הרווי קראמפט

הרווי קראמפט
Harvie Krumpet
	כרזת הסרט באנגלית
בימוי	אדם אליוט
הופק בידי	מלאני קומבס
תסריט	אדם אליוט
עריכה	ביל מרפי
מדבבים	Kamahl; ג'ון פלאוס; ג'פרי ראש
מוזיקה	דייל קורנליוס
צילום	אדם אליוט
מדינה	אוסטרליה
חברת הפקה	Australian Film Commission, SBS independent, פילם ויקטוריה
חברה מפיצה	נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	2003
משך הקרנה	23 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	דרמה קומית
פרסים	פרס אוסקר לסרט המונפש הקצר הטוב ביותר (אדם אליוט)
	www.harviekrumpet.com
	דף הסרט ב־IMDb

הרווי קראמפט (אנגלית: Harvie Krumpet) הוא סרט קומי-חינוכי, מונפש באנימציית פלסטלינה, משנת 2003. הסרט זכה להפצה מסחרית (למשל דרך נטפליקס) ובפרס אוסקר לסרט המונפש הקצר הטוב ביותר לשנת 2003. במאי ותסריטאי הסרט הוא אדם אליוט האוסטרלי. אורך הסרט הוא כעשרים דקות.

הסרט מספר את סיפור חייו הבדיוני של אדם, ששמו כשם הסרט, שבמהלך חייו צובר עוד ועוד לקויות, אולם נשאר אופטימי ומאושר.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרווי נולד עם תסמונת טורט לאב חוטב עצים ואם אנאלפביתית וסכיזופרנית בכפר נידח בפולין, בין שתי מלחמות העולם. הרווי אינו מאובחן כבעל תסמונת טורט בשל המודעות הנמוכה לתופעה זו במקום מגוריו וסובביו מחשיבים אותו למפגר. אולם, גם בהמשך חייו, כשהוא מתגורר במקומות מפותחים ותרבותיים שבהם תסמונת זו כן מאובחנת, הוא מופיע מדי פעם בעיתונים בתור קוריוז המהגר המפגר.

הרווי מנודה בבית ספרו ולכן מבלה את כל ההפסקות עם הילד המגמגם שגם הוא מנודה. השניים סובלים מהתעללויות מצד הילדים האחרים, אשר משליכים עליהם אבנים. בעקבות זאת מחליטה אמו של הרווי להוציאו מבית הספר ולתת לו חינוך ביתי, למרות היותה אנאלפביתית. הרווי כבר שולט ברזי הכתב והאם קונה לו פנקס שבו יכתוב עובדות שהיא מכתיבה לו. פנקס זה מלווה אותו כל חייו והוא מוסיף לו עוד ועוד עובדות חשובות שהוא מכיר בהן. העובדה הראשונה שנכתבת בפנקס היא: העובדות אינן נעלמות כשמתעלמים מהן.

החיים בבית נמשכים עד מות הוריו בתאונה ותחילת מלחמת העולם השנייה, אשר מאלצים אותו לעזוב, והוא מגיע לאוסטרליה כפליט. האסונות והצרות ממשיכים להכות בהרווי אך הוא נשאר אופטימי, מלא שמחת חיים ובעל גישה אקטיביסטית. הוא הופך לצמחוני ולפעיל זכויות בעלי חיים, וכן לנודיסט.

התסמונת של הרווי אינה מאפשרת לו להתעלם מדחפים שונים והעובדה שהוא נוגע באנשים שמדברים איתו גורמת לו לעימותים אלימים. הרווי שובר את ראשו בעימותים אלה וחלק מגג הגולגולת שלו מוחלף במתכת, שהופכת מאוחר יותר למגנטית. בהמשך חייו הרווי נפגע מפגיעת ברק ומאבד אשך.

הרווי מתחתן עם אחת האחיות בבית החולים. השניים מאמצים ילדת תלידומיד, שאותה מחנך הרווי בביתו על פי ערכיו. כעבור זמן מה הרווי מתאלמן, ובתו עוברת ללמוד בארצות הברית, שם הופכת לעורכת דין לזכויות נכים. ללא אשתו ובתו, הרווי מוצא עצמו זקן גלמוד ונכה. הוא עובר לבית אבות ולוקה באלצהיימר קל. בדומה לחולי אלצהיימר אחרים, הוא נוטה לברוח ממקום מגוריו אל תחנת האוטובוס הקרובה כדי לקחת קו אוטובוס דמיוני אל כפר הולדתו שמעבר לים. מסיבה זו ישנה בחצר בית האבות תחנת אוטובוס מזויפת שבה מתגודדים בכל יום רבים מיושבי בית האבות. כך נחסך הצורך לחפש אחריהם ברחבי העיר.

בלילה אחד, מתוך ייאוש, לוקח הרווי מארון התרופות כדורי מורפין במטרה לשים קץ לחייו. בדרך לתחנה הוא פוגש תושבת של בית האבות, שהוא לא הכיר כלל כי היא התביישה לצאת מחדרה משום שמחלת הסרטן עיוותה את פניה. הם יושבים ומשוחחים כל הלילה, ולמחרת מתגלה שהתושבת התאבדה. בסצנה האחרונה בסרט יוצא הרווי אל תחנת האוטובוס, כשלגופו רק ספר העובדות תלוי בחוט על צווארו. הוא מתיישב בתחנה, על אף שהוא יודע שהאוטובוס לא יבוא, ומחייך בפעם הראשונה מזה זמן רב.