הרובע היהודי בטשביץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרובע היהודי ובזיליקת פרוקופיוס הקדוש בטשביץ'
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Třebíč Basilika Jihlava Ghetto.jpg
מדינה Flag of the Czech Republic.svg צ'כיה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2003, לפי קריטריונים 2, 3
בית הכנסת הקדמי
בית העירייה

טשביץ'צ'כית: Třebíč; בגרמנית: Trebitsch; ביידיש: טרייביטש) היא עיר השוכנת בחלק המוראבי של אזור ויסוצ'ינה בצ'כיה. הרובע היהודי של העיר, המשתרע על פני שטח של 44 דונם, הוכרז כאתר מורשת עולמית ביחד עם בזיליקת פרוקופיוס הקדוש, כדוגמה לדרך שבה נוצרים ויהודים חיו באותו אזור בין ימי הביניים למאה ה-20.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1101 הוקם מנזר בנדיטיני בסמוך לנקודת החצייה של נהר ה"ייהלאווה", ובעקבות כך הוקם שוק מסחרי שמשך אליו סוחרים רבים ובהם יהודים. בתקופה זו החל להתפתח המנזר ביחד עם היישוב היהודי והעיירה טשביץ' הסמוכים אליו.

הרובע שכן במרכז ההתיישבות, ששגשגה מבחינה מסחרית, בקרבת המנזר והמבצר שמעבר לנהר. הרובע והעיירה לא היו מבוצרים, וכתוצאה מכך הם נפגעו מספר פעמים. בשנות הרווחה נבנו הבניינים הנחוצים לקיומה של הקהילה. במהלך המאה ה-16 ניתנה הוראה לגרש את היהודים, אך לבסוף היא לא בוצעה, והשלטון המקומי היה סובלני כלפי היהודים. בעבר היהודים היו מעורבים במגוון פעילויות כלכליות כגון הלוואות ואומנויות שונות, אך החל מהמאה ה-17 היהודים חדלו מהעיסוק בהלוואות. במאות השנים האחרונות הרובע נפגע מספר פעמים, ולעתים הנהר עלה על גדותיו.

לרובע היה ממשל עצמי מאז ראשיתו, ובראשו עמד מנהיג אחד עם שני יועצים. ב-1849 הרובע זכה למעמד של יחידה מנהלית נפרדת שבראשה עומד ראש עיר. הרובע מוזג לתוך טשביץ' בשנות ה-20. בשלהי המאה ה-19 התגוררו ברובע כ-1,500 יהודים, אך בשנות ה-30 האוכלוסייה מנתה רק כ-300 תושבים. כל התושבים היהודים גורשו מביתם במהלך השואה, וכיום אין ברובע יהודים.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרובע משתרע בין הנהר הסמוך לעיר ובין פסגת גבעה. מתאר הרובע הוא שני רחובות ראשיים, שהתחתון מביניהם רחב יותר. שני הרחובות וגדת הנהר מחוברים באמצעות מערכת של סמטאות שחלקן חוצות את בתי המגורים.

הבניינים נבנו לפי המקובל באזור זה של צ'כיה, ולרוב הם מורכבים מקומת קרקע מקומרנת וקומות עליונות עם תקרת עץ. חלק מחזיתות הבתים נבנו בסגנון הרנסאנס וחלק בסגנון הבארוק. הבניינים ידועים בזכות מגוון הסגנונות האדריכליים שבהם הם נבנו. הבתים היו בדרך כלל בתי מגורים, ולעתים בבית אחד התגוררו 16 משפחות שיכלו לשנות את החלק שלהם כרצונך. בצד הפונה אל הרחוב היו בדרך כלל חנות או בית מלאכה. לדוגמה, סמטה בסגנון ימי הביניים תחצה בניין, שקמרונותיו בקומת הקרקע נבנו בסגנון הרנסאנס, חזיתו היא מהמאה ה-18, דלת החזית מהמאה ה-19, וחלקה התחתון של חזית הבית הפונה לרחוב עבר טיוח בשנות ה-30 של המאה ה-20.

