הקרב על בריטניה (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: שגיאות תרגום מרובות.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: שגיאות תרגום מרובות.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הקרב על בריטניה
Battle of Britain
כרזת הסרט באנגלית
כרזת הסרט באנגלית
מבוסס על "השוליים הצרים"
בימוי גאי המילטון
הופק בידי הארי סלטזמנן
בנימין פיזס
תסריט ג'יימס קנוואי עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה ברט בייטס עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים לורנס אוליבייה
טרוור האוורד
רוברט שו
כריסטופר פלאמר
מייקל קיין
אדוארד פוקס
סוזאנה יורק
איאן מקשיין
רלף ריצ'רדסון
מייקל רדגרייב
קנת' מור
מוזיקה ויליאם וולטון
רון גודווין
צילום פרדי יאנג עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה בריטניה
חברה מפיצה יונייטד ארטיסטס
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 15 בספטמבר 1969
משך הקרנה 133 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט מלחמה, סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות באתר מוג'ו battleofbritain
פרסים מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הקרב על בריטניהאנגלית: Battle of Britain) הוא סרט שהופק בשנת 1969 בשיטת הטכניקולור על ידי הארי סלטזמנן ובנימין פיזס, ובוים על ידי גאי המילטון. עלילת הסרט עוסקת באירועי הקרב על בריטניה. את התסריט כתבו ג'יימס קנאווי וויילדפרד גרייטורקס, שהתבססו על ספרם של דרק ווד ודרק דמפסטר, "השוליים הצרים".

הסרט נכתב בניסיון לתאר בצורה מדויקת את אירועי הקרב על בריטניה. הקרב על בריטניה היה מערכה אווירית שהתחוללה במהלך מלחמת העולם השנייה בין הלופטוואפה - חיל האוויר הגרמני, לבין חיל האוויר המלכותי הבריטי מיולי ועד ספטמבר של שנת 1940. במהלך הקרב, חיל האוויר הבריטי מנע מגרמניה להשיג עליונות אווירית, והצליח לסכל את מבצע ארי-הים, שמטרתו הייתה פלישה גרמנית לבריטניה.

הטיסות בסרט מוצגות בצורה מרהיבה מאוד, מה שהפך את הפקתו ליקרה במיוחד.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרוור האוורד (משמאל) בתפקיד קית' פארק. לורנס אוליבייה בתפקיד יו דאודינג.

במאי 1940, בזמן המערכה על צרפת, טייסי חיל האוויר המלכותי נמלטו ממתקפת הבזק הגרמנית. טייסים אלו, יחד עם חיילים בריטים וצרפתים, פונו במהירות ממטחי המטוסים הגרמנים. בסצנה הבאה, אזרחים צרפתים צופים בהשתאות על שיירה של חיילים גרמנים שנכנסת לתוך שטח צרפת ומשתלטת עליה.

לאחר מבזק חדשות ברדיו של ה-BBC, ולאחר מבט על החופים הנטושים של דנקרק, נראה אחד מבסיסי חיל האוויר הגרמנים הגדולים בצרפת.

מרשל אוויר ראשי סר יו דאודינג (מגולם על ידי לורנס אוליבייה), שצפה את הפלישה המתוכננת של גרמניה הנאצית לבריטניה (מבצע ארי-הים), דורש כל מטוס קרב ואיש צוות אוויר זמינים ועוצר את אספקת המטוסים לצרפת, כך שבעת ההתקפה יהיה לבריטניה הכוח הרב ביותר להגנתה.

בשווייץ, השגריר הגרמני (קורט יורגנס) מציע למקבילו הבריטי (רלף ריצ'רדסון) תנאים לשלום, בטענה שהמשך הלחימה ב"מאסטרים" האירופיים הוא אבוד. השגריר הבריטי משיב כי מדינתו תמשיך בלחימה, אולם בפרטיות אומר לאשתו כי השגריר הגרמני צודק.

ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל מצהיר כי הקרב על צרפת הסתיים, והקרב על בריטניה החל. הגרמנים מבינים שהם לא יוכלו לפלוש לבריטניה דרך הים עד שהיכולת האווירית של זו תנוטרל. מסיבה זו, הם פותחים במבצע של הלופטוואפה במהלכו הם תוקפים את בריטניה במטרה לנטרל את חיל האוויר המלכותי על הקרקע, לפני שיספיקו להזניק את מטוסי הספיטפייר וההוקר הוריקן.

