הרברט צ'פמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
הרברט צ'פמן
Herbert Chapman bust 20050922.jpg

פסל ראש של צ'פמן השוכן באצטדיון האמירויות
מידע אישי
תאריך לידה 19 בינואר 1878
מקום לידה שפילד, אנגליה
תאריך פטירה 6 בינואר 1934
עמדה חלוץ שני
מועדונים כשחקן
1895 - 1897
1897
1897 - 1898
1898 - 1899
1899
1899 - 1900
1900 - 1901
1901 - 1902
1902 - 1903
1903 - 1905
1904 - 1905
1905 - 1907
1907 - 1909
אשטון נורת' אנד
סטליבריג' רוברס
רוצ'דייל
גרימסבי טאון
סווינדון טאון
שפיי יונייטד
וורקסופ טאון
נורת'המפטון טאון
שפילד יונייטד
נוטס קאונטי
← נורת'המפטון טאון
טוטנהאם הוטספר
נורתהמפטון טאון



10 (4)
3 (2)

22 (14)
22 (2)
7 (1)

42 (16)
קבוצות כמאמן
1907 - 1912
1912 - 1918
1921 - 1925
1925 - 1934
נורת'המפטון טאון
לידס סיטי
האדרספילד טאון
ארסנל

* מספר ההופעות (השערים) במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

הרברט צ'פמן (19 בינואר 1878 - 6 בינואר 1934), מאמן כדורגל אנגלי מצליח ורב השפעה, ששינה מן היסוד את תפקיד המנג'ר בכדורגל האנגלי; חדשן טקטי ואדמיניסטרטיבי, שהעמיד שתי קבוצות דומיננטיות בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים: האדרספילד טאון וארסנל, וזכה עם כל אחת מהן פעמיים באליפות הפוטבול ליג ופעם אחת בגביע ה-FA.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירה כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'פמן נולד בשפילד, בנו של כורה פחם. במקצועו היה מהנדס, ובמקביל שיחק כדורגל חובבני במספר קבוצות. בשלהי הקריירה שלו היה למקצוען, בקבוצת נורתהאמפטון טאון. כשחקן לא התבלט ולא הגיע מעולם לליגות הבכירות. החל ב-1907 שימש כמנג'ר-שחקן בנורתהאמפטון, אותה הצעיד מתחתית הליגה הדרומית לצמרתה. כך החלה הקריירה השנייה שלו, כמאמן, שבה זכה להצלחה ברמות הגבוהות ביותר.

קריירה כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לידס סיטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1912 התמנה לתפקיד מזכיר המועדון לידס סיטי מהליגה האנגלית השנייה. במונחים מודרניים יש לראות את תפקיד המזכיר כזה של מאמן או מנג'ר, כאשר לצ'פמן עצמו היה חלק רב באבולוציה של המשרה. בלידס העמיד קבוצת צמרת, אך לא הצליח להעלותה לליגה הבכירה. לאחר מלחמת העולם הראשונה פורק המועדון, בשל אי-סדרים כספיים. רבים מהמעורבים בקבוצה הורחקו מכדורגל לכל החיים, אולם צ'פמן הצליח למלט עצמו מגורל זה, בטענה שלא היה אחראי לתשלומים הלא חוקיים.

האדרספילד טאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר השערוריה בארסנל עבד צ'פמן זמן מה כמנהל מפעל. ב-1920 קיבל לידיו את המושכות במועדון שלא מכבר עלה לליגה הראשונה, האדרספילד טאון. הקבוצה שבנה צ'פמן בהאדרספילד הייתה לטובה ביותר באנגליה, זכתה בגביע ה-FA ב-1921-1922 והייתה לקבוצה הראשונה אי פעם שזכתה בשלוש אליפויות רצופות, החל ב-1923-1924. השלישית מבין האליפויות לא נרשמה על שמו של צ'פמן, שנענה להצעה כספית מפתה מטעם ארסנל, ועבר ב-1925 לנהל את המועדון הלונדוני.

ארסנל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשימה שעמדה בפני צ'פמן בהגיעו לדרום לא הייתה קלה: קבוצות מהצפון שלטו בכדורגל האנגלי, ובראשן האדרספילד טאון האימתנית, שהוא עצמו בנה. עד אותה עת לא זכתה אף קבוצה מלונדון באליפות הליגה הראשונה, וארסנל בפרט הייתה קבוצת מרכז טבלה חסרת השראה, שאיש לא ציפה ממנה לשנות מצב עניינים זה. במאי 1925 הכריז המנג'ר החדש של ארסנל כי הוא צופה שייקח לו חמש שנים להפוך את ארסנל לקבוצה מנצחת, תחזית שהתבררה כמדויקת עד כדי ימים בודדים. ב-26 באפריל 1930 ניצחה ארסנל בגמר גביע ה-FA את האדרספילד טאון 2-0, תוצאה שסימנה חילופי משמרות: ארסנל ירשה את האדרספילד כקבוצה הדומיננטית בכדורגל האנגלי, בראשית שנות השלושים, עם שתי אליפויות, שהושגו בעזרת תצוגות כדורגל התקפי וחדשני.