גודלו של הרובע היה מוגבל כתוצאה מאילוצים פוליטיים. בגלל הטופוגרפיה האזורית לא היה אפשרי להקיף את הרובע בגדר, ועד לשנת 1875 היהודים לא היו רשאים לנוע בחופשיות באזורים אחרים של העיר. לאחר שחוק זה בוטל החלו עשירי הרובע להגר ממנו, והאוכלוסייה המקומית הייתה ענייה ברובה. כתוצאה מהאילוצים המרחביים נוצר צורך לבנות את הבתים בצורה היעילה ביותר האפשרי. חלק מהבתים היו מקושרים באמצעות מעבר דרך בית שלישי. בחלק מהבתים לא הייתה כניסה מהרחוב, וקומת הקרקע נוצלה עד תום.

ברובע השתמרו מבנים רבים הקשורים לפעילויות חברתיות שונות, כגון בתי כנסת ובתי ספר, ואף מפעל לעיבוד עור. האזכור הראשון לבית כנסת מקומי הוא משנת 1590, ואילו בית הכנסת הקדמי שכן בכיכר המכונה "הכיכר השקטה", והוא נבנה בין 1639 ל-1642. בית הכנסת שופץ ב-1759 וב-1821, ובין 1856 ל-1857 נערכו בו פעולות חידוש, ומראהו, הכולל חלונות גותיים וקשתות, לא השתנה מאז. בית הכנסת היה בצורה מלבנית עם גג מקושת, הכניסה אליו הייתה מצידו המערבי, והחלונות עוצבו בסגנון גותי. בית הכנסת נפגע במהלך מלחמת העולם השנייה, ובמשך תקופה מסוימת הוא שימש כמחסן. בית הכנסת עבר לבעלותה של הקהילה הנוצרית המקומית ב-1952, ומאז הוא משמש למטרות אזרחיות. בית הכנסת האחורי שכן ברחוב בלהוסלבובה, והוא מתוארך לשלהי המאה ה-17. החלק החשוב ביותר היה הקיר המזרחי שפנה לכיוון ארץ ישראל. קירות בית הכנסת קושטו בתחילת המאה ה-18 במגוון ציורים, הכוללים סצינות מהתנ"ך וציטוטים מהתלמוד. הגג היה מקושט בקישוטי סטוקו בסגנון הבארוק. בשנת 1837 נבנתה גלריה מיוחדת ששימשה כעזרת נשים. השימוש בבית הכנסת נפסק ב-1926, ולאחר מכן הוא שימש כמחסן עבור מספר חברות. בית הכנסת שופץ ושוקם בשנות ה-80 ובשנות ה-90 של המאה ה-20, וכיום הוא משמש כאולם תערוכות וקונצרטים, ובעזרת הנשים שוכנת תערוכה של המוזיאון היהודי בפראג.

בית הקברות היהודי שכן מעל לרובע ומאחורי הגבעה, והגישה אליו הייתה דרך שביל מיוחד. מבחינה היסטורית זהו בית הקברות השני, והראשון נמצא בקרבת המנזר. בית הקברות מחולק לשני אזורים המתוארכים למאה ה-15 והמאה ה-19, ויש בו כ-4,000 קברים. בכניסה לבית הקברות יש היכל טקסים שנבנה ב-1903.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


דגל
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בצ'כיה

הגנים והטירה בקרומייז'יז'המרכז ההיסטורי בצ'סקי קרומלובהמרכז ההיסטורי בפראגהמרכז ההיסטורי בטלץ'הולשוביצהעמוד השילוש הקדוש באולומואוץהרובע היהודי בטשביץ' ובזיליקת פרוקופיוס הקדושהמרכז ההיסטורי בקוטנה הורההנוף התרבותי לדניצה-ואלטיצהטירת ליטומישלכנסיית יאן מנפומוק בזלנה הורהוילה טוגנדהאט

קואורדינטות: 49°13′02.2″N 15°52′44.0″E / 49.217278°N 15.878889°E / 49.217278; 15.878889