במהלך התקיפות, פוגע הלופטוואפה במערך המכ"מים של בריטניה, אשר היו מרכיב חיוני בהגנת שמי בריטניה. הטייסים הבריטים נלחמים חזרה, אך לרבים מהם חסר ניסיון טיסה. בין הכוחות מתפתחת מלחמת התשה, במהלכה אומר המרשל דאודינג כי הם מפסידים.

בעקבות האבדות הקשות, מתחילים הבריטים להעסיק טייסים זרים שברחו מהמדינות שכבשו הגרמנים. בזמן אימונם, מגלה טייסת פולנית (כוחות פולין במערב) מטס של מפציצים גרמנים ללא ליווי. הפולנים תוקפים אותם, תוך התעלמות מקצין האימון הבריטי. הטייסת מצליחה, ובעקבות הצלחתה, הופכת לטייסת מבצעית.

נקודת המפנה מתחילה כאשר טייסת של מפציצים גרמניים אובדת בעת הפצצת לילה במזג אוויר סוער ומטילה בשוגג את פצצותיה על לונדון. בתגובה, חיל האוויר המלכותי מתקיף את ברלין. אף על פי שהנזק מההתקפה היה קל, הוא משפיע בצורה פסיכולוגית על הגרמנים, כיוון שזו הפעם הראשונה בה מפציצים את ברלין מהאוויר.

בזעמו על ההפצצות, פוקד אדולף היטלר על הבליץ - הפצצות כבדות של בריטניה ובעיקר של לונדון. העיר סובלת מהפצצות חוזרות ונשנות שלה על ידי מפציצים גרמניים, שחלקם אף מטילים פצצות תבערה בלילה. בזמן ההפוגה, מתקן חיל האוויר הבריטי את שדות התעופה שלו, וגם את הצ'יין הום - שמה של שרשרת מכ"מים שהוצבה בבריטניה כדי למנוע התקפה גרמנית. בפעם הראשונה, מצליחים טייסים שמאבטחים את לונדון להעסיק את האויב ובנוסף, לונדון נמצאת בקצה טווח הליווי של המפציצים הגרמניים.

המערכה האווירית המכריעה מגיע ב-15 בספטמבר 1940. בבונקר תת-קרקעי, כוח בקרה בריטי קרקעי משגיח בזהירות אחר האויב המתקרב באמצעות מכ"ם ומספק למטוסיהם מטרות. מתפתח קרב אווירי בשמי לונדון, כאשר לשני הצדדים אבדות רבות. לבסוף, חיל האוויר המלכותי מוכיח עצמו כאויב מאתגר מדי; היטלר מבטל את מבצע ארי-הים (פלישה מתוכננת לאיים הבריטיים). שני מאבטחים גרמנים, ששמרו קודם לכן על נמל צרפתי הומה בשירות הקריגסמרינה ובנחתות, שומרים כעת על רציף נטוש.

הסרט מסתיים לקראת סוף המערכה, קרוב לסוף שנת 1940, כאשר משפטו של וינסטון צ'רציל מופיע על המסך: "Never in the field of human conflict was so much owed by so many to so few" - (בתרגום חופשי : "מעולם בשדה הקרב האנושי, לא היו חייבים כה רבים, לכה מעטים")

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטוסים בסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילום הסרט דרש מטוסים ישנים רבים, מאותה התקופה. בספטמבר 1965, יצרו המפיקים הארי זלצמן ובנג'מין פיז קשר עם המפקד לשעבר של מפקדת ההפצצה המלכותית (של בריטניה), האמיש מחדי, על מנת למצוא מטוסים מתאימים ולהכשירם לטיסה. בסופו של דבר, גויסו לסרט 100 מטוסים שנקראו "חיל האוויר ה-35 מבחינת גודלו בעולם". בעזרתו של מחדי, אותרו בבריטניה 109 ספיטפייטרים, מתוכם 27 היו זמינים לסרט, ורק 12 יכלו לטוס. בנוסף, הסכים מחדי לשימוש בשישה מטוסי הוקר הוריקן, מתוכם שלושה טסו באוויר. הסרט עזר לשמר את המטוסים הללו, ביניהם מטוס ספיטפייר נדיר שהיווה "שומר הסף" של בסיס קולרן של בריטניה.

