הקצב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הקצב
שם במקור: Le boucher
בימוי: קלוד שברול
הפקה: אנדרה ז'נובה
תסריט: קלוד שברול
עריכה: ז'אק גאיאר
שחקנים ראשיים: סטפאן אודראן
ז'אן יאן
רוז'ה רודל
מוזיקה: פייר ז'נסן
צילום: ז'אן ראבייה
מדינה: צרפת-איטליה
הקרנת בכורה: 27 בפברואר 1970
משך הקרנה: 93 דקות
שפת הסרט: צרפתית

"הקצב" (צרפתית: "Le Boucher") הוא מותחן קולנוע צרפתי משנת 1970 בבימויו של קלוד שברול. הסרט מתאר את היחסים המתפתחים בין מורה וקצב בעיירה כפרית בצרפת כשברקע מתקיימת חקירה של שורת מקרי רצח המתבצעים באזור. הסרט מתרחש בעיירה טרמולה (Tremolat) שבמחוז דורדון בדרום מערב צרפת, וגם צולם בה. מערות לאסקו הסמוכות, בהן נמצאו ממצאים פרהיסטוריים, משמשות גם הן תפאורה לסצנה בסרט. יש הרואים בסרט זה כאחד מסרטיו הבולטים של שברול בסדרה של שישה סרטים אותם ביים בסוף שנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70 ואשר נחשבים כאחת מפסגות יצירתו.[1][2]

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחתונה הנערכת בעיירה מתוודעים זה לזו, פופול, קצב שהשתחרר משירות צבאי רב שנים ושבע קרבות, והלן, אישה מודרנית ואסרטיבית, המורה והמנהלת של בית הספר הקטן, שהגיעה לעיירה לפני זמן לא רב. השניים מתקרבים אך שומרים על יחסים אפלטוניים. במקביל, מתגלה גופת צעירה באזור העיירה והמשטרה מתחילה בחקירות. הלן מעניקה לפופול מתנת יום הולדת מצית ובעת טיול של ילדי בית הספר בהדרכתה היא מגלה גופת צעירה ולידה היא מוצאת מצית זהה למצית שהעניקה. היא אוספת את הפריט מהשטח ואינה מגלה על מציאתו לאיש. מכאן ואילך מתלבטת הלן לגבי המשך יחסיה עם פופול עד הסוף הטרגי בו מתגלה האמת.

שחקנים ראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט נחשב על ידי מבקרים רבים כאחד מסרטיו של שברול הקרובים ביותר לסגנונו של היצ'קוק, שהשפעתו הרבה על שברול ניתנת לזיהוי בסרטים רבים. המבקר האמריקאי, וינסנט קנבי, מציין כי גם בסרטו זה של שברול קיים המוטיב של רגע מוחמץ, שהיה יכול לשנות את חיי הדמויות וכיוון שהוחמץ, מובילה העלילה לטרגדיה. הוא מוצא את הרגע הזה בסצנה בה שואל פופול את הלן "מה תעשי אם אנסה לנשק אותך עכשיו?" והיא עונה: "מאומה, אך אני מעדיפה שלא תעשה זאת." קנבי מציין כי נראה כי שברול לעולם לא ישיג את הספונטניות של היצ'קוק ופריץ לנג (הוא רואה בסרטיהם "בכבלי השכחה" (אנ') ו"רחוב סקרלט" (אנ') כמודל לריאליזם הרומנטי של "הקצב"), אך הוא עולה עליהם בציור הדמויות ורגשותיהם ובתיאור היחסים בינן לבין עצמן כמו גם עם סביבתם. קנבי אף טוען כי שברול איננו מעוניין באמת בבניית המתח בסיפור והוא מעדיף לתאר את סיפור האהבה הבלתי ממומש, וזאת, מתוך כבוד למורכבותן של הדמויות המרכזיות בסרט.

מבקר אמריקאי נוסף, רוג'ר איברט, טוען אף הוא כי המתח הנוצר אצל הצופה איננו תוצאה של השאלה "מה יקרה עכשיו?", אלא של השאלות: "מה הם יודעים?", "מה הם חושבים?" ומה הם רוצים?"; כך בונה במאי הסרט שיא רגשי ופסיכולוגי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]