הקרב על גואם (1944)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הקרב על גואם
מערכה: המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
First flag on Guam - 1944.jpg
תאריך התחלה: 21 ביולי 1944
תאריך סיום: 8 באוגוסט 1944
משך הסכסוך: 19 ימים
קרב לפני: קרב ים הפיליפינים
קרב אחרי: הקרב על טיניאן
מקום: גואם, איי מריאנה
תוצאה: ניצחון אמריקאי
הצדדים הלוחמים
מפקדים
כוחות
18,500 חיילים  36,000 חיילים 
אבידות
כ-18,000 הרוגים
485 שבויים 
1,747 הרוגים
6,053 פצועים 
מהלך הקרב בגואם

הקרב על גואם (באנגלית Battle of Guam) היה השלישי בסדרת קרבות שיזמו האמריקאים ונקראו המערכה על איי מריאנה ופלאו שהייתה בעצמה חלק מהמערכה באסיה ובאוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה. במהלך הקרב כבשו האמריקאים את האי גואם שהוחזק על ידי היפנים מ-1941.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

גואם הוא האי הגדול באיי המריאנה, אורכו 48 קילומטרים ורוחבו 14 קילומטרים. הוא היה בשליטת ארצות הברית מאז כיבושו מידי הספרדים ב-1898 ועד שנכבש על ידי היפנים ב-11 בדצמבר 1941, לאחר המתקפה על פרל הארבור. הוא לא היה מבוצר בכבדות בניגוד לשאר איי המריאנה כמו סאיפאן שהיה בשליטת היפנים מסוף מלחמת העולם הראשונה אך עד 1944 היה עליו חיל מצב גדול.

תוכנית הפלישה לאיי המריאנה של בעלות הברית הייתה מורכבת מהפגזות כבדות מקדימות, בתחילה ממטוסים שהמריאו מנושאות מטוסים ומאיי מרשל ממזרח, ואז לאחר שהושגה עליונות אווירית, מספינות קרב שיפגיזו מטווח קרוב. גואם נבחרה כמטרה מכיוון שהייתה גדולה מספיק כדי להוות בסיס לתמיכה בשלב הבא של המבצעים לכיוון הפיליפינים, טאיואן ואיי ריוקיו, הנמל שלה באפרה היה עמוק והתאים לספינות הגדולות ושני שדות התעופה התאימו למפציצים מסוג B-29 סופרפורטרס.

הפלישה לסאיפאן נקבעה ל-15 ביוני 1944, והפלישה לגואם נקבעה באופן זמני ל-18 ביוני. אך לוח הזמנים המקורי היה אופטימי מדי, התנגדות עיקשת של חיל המצב על סאיפאן שהיה גדול מהצפוי, וקרב ים הפיליפינים הביאו לדחיית הפלישה לגואם בחודש.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

גואם המוקפת בשרטונים, צוקים וגלים חזקים מהווה אתגר גדול לתוקף. ב-21 ביולי נחתו האמריקאים משני צידיו של חצי האי אורוטה בצד המערבי של גואם כדי לנתק את שדה התעופה משאר האי. אוגדת חיל הנחתים ה-3 נחתה בחלק הצפוני של אורוטה ליד הכפר אגאנה בשעה 08:28, וחטיבת חיל הנחתים הארעית ה-1 נחתה ליד הכפר אגאט בחלקו הדרומי של אורוטה. הארטילריה היפנית הצליחה להטביע 20 כלים אמפיביים, אך עד השעה 09:00 הצליחו האמריקאים להנחית טנקים על שני החופים. אוגדת חיל הרגלים ה-77 נתקלה בקשיים בנחיתה, מכיוון שחסרו להם כלים אמפיביים הם נאלצו להגיע לחוף בצורה עצמאית מהשרטונים שבהם פרקו אותם הנחתות.

ההפצצה על גואם ב-14 ביולי 1944, לפני תחילת הקרב.

עד רדת החשכה הצליחו האמריקאים ליצור ראש חוף בעומק של כ-2 קילומטרים. בימים הראשונים של הקרב היו מספר התקפות נגד יפניות, בעיקר בלילה ובהן נעשה שימוש בטקטיקה של הסתננות. מספר פעמים הם חדרו את קווי ההגנה האמריקאים אך נהדפו לאחור וסבלו מאבידות כבדות של חיילים וציוד. ב-28 ביולי נהרג המפקד היפני לוטננט גנרל טאקשי טאקאשינה ואת מקומו תפס לוטננט גנרל הידיושי אובאטה.

בימים הראשונים של הקרב נתקלו האמריקאים בקשיים בהעברת אספקה לכוחות בגואם. הנחתות לא יכלו להגיע מעבר לשרטונים שהיו מרוחקים כמה מאות מטרים מהחוף, וכלי הרכב האמפיביים היו מצרך נדיר ומבוקש. למרות זאת שני ראשי החוף נפגשו ב-28 ביולי, ושדה התעופה באורוטה והנמל באפרה נכבשו ביומיים הבאים.

מתקפות הנגד היזומות התישו את היפנים. בתחילת אוגוסט אזלו להם המזון והתחמושת ונותר להם רק מספר זעום של טנקים. אובאטה הסיג את כוחותיו מהחלק הדרומי של גואם והכין תוכנית להיאבק בשטח ההררי של מרכז האי. אבל ללא אפשרות לקבל אספקה או תגבור עקב השליטה האמריקאית במרחב הימי והאווירי של גואם הוא יכל לקוות רק לדחיית התבוסה הבלתי נמנעת בכמה ימים.

הגשם והג'ונגל העבות הקשו את התנאים על האמריקאים, אבל לאחר קרב בהר באריגאדה מ-2 עד 4 באוגוסט, קו ההגנה היפני התמוטט. שאר הקרב היה מרדף של האמריקאים עד לקצה האי הצפוני. בדומה לקרבות אחרים במערכה הזו, סירבו היפנים להיכנע וכמעט כולם נהרגו.

לאחר הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגל הראשון של הנחתים תופס מחסה לפני ההתקדמות לתוך גואם.

ב-8 בדצמבר 1945, נהרגו 3 נחתים אמריקאים במארב שהציבו להם מספר חיילים יפנים שהסתתרו בג'ונגל. ב-24 בינואר 1972, מצאו חבורה של ציידים את סמל שואיצ'י יוקוי, הוא חי לבדו במערה במשך 27 שנים.

לאחר הקרב גואם הפך להיות בסיס לפעולות של בנות הברית. 5 שדות תעופה גדולים נבנו על ידי חיל הבינוי של צבא ארצות הברית, ומפציצי B-29 יצאו מהאי להתקפות במערב האוקיינוס השקט וביפן.

3 נחתים אמריקאים עוטרו במדליית הכבוד על פעולותיהם בקרב על גואם.

יום השחרור נחגג בגואם ב-21 ביולי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


המערכה על איי מריאנה ופלאו

סאיפאןים הפיליפיניםגואםטיניאןפלליואנגאור