הקרב על הים התיכון

הקרב על הים התיכון
אגן הים התיכון בפרוץ מלחמת העולם השנייה: כתום - מדינות הציר, ירוק - בעלות הברית
תאריך: 10 יוני 1940 – 2 מאי 1945 מקום: הים התיכון תוצאה: ניצחון לבעלות הברית הצדדים הלוחמים בריטניה אוסטרליה ארצות הברית קנדה הולנד ממלכת יוון פולין יוגוסלביה צרפת איטליה גרמניה צרפת של וישי

הקרב על הים התיכון הוא כינויה של מערכה ימית שהתנהלה בתקופת מלחמת העולם השנייה באזור הים התיכון בין התאריכים ה-10 ביוני 1940 ל-2 במאי 1945. במהלך המערכה היו לכל צד שלושה יעדים. הראשון היה התקפת קווי האספקה של הצד השני. היעד השני היה הגנה על קווי האספקה לכוחות הלוחמים בצפון אפריקה. היעד השלישי היה ניטרול היכולת של צי הצד השני לנהל מלחמה בים.

מעבר ללחימה הימית האינטסיבית שהתנהלה בצד השני של הגלובוס במסגרת זירת האוקיינוס השקט, היה היקף הלחימה הימית באזור הים התיכון הרחב ביותר במלחמה. במיוחד, נאבקו בעלות הברית על מנת להגן על בסיסים ימיים וכן על שדה התעופה של מלטה.

הצדדים הלוחמים

הצי הבריטי

ערך מורחב – הצי המלכותי הבריטי

הים התיכון היה מאז ומעולם המגרש הביתי של הצי הבריטי. בשל הנחיתות המספרית של הצי לעומת הצי המלכותי האיטלקי, החליטו הבריטים למקד את המאמץ בהגנה על שלוש נקודות אסטרטגיות: גיברלטר, מלטה ותעלת סואץ. הגנה על אלו אפשרה לבריטים להשאיר את צירי האספקה החיוניים שלהם פתוחים. מלטה הייתה החשובה ביותר במערכה. במלטה יכלו שיירות בעלות הברית לחנות ומשם יכלו בעלות הברית להתקיף את צירי האספקה של מדינות הציר.

הצי המלכותי האיטלקי

ערך מורחב – הצי המלכותי האיטלקי

דיקטטור איטליה, בניטו מוסוליני ראה בשליטה בים התיכון אמצעי חיוני בדרך להרחבת האימפריה האיטלקית לאזור ניס, קורסיקה, טוניס והבלקנים. במהלך כהונתו של מוסוליני הואץ יצור אוניות הקרב.

האוניות של הצי האיטלקי נחשבו כאיכותיות. בעוד שסירות התקפה איטלקיות זעירות נחשבו כסיפור הצלחה והשתתפו בפעולות איכותיות רבות, אוניות הסיירת היו פחות מוצלחות בשל העדר מיגון. בכל הספינות האיטלקיות בלט העדרו של ראדאר אך פיצו על כך מערכות בקרת אש איכותיות. בעוד שלמפקדי כוחות הברית היה חופש החלטה לגבי פעילותם, למפקדי הציר ניתן מרחב החלטה מוגבל יותר ופעולותיהם נוהלו בקפדנות על ידי מטה הצי האיטלקי.

בצי האיטלקי בלטה בהיעדרה זרוע אווירית נלווית. בניית נושאת המטוסים אקילה מעולם לא הושלמה ורוב הסיוע האווירי לצי האיטלקי ניתן על ידי חיל האוויר האיטלקי שפעל משדות תעופה קרקעיים. המחסור בדלק גם הוא היה לרועץ הצי האיטלקי. כבר בשנת 1941 הורגש מחסור בדלק. במהלך המלחמה 75 אחוזים מתצרוכת הדלק של האיטלקים נוצלה על ידי משחתות וסירות טורפדו במהלך משימות ליווי..

ברם, הבעיה המשמעותית ביותר עבור כוחות הציר בצפון אפריקה הייתה הקיבולת המוגבלת של נמלי לוב. הדבר יצר קשיים בהעברת אספקה. נמל טריפולי היה הנמל הגדול ביותר בלוב. הנמל יכול היה לאכלס לכל היותר 5 אוניות משא או ארבע אוניות חיילים. לטריפולי הייתה קיבולת פריקה חודשית של כ-45000 טון. נמל טוברוק הוסיף לסטטיסטיקה רק עוד כ 18,0000 טון. הסיוע שהגיע מנמלים קטנים נוספים היה מועט.

באופן כללי נדרשו לכוחות הציר בצפון אפריקה יותר משיכלו הנמלים לספק. דיוויזיה של הציר דרשה בממוצע כ-10000 טון אספקה כל חודש.