במהלך הקרב על בריטניה, כל הספיטפיירים היו מדגם I ו-II. עם זאת, רק מטוס Mk I אחד ו-Mk II 1 היו כשירים לטיסה, ולכן, נאלצו המפיקים להשתמש בשבעה דגמים נוספים, שיוצרו לרוב לאחר הקרב. על מנת לשמור על אחידות, נאלצו לעשות שינויים קלים במטוסים, בין היתר בצורת הכנף, בחופה, ושינויים נוספים. זוג מטוסי ספיטפייר דו-מושביים צוידו במצלמות על מנת לקבל תמונה אווירית אמינה יותר בתוך סצנות המלחמה. מטוס הוריקן נוסף שוחזר על ידי בוב דימרט שהטיס את המטוס גם בסרט.

ארמדת הלופטוואפה בסרט, הכוללת 32 מטוסים אמיתיים

המטוסים הגרמניים בסרט היו מטוסי מפציצי קאסה 2.111 דו מנועיים שהיו גרסה ספרדית של המטוס הגרמני היינקל He 111. המפיקים מצאו גם 27 מטוסי HA-1112 שהייתה גרסה ספרדית של מטוס המסרשמיט Bf 109. מטוסי ה-HA-1112 שונו כך שייראו דומים יותר לדגם ה-BF 109E, בין היתר על ידי ציודו במקלעים ובתותח מדומים. רוב המטוסים בסרט הונעו על ידי מנוע רולס-רויס מרלין, ביניהם גם ה-HA-1112. לאחר הסרט, נתרם מטוס HA-1112 אחד למוזיאון הלופטוואפה והומר למטוס BF 109 G-2.

טייס חיל האוויר המלכותי בהכנה להמראה

לצורך השימוש בסרט, ניתן למפיקים אישור להשתמש במטוס יונקרס Ju 87 של מוזיאון חיל האוויר המלכותי, שהיה אחד משניים יחידים ששרדו. המטוס, שהיה משנת 1943 נצבע מחדש ושונה מעט על מנת לדמות דגם של המטוס משנת 1940. המנוע נמצא במצב מצוין, והתנעתו לא הייתה כרוכה בבעיות רבות, אך הוחלט שבגלל העלות הגדולה שבהעלאת המטוס לאוויר, להסב זוג מטוסי "Percival Proctor" שהיו מטוסי אימונים במלחמת העולם הראשונה, למטוס בחצי גודלו של מטוס היונקרס. על מנת לשחזר את הצלילה התלולה של היונקרס, ובשל אי-התאמת הדגמים בהם השתמשו בסרט, הוטסו הדגמים הגדולים על ידי שליטת רדיו. מטוסים מדגם He-111 שנשלטו על ידי גלי רדיו גם כן ודימו מפציצים הושמדו מעל תעלת למאנש.

צילום הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

באנגליה, בוצעו צילומים בשדות התעופה Duxford,‏ Debden, ‏North Weald ו-Hawkinge, ושני מטוסי היינקל ו-17 מטוסי מסרשמיט הוטסו לשם על מנת להשלים את הצילומים לסרט. כמה מהסצנות צולמו ב-Bovingdon שהיה בסיס מפציצים שהיה בשימוש במלחמה.

במהלך הצילומים, נעשה ניסיון לשקף את מזג האוויר של קיץ 1940, אך משימה זו הייתה קשה בגלל מזג האוויר הקשה באנגליה. מסיבה זו, הסצנות שצולמו כלפי מעלה צולמו בספרד, בעוד הסצנות בהן מצלמים כלפי מטה צולמו מתחת לעננים, לאורך דרום אנגליה, מעל השדות האופייניים. עם זאת, השמים הבהירים הקשו על זיהוי המטוסים, ולכן, השתמשו ברקע עננים כשזה התאפשר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הקרב על בריטניה בוויקישיתוף