הקליניקות המשפטיות באוניברסיטת תל אביב

הקליניקות המשפטיות באוניברסיטת תל אביב הקרויות גם התוכניות לחינוך משפטי קליני בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב נותנות סיוע משפטי ופועלות לשינוי חברתי באמצעים משפטיים בתחומים שונים.

מנהל הקליניקות החל מאוקטובר 2019 הוא פרופ' עמרי ידלין.

היסטוריה ופעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1989 יסד פרופ' קנת מן קליניקה משפטית שהעניקה סיוע משפטי בפלילים, ופועלת ברצף עד היום. ב-1993 הקימה ד"ר נויה רימלט קליניקה לזכויות אדם, שאף היא פעילה עדיין. בשנת 2000 מונתה פרופ' נטע זיו למנהלת הקליניקות, ותחת ניהולה הן התרחבו במשך השנים עד למערך של שמונה קליניקות במקביל. היום פועלות בפקולטה תשע קליניקות (זכויות בהליך הפלילי, זכויות אדם, זכויות עובדים, צדק סביבתי, זכויות פליטים, זכויות ניצולי שואה וא/נשים בזיקנה, הקליניקה לתובענות ייצוגיות, קליניקת הכנסת, והקליניקה לפרטיות).

מדי שנה משתתפים בקליניקות כ-140 סטודנטיות וסטודנטים. בראש כל קליניקה עומדים מנחה אקדמי ומנחה קליני. הפעילות בקליניקה מורכבת משיעור אקדמי ומעבודה מעשית, במסגרתה עוסקים הסטודנטים בפרקטיקה של מקצוע עריכת הדין החברתית, בליווי ובפיקוח הדוקים של המנחים הקלינים, שהם עורכי דין מומחים בתחומם.

הקליניקות פועלות באופן עצמאי ובשיתוף פעולה עם ארגוני החברה האזרחית.

הקליניקות השונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת התוכנית פועלות שמונה קליניקות שונות:

הקליניקה לזכויות אדם: מתמחה בייצוג משפטי של אוכלוסיות חלשות בבתי משפט. מתמקדת בזכויות המיעוט הערבי, בקידום הזכות לבריאות והזכות לחינוך ובאפליה על בסיס מין, נטייה מינית או מוגבלות פיזית. היא פועלת בשיתוף פעולה עם ארגוני זכויות אדם שונים. בצוות הקליניקה: פרופ' אברהם רונן, עו"ד הישאם שבאיטה ועו"ד דבי שדה.
הקליניקה לזכויות בהליך הפלילי: הקליניקה מעניקה ייצוג לנאשמים בפלילים. הקליניקה יוסדה על ידי פרופ' קנת מן וכיום מנחים אותה ד"ר שי ווזנר, ד"ר אלקנה לייסט ועו"ד משה קשלס. במשך השנים עבדו בשירותה עורכי הדין דן שיינמן, ירון דוד, ענבל רובינשטיין, השופטת דנה מרשק מרום, מוקי לנדמן, איתי רגב, השופט איתי הרמלין, בני שטיינברג, ד"ר חגית לרנאו ופרופסור שחר אלדר.
הקליניקה לזכויות עובדים: הקליניקה עוסקת בהגנה על זכויות עובדים, תוך דגש על זכות העובדים להתארגנות. החל משנת 2018 לוקחת הקליניקה חלק בפרויקט המחקר Trafflab בהובלת פרופ' הילה שמיר, אשר עוסק בגישת העבודה לסחר בבני אדם. בהתאם התרחבה הפעילות בקליניקה גם לנושאים של הגירת עבודה וסחר בבני אדם. את התוכנית מנחות פרופ' הילה שמיר ועו"ד עידית צימרמן.
הקליניקה לצדק סביבתי והגנה על זכויות בעלי חיים: הקליניקה עוסקת בדיני איכות הסביבה ובקידום זכויות סביבתיות. ניצול משאבים כגון מים, קרקע ואוויר ומניעת זיהום בחברה המתועשת. הקליניקה דואגת למתן הגנה לזכויות הסביבתיות של אוכלוסיות מעוטות יכולת וקבוצות בלתי מיוצגות. החל משנת הלימודים תשע״ח (2017-2018), הקליניקה פועלת גם בהגנה על זכויות בעלי החיים ורווחתם. מנחי הקליניקה הם: ד"ר דוד שור, עו"ד ערן צין וע"ד אמנון קרן.
הקליניקה לזכויות פליטים: הקליניקה עוסקת בקידום זכויות אדם של פליטים ומבקשי מקלט בישראל. התוכנית מעניקה סיוע משפטי למבקשי מקלט, ומסייעת בפיתוחו של דין פליטים בישראל. הקליניקה מסייעת לפונים אליה במקרים של הגירה כפויה, לרבות בבקשת מקלט ועוסקת בתחומים כמו מעצר, זכויות חברתיות וכלכליות ואיחוד משפחות. צוות הקליניקה הוא: ד"ר יובל לבנת, עו"ד ענת בן דור ועו"ד אירינה רוזינה.
הקליניקה לזכויות ניצולי השואה: מנחות התוכנית הן פרופ' דפנה הקר, עו"ד ליעד סטרולוב ועו"ד יעל הבסי-אהרוני.
הקליניקה לתובענות ייצוגיות: קליניקה זו משלבת פעילות אקדמית – עיונית ומעשית – בתחום התובענות הייצוגיות. הקליניקה מייצגת ארגונים ציבוריים בתובענות ייצוגיות המוגשות בנושאים מגוונים. הייצוג ניתן במסגרת הליכים המתנהלים בבתי המשפט המחוזיים וכן במסגרת ערעורים סביב סוגיות עקרוניות בתחום המתנהלים בבית המשפט העליון. מעורבות הקליניקה בהליכים ייצוגיים אלו נועדה על מנת להגן על הציבור המיוצג בתובענות אלו ועל מנת להבטיח כי מטרות החוק בדבר אכיפת הדין האזרחי והרתעה מפני הפרתו, אכן יוגשמו הלכה למעשה בפסיקות בתי המשפט השונים בארץ. מנחי הקליניקה הם פרופ' אלון קלמנט, עו"ד הדס הולצשטיין תמיר ועו"ד שושי נרי.
קליניקת הכנסת: עוסקת בעבודת הכנסת. בראש הקליניקה עומד ח"כ לשעבר ד"ר דב חנין
הקליניקה לפרטיות: הקליניקה עוסקת בסוגיות הקשורות לזכות לפרטיות, חוק הגנת הפרטיות וסוגיות משיקות. פעילות הקליניקה כוללת טיפול בתיקים פרטניים, הצטרפות להליכים קיימים, ומעורבות בהליכי חקיקה וגיבוש מדיניות ציבורית בדרך של ניירות עמדה. מנחי הקליניקה הם פרופ' מיכאל בירנהק ועו"ד נועה דיאמונד.^[1]