הצי הצרפתי

הצי הצרפתי, הרביעי בגודלו בעולם, עדיין היה בנחיתות מספרית לעומת הצי של אנגליה. על פי הסכם עם הבריטים, הריכוז המשמעותי ביותר של כלי שיט צרפתים היה באזור המזרח התיכון. באזור זה איים הצי האיטלקי על נתיבי השיט הצרפתים בין צרפת לצפון אפריקה וכן על הנתיבים בין גיברלטר לבין תעלת סואץ.

הצי הצרפתי תחת שלטון וישי

בשנת 1940, לאחר נפילת צרפת לידי הגרמנים, הפך הצי הצרפתי במזרח התיכון לצי של שלטון וישי. כעת, בן לילה, הפך הצי הצרפתי לאיום מהותי על הצי הבריטי. בתחילת מבצע קטפולטה, נוהל עם הכוחות הצרפתיים באלכסנדריה משא ומתן פורה. הדבר התאפשר הודות ליחסים הטובים ששררו בין שני המפקדים של הצדדים, אדמירל רנה אמיל גודפרוי ואדמירל אנדרו קנינגהם. האולטימאטום הבריטי לפיו היה על הצרפתים להוציא את הצי הצרפתי מחוץ להישג ידם של הגרמנים לא עלה יפה. לבריטים לא נותרה ברירה וב-3 ביולי 1940 הושמד הצי הצרפתי ב אלמרס קביר באלג'יריה. כפועל יוצא של ההתקפה הבריטית ניתקה ממשלת וישי את יחסיה עם הבריטים. חיל האוויר של וישי אף התקיף מתקנים בריטיים בגיברלטר.

ביוני וביולי בשנת 1941, היה מעורב כח ימי קטן של וישי במערכה בסוריה ולבנון. היה זה מבצע של בעלות הברית כנגד כוחות וישי בלבנון ובסוריה.

בשנת 1942, ניסו הגרמנים לשבות ספינות צרפתיות בטולון. הנסיון סוכל הודות לנחישות של הפיקוד הצרפתי שקיבל החלטה להטביע במכוון את הספינות בטולון על מנת שלא יפלו לידי הגרמנים.

הצי הגרמני

הצי הגרמני עשה שימוש רב בצוללות. במזרח התיכון נמשכה מערכת הצוללות מה-21 בספטמבר 1941 למאי 1944. הקריגסמרינה התכוון לבודד את גיברלטר, מלטה ותעלת סואץ על מנת לנתק את נתיבי הסחר של אנגליה. יותר מ-60 צוללות נשלחו לשבש את הספנות בים אך רבות מהן הותקפו כבר בהגיען למיצרי גיברלטר שהיו תחת שליטה בריטית (תשע צוללות טובעו ועשר ניזוקו).

השתלשלות המערכה

פעולות ראשונות

ב-10 ביוני 1940, הכריזה איטליה מלחמה על בריטניה ועל צרפת. ביום הבא הפציצו האטילקים את מלטה מהאוויר כחלק מהמצור על מלטה בפרק זמן זה, הפגיז הצי הצרפתי מספר מטרות בחוף הצפון מערבי של איטליה ובפרט את נמל גנואה. לאחר כניעת צרפת ב-24 ביוני התירו מנהיגי הציר לממשלת וישי החדשה בצרפת את המשך הבעלות על הצי הקיים.

התנגשות ראשונה בין כוחות ימיים יריבים התרחשה בקרב קלבריה ב-9 ביולי 1940, 4 שבועות לאחר שהתחילו מעשי האיבה. לאחר מכן,במהלך הקיץ, התרחשה שרשרת פעולות מצומצמות. בין הפעולות קרב שיירת אספרו וקרב כף ספאדה. בנובמבר ביצע הצי הבריטי התקפה אווירית על כח ימי איטלקי במפרץ טאראנטו. בהתקפה הושמדו 3 אניות וכתוצאה מכך השתנה מאזן הכוחות במפרץ התיכון.

הקרב על טאראנטו

ערך מורחב – קרב טאראנטו

כדי להפחית את האיום של הצי האיטלקי בנמל טאראנטו לשיירות שהפליגו ממלטה, פתח האדמירל אנדרו קנינגהם במבצע שיפוט, במהלכו התקיפו מפציצי טורפדו בריטיים את אוניות הצי האיטלקי בעודן עוגנות. הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שהתקפה כזו התבצעה. המבצע נחל הצלחה, וב-11 בנובמבר 1940 השמיד הצי המלכותי 3 אוניות מלחמה איטלקיות בקרב טאראנטו. ההתקפה אילצה את האיטלקים לסגת לנמלי ים בצפון איטליה כדי לצאת מטווח נושאות המטוסים. כך שושבשו ההתקפות על שיירות למלטה. ברם, כבר ב-27 בנובמבר הצליחו האיטלקים לחזור לזירת הים התיכון בקרב כף ספרטיבנטו.

קרב כף מטאפאן

קרב שהוכרע בניצחון בעלות הברית ונערך לחופי הפלופונסוס בדרום יוון מה-27 במרץ ועד ה-29 במרץ 1941. בקרב השתתפו כוחות ימיים מהצי הבריטי ומהצי המלכותי האוסטרלי תחת פיקודו של האדמירל הבריטי אנדרו קנינגהם וכן כוחות מהצי האיטלקי תחת פיקודו של אנג'לו איאצ'ינו.

