הראר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הראר ג'וגול העיר ההיסטורית המבוצרת
אתר מורשת עולמית
מראה כללי של העיר
מדינה	אתיופיה
הוכרז על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2006, לפי קריטריונים 2, 3, 4, 5

הראר (אמהרית: ሐረር) היא עיר במזרחה של אתיופיה ובירתו של מחוז הרארי. במשך מאות שנים, הייתה הראר הייתה מרכז מסחרי עיקרי, שחיבר את דרכי המסחר של אתיופיה עם יתר ערי קרן אפריקה וחצי האי הערבי. הראר ג'וגול (העיר העתיקה) הוכרזה בשנת 2006 כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו. הראר נחשבת "כעיר הרביעית בקדושתה לאסלאם" ובה 82 מסגדים ו-102 בתי תפילה אחרים הכוללים גם קברים^[1]. מחוז הרארי שהעיר משמשת כבירתו הוא אחד מתשעת המחוזות האתניים של אתיופיה שהוקמו ב-1995. הוא משתרע על פני שטח של 311 קמ"ר, ואוכלוסייתו מונה כ-196,000 נפש.

תוכן עניינים 1 תושבי העיר 2 היסטוריה 3 ג'וגול 4 הערות שוליים 5 קישורים חיצוניים

[עריכה] תושבי העיר

תושבי הראר משתייכים למספר קבוצות אתניות, שהדתות השולטות בקרבן הן הנצרות והאסלאם. הקבוצות האתניות כוללות אמהרים, אורומו, סומלים, גארגים, טיגראינים ועוד, אך בין חומות העיר רוב האוכלוסייה משתייכת להרארים. ההרארים הקוראים לעצמם בשם אנשי "העיר", הם צאצאיהם של חיילי ממלכת אקסום שהקימו באזור מוצב צבאי. ההרארים דוברים שפה שמית הנקראת הרארית. בעבר נכתבה הרארית באלפבית ערבי וכיום בכתב אתיופי.

[עריכה] היסטוריה

מקורותיה המדויקים של העיר אינם ידועים ומספר אגדות שעברו מדור לדור עוסקות בנסיבות היווסדה. לפי אחת מהן הגיעו למקום 405 שייח'ים בשנת 1256 וייסדו את הראר. עם זאת, נראה כי הראר קמה לפחות במאה ה-10, דבר הנלמד מכך שלושת המסגדים המוקדמים בעיר - אוו מנסור, גאראד מחמד אבוג וג'וגול - מתוארכים לתקופה זו. עם זאת ייתכן כי העיר נוסדה אף קודם לכן, יכול שבמאה ה-9 כאשר האיסלאם הגיע לאתיופיה. העיר בוצרה ורשת של תעלות ניקוז שהוקמה בה ניקזה את הנחלים הזורמים על הגבעות בסביבת העיר. בין 1277 ו-1285 קמה באזור ברית של חמש נסיכויות מוסלמיות, ומאז נשלט הסחר האזורי בידי המוסלמים, והעיר הייתה לנקודה חשובה לאורך דרכי המסחר בין רמת אתיופיה וים סוף והאוקיינוס ההודי. על מנת להקל את המסחר הבינלאומי בעבר, טבעה העיר את מטבעותיה והייתה למקום השני בחשיבותו בייצור מטבעות בקרן אפריקה (לאחר ממלכת אקסום). בשל מסגדיה והקברים הקדושים שבה, נחשבת הראר לרביעית בקדושתה למוסלמים אחרי מכה, מדינה וירושלים. לצד המסחר עסקו תושביה גם בחקלאות.

ב-1520 הועתקה בירת אדאל מדאקר להראר, דבר שהביא לשגשוגה של האחרונה. הבירה החדשה שימשה כנקודת המוצא של האימאם אחמד גראן בכיבושו את קרן אפריקה, ונשאה בתפקידה זה עד 1568. גם לאחר מכן שמרה העיר על מעמדה כצומת מסחרית ומרכז לימודים מוסלמי בקרן אפריקה.

החל במאה ה-17 הייתה הראר בהדרגה לעיר מדינה קטנה שנשלטה על ידי שושלת דאווודי מ-1647 ועד 1875, למעט כיבוש מצרי קצר מועד בשנים 1875-1885. במשך הכיבוש המצרי היו השערים הסגורים בפני נוסעים אירופאים פתוחים לרוחה, ותיירים אירופים ביקרו בעיר. האמיר האחרון של העיר, אבדולהי, שלט בה לאחר תום הכיבוש המצרי אך לאחר שנתיים נכבשה העיר על ידי הקיסר האתיופי מנליק השני בקרב צ'אלאנקו ב-1887.

הראר הייתה לחלק מהאימפריה האתיופית המתרחבת, ולמרות שאיבדה את עצמאותה, היא נותרה מרכז מסחרי ראשי של האימפריה בתקופתו של מנליק השני. כיבושה של הראר נחשב כאחת מנקודת המפנה העיקריות בהצלחתו של מנליק השני כנגד יריביו, הן ממישור הפנימי והן בזה הבינלאומי, והישג זה סלל בפניו את הדרך לכיבוש אוגדן. החוקר פול האנז התבטא בעניין זה באומרו:

	"זה יהיה בלתי-אפשרי לכתוב על ההיסטוריה של אתיופיה המודרנית מבלי להזכיר את הראר"[2]

במהלך המאה ה-19 הגיעו לעיר סוחרים הודים אשר הביאו עימם סגונונות בניה מארץ מולדתם, ותרמו להיווצרות של סגנון אדריכלות מקומי. מנגד נשלחו בעלי מקצוע מהראר לסייע בהקמתה של אדיס אבבה, בירתה הנוכחית של אתיופיה שקמה בסוף המאה ה-19, ובהם סוקרים, בנאים, מנהלי חשבונות, שומרי שלום ("ליאראדדה זאבאגן"), חייטים ועוד.

