הראשון בבידור
הראשון בבידור הייתה תוכנית בידור ישראלית בהנחיית דודו טופז ששודרה בערוץ 2 במסגרת זכיינית השידור קשת, במהלך 11 עונות בין השנים 1994-2004. התוכנית זכתה לפופולריות רבה ואחוזי רייטינג גבוהים בחלק מתקופת שידורה, ותרמה לעלייה בפופולריות של המנחה, דודו טופז. מנגד, התוכנית ספגה ביקורת רבה על רדידות התכנים שהוצגו בה.[1]
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריית התוכנית
התוכנית עלתה לשידור לראשונה בערב יום שישי, 31 בדצמבר 1993, ערב הסילבסטר, שבועות ספורים לאחר תחילת שידורי קשת במסגרת ערוץ 2 המסחרי. התוכנית נקראה תחילה בשם "רשות הבידור", הייתה מוקלטת מראש, ושודרה בימי שישי בערב. בתוכנית נהג טופז ליצור קשר בלתי אמצעי עם הקהל, ויצא עם צוות צילום בזמן שידור התוכנית, כדי להפתיע אנשים בביתם בזמן הצפייה בתוכנית.
בשנת 1995, לאחר שתי עונות של "רשות הבידור", הוחלף שם התוכנית ל"ראשון בבידור" והיא שודרה בשידור חי בימי ראשון, לאחר החלפת ימי השידור של זכייניות ערוץ 2 בפעם הראשונה. שם התוכנית "ראשון בבידור" התייחס בכפל משמעות ליום השידור החדש וכן למעמדו של טופז בעקבות הצלחתו בטלוויזיה הבידורית. "הראשון בבידור" הפך בעקבות זאת גם לאחד מכינוייו של טופז בציבור והשם בתוספת ה"א הידיעה "הראשון בבידור" נשמר גם כאשר ימי השידור של התוכנית הוחלפו שוב במהלך השנים (כולל שובה לימי שישי באחת העונות).
גם בתוכנית זו המשיך טופז בקשר עממי עם הצופים, ובהתאם לבקשות ומכתבים שנשלחו אליו נהג למשל ליזום פעילות של השכנת שלום בין אנשים מסוכסכים. קטעים אלו הוקלטו מראש, ובזמן התוכנית הוצגו הצדדים המסוכסכים כאשר הם יושבים בקהל. התוכנית נודעה בכך שבכל פעם "הומצא משהו חדש" והגיעו לשיאים חדשים של אמצעים לבידור הצופים, כגון חלוקת פרסי ענק לאנשים במצוקה, משימות ותחרויות מקוריות בין הצופים או אנשים בקהל שבאולפן.
התוכנית כללה גם פינות סטנדאפ בהן זכו לחשיפה משמעותית ראשונה סטנדאפיסטים ובדרנים צעירים שונים, שהפכו לידועים בהמשך, ובהם אדיר מילר, אלי ומריאנו ועוד. במהלך תחרות יופי שנערכה בתוכנית נחשפה לראשונה גם עדי הימלבלוי, שזכתה בתחרות.
במהלך העשור בו שודרה התוכנית, התארחו בה ידוענים רבים מהארץ ומהעולם, בהם מדונה, דסטין הופמן, סילבסטר סטאלון, סטינג, רוברטו בניני, חוליו איגלסיאס וגלן קלוז. אירוח הפוליטיקאית ושחקנית הפורנוגרפיה האיטלקייה צ'יצ'ולינה בתוכנית, ספג ביקורת רבה בשל התנהגות וולגרית, מביכה ולא מותאמת עבור תוכנית המיועדת לכל המשפחה, והוגשה תלונה על כך לנציב תלונות הציבור של הרשות השנייה.[2] ביקורת דומה עלתה כאשר טופז נשך את זרועה של השחקנית נטליה אוריירו שהתארחה בתוכניתו.
ביוני 2004 ירדה התוכנית מהמרקע לאחר 11 עונות.
[עריכה] הצלחת התוכנית
התוכנית נחלה הצלחה גדולה בשנים הראשונות לשידורה[3] והניבה רווחים רבים לזכיינית "קשת". מעבר שידורה לימי ראשון ב-1995 הניב לה אחוזי צפייה נוספים.
