרשו מהתנועה בגלל שחדלו מלהיות קיבוצים ובהמשך הצטרפו ארבעה מושבים שיתופיים נוספים. מגמת ההפרטה של שנות ה-90 הגיעה אל הקיבוצים היותר קטנים של התנועה: בהם מעלה גלבוע ובית רימון, אך עורר את חלק מהקיבוצים היותר דומיננטים בתנועה: קבוצת יבנה, שדה אליהו, לביא, עלומים ומגדל עוז להמנות על מייסדי המטה השיתופי[2]. גם כפר עציון ובארות יצחק נחשבים לקיבוצים שיתופיים, בעוד שאר 9 קיבוצי התנועה עברו תהליכי הפרטה.

מצבם הכלכלי של רוב קיבוצי הקיבוץ הדתי יציב. משקי הקיבוץ הדתי מתבססים על חקלאות, תעשייה ותיירות.

חינוך ותרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילום של גברים צעירים עטויי טליתות קוראים בספר תורה באיגרת שנה טובה מודפסת של הקיבוץ הדתי (צד ימין); ארץ ישראל עד 1948
פסוק ומכתב קצר באיגרת שנה טובה של הקיבוץ הדתי (צד שמאל)

בקיבוצי התנועה קיימים מספר מוסדות לימוד תורניים: ישיבת עין צורים, ישיבת מעלה גלבוע, מדרשת עין הנציב לבנות, מרכז יעקב הרצוג ללימודי יהדות,מכינה קדם-צבאית מעורבת "יונתן" בעלומים וכן מכינה קדם-צבאית לבנות "צהלי" במשואות יצחק. קיבוץ כפר עציון מפעיל בית ספר שדה בכפר עציון. בקיבוץ בית רימון פועלת מכינה קדם צבאית לבנים - כרמי חיל, בשדה אליהו פועל בית מדרש "קדם" לבוגרי צבא, מוסד ייחודי המשלב תורה ועבודה חקלאית. במגדל עוז ממוקמת מדרשה לבנות.

חלק קטן מצעירי התנועה הולך ללמוד במוסדותיה התורניים; רוב בני התנועה אשר בוחרים שלא להתגייס ישירות הולכים לשנת י"ג התנדבותי, למכינות הקדם צבאיות או לישיבות הסדר, ואילו הבנות הולכות לשנת י"ג התנדבותית או למדרשות שונות. על פי נתונים שפרסם מנהל אגף הביטחון בקיבוץ הדתי 93% מהבנים משרתים ביחידות קרביות וכל הבנות משרתות בצה"ל או בשירות לאומי.‏[3] בשנים האחרונות ניכרת מגמת התחזקות רוחנית ודתית בקרב הדור השלישי והרביעי, אשר באה לידי ביטוי בגידול מתמשך של אחוזי הפונים למסגרות תורניות בסיום התיכון, ובאחוז הבנות הפונות לשירות לאומי.

התנועה מוציאה ירחון בשם "עמודים".

מינהל וזהות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין ההנהלת הקיבוץ הדתי, ברחוב דובנוב 7 בתל אביב, אפריל 2008

בראש התנועה עומד מזכ"ל — כיום זהו נחמיה רפל, חבר קבוצת יבנה שהחליף ב2007 את יאיר ריינמן מקיבוץ לביא. מזכירות הקיבוץ הדתי יושבת החל מאוקטובר 2013 בנחלים.קודם לכן ישבה במשך כ-50 שנה בתל אביב.

מבחינה פוליטית התנועה מזוהה עם המפד"ל ויש לתנועה נציג בכל מוסדותיה. רוב חברי הקיבוץ הדתי מזוהים עם הצד הימני של הקשת הפוליטית, אך קיים חלק קטן מתוכם אשר מזוהה עם השמאל הפוליטי ובפרט עם תנועת מימד.

רשימת הקיבוצים הדתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיבוצי המרכז

קיבוצי הגליל התחתון

קיבוצי הכרמל

קיבוצי הר הגלבוע

קיבוצי הנגב המערבי

קיבוצי שפיר

קיבוצי עמק בית שאן

קיבוצי גוש עציון

מושבי דרום הר חברון

  • בית יתיר (מושב שיתופי, במעמד "עמית")
  • מעון (מושב שיתופי, במעמד "עמית")
  • כרמל (מושב שיתופי, במעמד "עמית")

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אריה פישמן, בין דת לאידאולוגיה: יהדות ומודרניזציה בקיבוץ הדתי, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, תש"ן - 1990, 228 עמ'‏[4]
  • יוסי כץ, תורה ועבודה בבניין הארץ: הקיבוץ הדתי בתקופת המנדט, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, ינואר 1996, 304 עמ'‏[5]
  • נחום ברוכי, נקום ובנינו: כך שוקם הקיבוץ הדתי מחורבנו במלחמת העצמאות, הוצאת יד יצחק בן צבי והקיבוץ הדתי, ירושלים, תשע"א, 436 עמ'.
  • מיכאל בן אדמון, מרד ויצירה בהגות הציונות הדתית: משה אונא ומהפכת הקיבוץ הדתי
, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2013.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בני דרום רוצה להיות מושב, דבר, 16 בדצמבר 1960
  2. ^ 2.0 2.1 עזרא דלומי, משבר הקיבוץ והמאבק על עתידו השיתופי (ב), 17 ביוני 2010, אתר שווים של המטה השיתופי
  3. ^ יצחק טסלר, 93% מהקיבוצניקים הדתיים מתגייסים לקרבי, באתר nrg‏, 12 באוגוסט 2009
  4. ^ ביקורת: מרדכי זלקין, ‏בין דת לאידאולוגיה, קתדרה 62, דצמבר 1991, עמ' 175-172
  5. ^ ביקורת: הנרי ניר, ‏הקיבוץ הדתי: מציאות ומשל, קתדרה 86, ינואר 1998, עמ' 158-155


התנועות המיישבות בישראל

תנועת המושבים · הפועל המזרחי · הקיבוץ הארצי השומר הצעיר · הקיבוץ הדתי · העובד הציוני · התאחדות האיכרים · פועלי אגודת ישראל · משקי חרות בית"ר · האיחוד החקלאי · אמנה · המרכז החקלאי · התנועה הקיבוצית המאוחדת · הנוטע · תנועת אור