הרג פינגווין - נהרגה נזירה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | מיכל נאמן |
| תאריך יצירה | 1977 |
| טכניקה וחומרים | תצלום, נייר ולטרסט על קרטון |
| ממדים בס"מ | |
| אורך | 39 |
| רוחב | 51.8 |
| נתונים על היצירה | |
| מיקום | מוזיאון תל אביב לאמנות |
"הרג פינגווין - נהרגה נזירה" הוא קולאז' משנת 1977 מאת הציירת הישראלית מיכל נאמן. הציור הוצג לראשונה בתערוכת היחיד הראשונה של נאמן, שנפתחה ב-23 בדצמבר 1975, ב"גלריה יודפת" בתל אביב.
הציור "הרג פינגווין - נהרגה נזירה" מבוסס על בדיחה: אופנוען נכנס לבר ושואל אם יש פינגווינים בסביבה. עונים לו: לא, למה? אז הוא עונה: אז הרגתי נזירה. נאמן השתמשה בזיהוי המוטעה מן הבדיחה על מנת לפרוש מגוון של אפשרויות לשוניות לתיאור היחס שבין הפינגווין והנזירה ובין סובייקט פעיל לסביל. הבדיחה, כפי שמדגימה העבודה של נאמן, "מטשטשת עד לאפס את ההבדל בין נזירה-אישה לבין פינגווין, ומתייחסת אל שניהם ברמה האופטית".[1]
דימוי ה"ונטילטור" הופיע בעבודות נוספות של נאמן מאותה תקופה. זהו תצלום של מאוורר תקרה דומם בעל שלושה להבים. מספר פרשנויות ראו במאוורר דימוי היוצר היפוך מגדרי. המאוורר הוא צורה לשונית "זכרית", אולם בין רגליו של אותו מאוורר מופיע "חור שחור המתקשר למיניות נשית".[2] פרשנות אחרת ראתה במאוורר דימוי הנושא עמו אלימות. "מאוורר", כתב אורי דסאו על העבודה, "טומן בחובו גיליוטינה, כשכנפיו מתפקדות כלהבים חדים. אנו עדים לעובדה שהשינוי במעמד המאוורר הוא פונקציה של ההשלכה שלנו, הצופים. אנחנו אלו שהופכים אותו לאלים, שמממשים את פוטנציאל האלימות שלו. בכך אנו גם שותפים בפונקציה שלו, גם חותכים וגם נחתכים".[3]
גרסה נוספת לעבודה - "Was Killed by a Penguin - Killed a Nun" (1975), בה מופיע הטקסט באנגלית, נמצאת באוסף פרטי.[4] בשנת 1994 נרכשה העבודה על ידי מוזיאון תל אביב לאמנות.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ טמיר, טלי, "מדרש ציור", הליקון, מס' 12, סתיו 1994 ראו: גרסה דיגיטלית.
- ^ ראו: עומר, מרדכי (עורך), המוזיאון מציג את עצמו, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 2011, עמ' 183.
- ^ דסאו, אורי, "המוות הפעיל של מיכל נאמן", בתוך המדרשה, מס' 13, סתיו 2010, עמ' 189.
- ^ ראו: נאמן, מיכל, חיוך, חתול, חיתוך, גלריה גורדון, תל אביב, 2010, עמ' 45.