תחומי משפט חלוציים שפותחו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקליניקות היוו חממה להקמת הסנגוריה הציבורית, שאותה הקים קנת מן (ועמד בראשה החל משנת 1996 ועד לשנת 2002). ענבל רובינשטיין, שהייתה בעבר עורכת הדין של הקליניקה הפלילית, ולאחר מכן כיהנה בתפקיד הסנגורית הציבורית הראשית.
זכויות פליטים - קליניקה שהוקמה בשנת 2003 היא התוכנית הראשונה בישראל העוסקת בקידום זכויות אדם של פליטים ומבקשי מקלט. עד לפעילותה המושג פליט נקשר בישראל רק עם הפליטים הפלסטינים מ-1948. היום עוסקים בתחום זה גם ארגונים נוספים ובהם "מוקד סיוע לעובדים זרים" ו"רופאים לזכויות אדם".
עו"ד איתי סבירסקי, לשעבר המנחה הקליני של הקליניקה לזכויות עובדים, הקים בשנת 2007, יחד עם שותפים נוספים וכחלק מפעילותו בקליניקה, את ארגון כוח לעובדים.
העבודה הקהילתית בעיר יפו: מאז שנת 2000 ועד שנת 2006 הייתה קליניקה ייעודית שעסקה בעריכת דין קהילתית ביפו. היום פועלת ביפו הקליניקה לתכנון, יזמות ומשפט בקהילה.
הקליניקה ליזמות עסקית וצדק כלכלי שפעלה משנת 2004 עד 2014 עסקה בייעוץ לאוכלוסיות חלשות ב"משפט מסחרי" השמור בדרך כלל רק לאוכלוסיות חזקות. עו"ד גליה פיט חיברה את "המדריך המשפטי להקמתו של עסק זעיר וניהולו".

הישגי הקליניקות בייצוג משפטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 2006 הורה בית המשפט העליון על ביטול הסדר הכבילה של עובדים זרים בישראל (בג"ץ קו לעובד נגד ממשלת ישראל)^[2].
תיקו של רומן זדורוב שהורשע ברצח תאיר ראדה הוחזר על ידי בית המשפט העליון לדיון משלים בבית המשפט המחוזי.
בית משפט השלום קבע כי לציבור זכות לעבור בשכונת גבעת אנדרומדה שביפו שפעלה כקהילה מגודרת.
בפברואר 2007 פסק בג"ץ כי לכל אסיר זכות למיטה.
המדינה העניקה רישיונות עבודה לפליטים השוהים בישראל.
בית המשפט הכיר בזכותם של בני זוג מאותו מין לרשת האחד את השני לפי חוק הירושה, גם בהיעדר צוואה.
המדינה הכירה בזכותם של חולי נפש לייצוג משפטי במקרה של אשפוז פסיכיאטרי כפוי. זאת במסגרת תקנות הטיפול בחולי נפש, תשס"ו - 2006.
הוכרה זכותם של עובדים זרים לשמור על רצף של ביטוח בריאות למשך כל תקופת עבודתם בישראל.
בתי הספר היסודיים ביישובים הבדואים הלא מוכרים חוברו לרשת החשמל.
נפתחה מחדש הספרייה הציבורית היחידה בעיר שדרות, לאחר שהייתה סגורה במשך תקופה ארוכה.
הוכרה זכותם של פעוטות עם מוגבלות קשה להסעה למעון יום שיקומי.
בית הדין לעבודה קבע תביעה תקדימית בעניין פיטורי שתי מלצריות מבית קפה פרטי מפני היותן ערביות. פסק הדין (מיום 27 במרץ 2001) חייב את המעסיק בהודאה, התנצלות ותשלום פיצויים.
בפסק דין שניתן בבית הדין לעבודה נקבעו פיצויים עונשיים בסכום גבוה לעובדת שהופלתה על בסיס מגדרי.
המדינה חויבה להציג תוכניות בלוח זמנים קצר לפתרון בעיית השפכים בנחל חברון שבנגב, כיוון שהזיהום סיכן את בריאותם וסביבתם של תושבי כפרים בדואים המתגוררים באזור.
בהחלטה תקדימית מיום 16 בינואר 2003, קבע בג"ץ כי הוא מוסמך לתת צו כנגד המדינה מטעמי צדק, אפילו כאשר לטענת המדינה היא מנועה חוקית מלפעול כמבוקש בעתירה.[1]