במהלך אחת התוכניות, בחודש ינואר 1997, כאשר הודיע טופז על אירוע של נחיתת חוצנים לכאורה, הגיע הרייטינג בתוכנית לשיא של כל הזמנים - 46.8 אחוזי צפייה[4]. שיא זה נשבר אמנם מאוחר יותר[5], אך מאז נהפך כינויו של טופז, "מלך הרייטינג", לנפוץ בקרב הציבור ותעשיית הבידור. כמו כן הפכו לפופולריים אימרות קבועות שהופיעו בתוכניתו, בהן "אין לי זמן!" ו"נעבור לפיר-סו-מות".
בשנותיה הראשונות נמדדו אחוזי הצפייה בתוכנית על ידי סקרי צפייה, אותם ערכה חברה פרטית עבור הרשות השנייה; נתוני הצפייה נחשבו גבוהים ביחס לכל תוכניות ערוץ 2 והביאו את התוכנית לעמוד בראש טבלאות הרייטינג למשך תקופות ארוכות[6]. התוכנית הוכיחה את הצלחתה גם בנתוני מערכת המדרוג הרשמית, כאשר החלה לפעול, בחודש פברואר 1998.
נתוני הצפייה הגבוהים נשמרו עונה אחר עונה, עד לעונה השמינית של התוכנית, בשנת 2001, במהלכה התמעטו נתוני הצפייה ביחס לעונות הקודמות, אך נשארו גבוהים ביחס לאחוזי הצפייה הכלליים של ערוץ 2. באותה שנה, חוו כל תוכניות הערוץ השני ירידה חדה, בעקבות שידורן של אופרות סבון ישראליות פופולריות בכבלים (לגעת באושר, לחיי האהבה) במקביל לשידורי הפריים טיים של הערוצים הכלליים.
בעונה שלאחר מכן, העונה התשיעית, עלו אחוזי הצפייה בתוכנית במידה ניכרת מהעונה השמינית, אך לא הצליחו לשחזר את הצלחת העונות הראשונות. שתי העונות האחרונות, ששודרו בשנתיים שלאחר מכן, התייצבו על נתוני צפייה דומים, עד לירידת התוכנית.
[עריכה] ירידת התוכנית
לקראת המכרז השני להפעלת ערוץ 2 ובעקבות פולמוס ציבורי על התנהגותו של טופז בתוכנית, החליטה הזכיינית קשת להקפיא את תוכניתו. העונה ה-11 והאחרונה של התוכנית בטרם המכרז הגיעה לקצה ביוני 2004. לאחר מספר חודשים בהם עתידו של טופז בזכיינית היה מעורפל, לקראת סוף 2004 הוחלט ב"קשת" שלא להתקשר יותר עם טופז, גם לא לתוכנית חדשה. ההחלטה ספגה ביקורת רבה, שהציגה אותה כמוּנעת מניסיון של "קשת" לזכות במכרז ערוץ 2 שנערך באותה תקופה.
לאחר ירידת התוכנית, המשיך טופז להנחות תוכניות דומות במתכונתן ל"הראשון בבידור", במסגרת הזכיינית המתחרה רשת ולאחר מכן בערוץ 10. עם זאת, הפופולריות של טופז לא הייתה כבשיאה של "הראשון בבידור". ב-2007 פרש מהנחיית תוכניות בידור והתמקד בפרויקטים אחרים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- דודו טופז הראשון בבידור, 6 בפברואר 2003, באתר "כאן נעים"
- עמית קוטלר, הבדרן של המדינה, 20 באוגוסט 2009, באתר ynet
- הווידאופדיה: דודו טופז, באתר חדשות 2
[עריכה] הערות שוליים
- ^ אלי אשד, מדודו טופז ועד למשה רבנו
- ^ הדברים שלא אהבתם בערוץ 2, 13 באוגוסט 2001, אתר ynet
- ^ נתוני הרייטינג של התוכנית, על פי "הוועדה הישראלית למדרוג" וחברת "טלסקר"
- ^ מיליון וחצי צפו בגמר המונדיאל, גלובס. ההתייחסות בפסקה הרביעית
- ^ שיא רייטינג חדש: 48.8% בממוצע ל"רשימת שינדלר", גלובס
- ^ דודו טופז מוביל את דירוג התוכניות במשך 6 חודשים ברציפות, גלובס