בעלות הברית הטביעו את הסיירות הכבדות פיומה,זארה ופולה. כמו כן הושמדו המשחתות האיטלקיות ויטוריו אלפיארי וגיוסו קארדוצי. אוניית המערכה האיטלקית ויטוריו ונטו ניזוקה. הבריטים איבדו מפציץ טורפדו אחד וספגו נזק קל לחלק מהסיירות כתוצאה מהמטחים שירתה אוניית המערכה האיטלקית.

הגורמים המכריעים שסייעו לניצחון בעלות הברית היו השימוש במידע מודיעיני שהתקבל מאולטרה והעדר רדאר על הספינות האיטלקיות.

כרתים

ערך מורחב – הקרב על כרתים

המאמץ למנוע מכוחות גרמנים להגיע לכרתים דרך הים וכן פינוי כוחות קרקע של בעלות הברית לאחר תבוסה בקרב מול הגרמנים על כרתים במאי 1941, גבו מחיר כבד מציי בעלות הברית שאיבדו מספר אניות. קרוב ל 2000 מלחים בריטים נהרגו. הלופטוופה הגרמני הוכיח שהצי המלכותי לא מסוגל להתגבר על האיום האווירי הגרמני. בשורה התחתונה עובדה זו התבררה כבעלת חשיבות אסטרטגית שולית שכן מספר שבועות לאחר מכן הופנתה תשומת הלב של הוורמאכט היר לרוסיה במסגרת מבצע ברברוסה .

מלטה

ערך מורחב – המצור על מלטה (מלחמת העולם השנייה)

המיקום של מלטה בין סיציליה לבין צפון אפריקה היה אידאלי על מנת לשבש את שיירות האספקה לצפון אפריקה, של מדינות הציר. מדינות הציר הבינו זאת ועשו מאמצים רבים על מנת לנטרל את האיום הן בהתקפות מהאוויר והן בנסיונות לנתק את מלטה מהאספקה.

במהלך המצור על מלטה בין 1940 ל-1942 הביאו התקפות אוויריות וימיות את מלטה לסף כניעה. המפנה במצור התרחש באוגוסט 1942, כאשר הבריטים שלחו שיירה מוגנת היטב שכונתה "פדסטל". ההגנות האוויריות של מלטה חוזקו באמצעות מטוסי הוריקן וספיטפייר. הקלה משמעותית במצב התרחשה רק כאשר כוחות הציר גורשו מבסיסיהם בצפון אפריקה.

אזורי השליטה של האיטלקים בקיץ/סתיו 1942 מסומנים בין הקווים והנקודות הירוקים. אזורים בשליטת בעלות הברית מסומנים באדום

הבריטים הקימו מחדש הגנות אוויריות ובסיס ימי התקפי על האי. באמצעות מודיעין אולטרה, הצליחו כוחות ממלטה לשבש את האספקה של מדינות הציר לצפון אפריקה בסמוך לתחילת קרב אל עלמיין השני. עבור גבורתם של המלטזים במהלך המצור הוענק למלטה צלב ג'ורג'.

הפסקת אש איטלקית

ערך מורחב – הסכם שביתת הנשק עם איטליה במלחמת העולם השנייה

ב-25 ביולי 1943, הדיחה המועצה הפשיסטית העליונה את מוסוליני. הממשלה החדשה באיטליה, בראשות מלך איטליה ויטוריו אמנואלה השלישי ופייטרו באדוליו, החלה מיד במשא ומתן חשאי עם בעלות הברית, על מנת להביא לסיום הלחימה ולחבור לבעלות הברית. ב-3 בספטמבר, נחתם הסכם שביתת נשק עם איטליה בסיציליה. שביתת הנשק הוכרזה רשמית ב-8 בספטמבר. לאחר שביתת הנשק התפצל הצי האיטלקי לשניים. כוחות הצי שבסיסם בדרום איטליה לחמו עבור המלך ועבור באדוליו. כוחות הצי שבסיסם בצפון איטליה עברו ללחום עבור הגרמנים.

מקורות

• Benbow, Tim. (2011) British Naval Aviation: The First 100 Years. Ashgate Publishing. ISBN 1409406121
• Blitzer, Wolf; Garibaldi, Luciano (2001). Century of War. Friedman/Fairfax Publishers. New York. ISBN 1-58663-342-2
• Mollo, Andrew (1981). The Armed Forces of World War II. New York: ISBN 0-517-54479-4: Crown. 
• Sadkovich, James (1994). The Italian Navy in World War II. Greenwood Press, Westport. ISBN 0-313-28797-X
• Walker, Ian W. (2003). Iron hulls, iron hearts : Mussolini's elite armoured divisions in North Africa. Marlborough: Crowood. ISBN 9781861266460.