הראר איבדה מעט מחשיבותה הכלכלית עם פתיחת מסילת הרכבת בין אדיס אבבה וג'יבוטי. למרות התכנון הראשוני להעביר את המסילה דרך הראר, נמנע הדבר בשל מיקומה ההררי, ותואי הקו הועבר למישור שמצפון לעיר. כתוצאה מכך קמה ב-1902 העיר דירה דאווה כ-45 ק"מ צפונית-מערבית להראר, ובשל קרבתה להראר וכוחה הכלכלי העולה היא זכתה לכינוי "הראר החדשה".

לפני המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה בשנים 193-1936, ביקרו שני העיתונאים וו ופראגו בהראר, והתרשמו מחייה התרבותיים. אנריקו כארולי, החוקר האיטלקי ללימודים שמיים, הצטרף לכוחות הפולשים, והיה למושל מחוז הראר בין ה-5 במאי 1936 ל–11 ביוני 1940. ספריו על ההיסטוריה של העיר נחשבים עדיין למקור טוב בחקר תולדותיה וסביבתה. לאחר הפלישה וההקמה של מזרח אפריקה האיטלקית, התפשטה העיר שנקראה "הראר הגדולה". האיטלקים ניצלו שטח חקלאי בצפונה של העיר והקימו בו את המרכז המנהלי של מחוז הראר שנקרא בוטאגה.

לאחר שחרור אתיופיה בידי בעלות הברית ב-1942 במהלך מלחמת העולם השנייה, הייתה הראר לבירת מחוז הראר שהקיף וכלל גם את חבל אוגדן הבדלני ואת רובה של מזרח אתיופיה. תקופה זו הייתה תקופת שפל בהראר ובאתיופיה בכלל, והעיר סבלה מרעב וממלחמת האזרחים. שיפור מה חל עם סיום הדיקטטורה באתיופיה ב-1991, אך העיר שבה ונפגעה בעת מלחמת אתיופיה-אריתראה. בשנת 2006 הוכרה העיר העתיקה בהראר כאתר מוררשת עולמית.

[עריכה] ג'וגול

שטחה של העיר העתיקה של הראר הוא 48 הקטאר, והכינוי "ג'וגול" מתייחס הן לחומה עצמה והן לשטח המבוצר הנתחם על ידה. העיר עצמה מכונה גם "גֲה" ("העיר") והשטח שמחוץ לחומות קרוי "גֶ‏ה-פאגֶ‏ה". ג'וגול מחולקת לשבע "קֶ‏בֶ‏לֶ‏ה", שכונות המופקדות על כל התפקידים העירוניים המנהליים. היא מוקפת בחומה בה קבועים שישה שערים ובהם גם "שער הראר" החדש יותר, שהוקם בידי מנליק השני בסוף המאה ה-19.

במרכזה של ג'וגול משתרע המרכז העירוני שצורתו כשל משולש ובקודקודיו שוכנים שלוש נקודות ציון - כיכר "שוק הסוסים" בה ניצבים בית העיריה וכנסייה, דרומית-מזרחית לה שוכן השוק המרכזי וממזרח לה המסגד המרכזי. לפי גרסה אחת הוקמו חומות העיר בהמאה ה-13 ולפי אחרת על ידי האמיר נור איבן אלמג'יד ששלט בעיר בשנים 1551-1568, ואשר הקימן בשל חששו מהנצרות. החומות הוקמו לפי תכתיבים טופוגרפיים וכללו בתחומן גם מקורות מים. בחומות היו קבועים חמישה שערים מהן יצאו חמש הדרכים הראשיות שהוליכו אל העיר, וג'וגול חולקה לחמש שכונות, אחת בסמוך לכל שער, אך חלוקה זו שוב אינה נוהגת כיום. בעיר מספר שווקים ושניים נוספים שוכנים מחוץ לחומות, בסמוך לשער הדרום-מערבי.

בעיר 82 מסגדים ו-102 בתי תפילה מוסלמיים אחרים. אלה מתחלקים לשלושה סוגים - הסוג הבסיסי המסורתי הכולל חדר תפילה וחצר, חמשת המסגדים הגדולים הישנים הבנויים בדומה לסוג הראשון אך יש בהם כמות כפולה של עמודים, ובתי תפילה שכוללים גם קברים. בעיר שלושה סוגי בתים:

• הבית המסורתי הוא הנפוץ ביותר, וכל יחידת דיור מכונה "גֶ‏ה גאר" ובה שלושה חדרי מגורים ואזור שירות בחצר. מספר יחידות דיור מקושרות מכונות "גֶ‏ה אבאד" ובעבר התגוררו בכולן בני משפחה אחת.
• "בתים "הודים" נבנו לראשונה על ידי מהגרים מהודו לאחר 1887 והם שוכנים בעיקר בחלקיה הגבוהים של העיר. לבתים אלה שתי קומות ובראשונה ורנדה הפונה אל החזית שבצד הרחוב או בזו הפונה אל החצר. 12 בתים כאלה שוכנים גם במרכזה של העיר.
• הסגנון המעורב הוא שילוב של שני הסגנון המסורתי והסגנון ההודי.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ כתבה של הבי.בי.סי על חמשת אתרי המורשת שנבחרו באפריקה בשנת 2006
2. ^ פול האנז, "מסעות באתיופיה: לטייל באתיופיה 1969–1972", עמוד 188.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הראר

• מפת הראר מ-1936
• פורטל הראר - האתר להרארים
• האוצר האתיופי - חומותיה של הראר