צ'פמן מת לפתע ב-1934, בגיל 55, מדלקת ריאות, באמצע עונה שסופה היה באליפות שלישית של ארסנל. המועדון אותו שם על המפה, תרתי משמע (הוא שכנע את הרשויות לשנות את שמה של תחנת התחתית הסמוכה לאצטדיון ארסנל), המשיך וזכה עד תום העשור בשלושה תארים נוספים. אף מאמן לפניו לא זכה באליפות עם שתי קבוצות שונות. בהייבורי הוצב פסל בדמותו, מאת הפסל יעקב אפשטיין. שבעים שנה לאחר מכן הוצב הפסל בחלקו הפנימי של אצטדיון האמירויות, ביתה החדש של ארסנל.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההצלחה שהשיג בארסנל נבנתה ממספר גורמים, שמייצגים היטב את תרומתו להתפתחות הענף. בחלקה היא נבעה מהמערך והשיטה שהנהיג. ב-1925 שונה חוק הנבדל, כשמספר השחקנים הדרושים מעבר לשחקן ההתקפה ירד משלושה לשניים. צ'פמן הפנים את משמעות השינוי וייצר מערך חדש, 3-3-4 שנודע כ-WM. שחקן הגנה מרכזי אחד היה אחראי על "מלכודת הנבדל", בעוד המגנים נדחפו קדימה לתפקידים התקפיים יותר. את שחקני הכנף, שתפקידם המסורתי היה לרוץ על הקו ולהגביה, עודד לחתוך פנימה ולאיים על השער ישירות. את הדגש שם צ'פמן על התקפות מתפרצות מהירות והנעת כדור מהירה ויעילה ממרכז השדה לאגפים ובחזרה.

יותר מכל ידוע צ'פמן כמי שדרש וקיבל סמכות מלאה על כל ההיבט המקצועי של ניהול הקבוצה. סכומי כסף גדולים שולמו על שחקנים שאותם הביא לארסנל, כדייוויד ג'ק ואלכס ג'יימס, אף שהשכיל גם להביא שחקנים צעירים כקליף באסטין ולפתח את כשרונם. את הזכות לקבוע את ההרכב שמר לעצמו, אף שבאותה תקופה היא הייתה בדרך כלל נחלתם של חברי מועצת המנהלים ובעלי הקבוצה. שחקנים שלא הכפיפו עצמם לסמכותו נפלטו מהר מאוד מהמועדון. עוד סמכות ששמר לעצמו בלבד, הייתה הרשות לצעוק הוראות מהקווים בעת משחק. עבור מי שעמדו בדרישותיו ועבדו תחתיו, דרש וקיבל תנאים חסרי תקדים: שהייה במלונות הטובים ביותר, טיפול רפואי מקצועי, כולל פיזיותרפיה, ומתקני אימונים וחדרי הלבשה מפוארים.

בין חידושיו הרבים ניתן למנות עוד את אספות הקבוצה השבועיות, את השימוש בכדור משחק לבן, את מספור חולצות השחקנים ואת השימוש בזרקורים. שיטת הכדורגל שהנהיג, כמו גם עליית המדרגה בתחום המקצוענות של המועדונים, ליוו את הכדורגל האנגלי שנים רבות אחרי מותו.

ב-10 בדצמבר 2011, לרגל חגיגות 125 שנים להיווסדה של ארסנל, הוצב פסל ברונזה בדמותו של צ'פמן מחוץ לאצטדיון האמירויות.‏[1]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רוברט גלווין ומרק בושל, Football's Greatest Heroes, הוצאת Robson Books, לונדון 2005, עמ' 7-10

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כתבה באתר הרשמי של ארסנל


מאמני ארסנל

הוליס (1894 - 1897) · מיצ'ל (1897 - 1898) · אלקוט (1898 - 1899) · ברדשו (1899 - 1904) · קלסו (1904 - 1908) · מורל (1908 - 1915) · מק'יואן (1915 - 1919) · נייטון (1919 - 1925) · צ'פמן (1925 - 1934)
שו (1934) · אליסון (1934 - 1947) · ויטאקר (1947 - 1956) · קרייסטון (1956 - 1958) · סווינדין (1958 - 1962) · רייט (1962 - 1966) · מיי (1966 - 1976) · ניל (1976 - 1983) · האו (1983 - 1986)
ברטנשו (1986) · גרהאם (1986 - 1995) · יוסטון (1995) · ריוק (1995 - 1996) · יוסטון (1996) · רייס (1996) · ונגר (1996 - )