הרומח הקדוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צידו של ישו נדקר, איור מאת פרה אנג'ליקו (1440 לערך), המנזר הדומיניקני של סאן מרקו, פירנצה

הרומח הקדוש (ידוע גם בשמות חנית הגורל, החנית הקדושה, הרומח של לונגינוס) הוא השם שניתן לפי המסורת הנוצרית לרומח שדקר את ישו בזמן שהיה תלוי על הצלב.

התייחסות בברית החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרומח מוזכר רק בבשורה על-פי יוחנן (יט, לא-לז), שמציינת שהרומאים תכננו לשבור את רגליו של ישו, מה שיאיץ את מותו בזמן הצליבה. אולם, הם גילו כי הוא כבר מת ואין כל סיבה לשבור את רגליו, ובכדי לוודא זאת, חייל רומאי דקר אותו בצידו.

אַ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַצָּבָא דְּקָרוֹ בַחֲנִית בְּצִדּוֹ וַיֵּצֵא דָם וָמָיִם׃

– הבשורה הקדושה על-פי יוחנן, יט-לד

מעשה זה ממלא נבואה נוספת הקשורה ב"משיח":

שֹׁמֵר כָּל-עַצְמוֹתָיו, אַחַת מֵהֵנָּה, לֹא נִשְׁבָּרָה:

תהילים לד, כא

לפי אוריגנס, התופעה של דם ומים נחשבת לנס. הקתולים רואים זאת כמשמעות עמוקה יותר: הדבר מסמל את הכנסייה הקתולית (ובפרט את סקרמנט הטבילה לנצרות והליטורגיה הקדושה) היוצאת מצידו של ישו, כשם שחוה נלקחה מצלמו של אדם.

לונגינוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו של החייל שדקר את ישו לא ניתן בברית החדשה, ההתייחסות המוקדמת ביותר לשמו של החייל נמצאת בספר האפיקרופי הבשורה על פי ניקודמוס ולפיה החייל נקרא לונגינוס הקדוש.

צורה שונה של השם לונגינוס מתגלה גם במיניאטורה שבבשורה של רבולה שאייר הנזיר רבולה בשנת 586. באיור, השם לונגינוס (ΛΟΓΙΝΟC) נכתב באותיות יווניות מעל שמו של החייל שמניף את רומחו בצדו של ישו. זה אחד התיעודים המוקדמים ביותר לשם, בהנחה שהחריטה לא נוספה מאוחר יותר.

בהמשך, בספרו "הרומח" ("The Spear") של לואיס דה ווהל משנת 1955, הלה מזהה אותו כגאיוס קסיוס לונגינוס‏[1]

ממצאים הטוענים להיותם הרומח הקדוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרומח הקדוש בספרות הבדיונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בסוף שנות ה-70, כותב חברת DC קומיקס סטיב אנגלהרט הציג את חנית הגורל בסיפוריו, עלילה שנותרה בשימוש בידי כותבים רבים.
  • בסדרת הטלוויזיה וויצ'בלייד, מתברר כי הרומח של לונגינוס הוא אחד מ-13 כלי הנשק העתיקים, שהוויצ'בלייד ביניהם. קנת' איירונס משיג את הרומח ומשתמש בו לרעה, ולבסוף מתעמת נגד שרה פזיני, משתמשת הוויצ'בלייד.
  • בסרט קונסטנטין משנת 2005, חנית הגורל היא מרכז ההתרחשות, כאשר המלאך גבריאל משתמש בה כדי לשחרר את בנו של השטן מגוף הפונדקאי.
  • משחק היריות "חנית הגורל" (Spear of Destiny) של חברת id Software, הקודם למשחק "הטירה הנאצית" (Wolfenstein 3D), שם המשימה היא למצוא את חנית הגורל ולהביאה לרשות ממשלת ארצות הברית, אחרי שהיטלר לקח אותה לרשות המפלגה הנאצית והרייך השלישי, ובכך אפשרה לו לשלוט זמן רב.
  • בספר "גילוי אטלנטיס" של קלייב קאסלר מובאת תחילת האגדה, שהרומח חושלה על ידי תובל קין מברזל מטאוריטי.
  • בספר הקומיקס השדונית האדומה, הרומח מהווה חלק משלושה אוצרות המעניקים למחזיק בהם כוח רב-עוצמה ושליטה בלתי מוגבלת.
  • בסדרה "הסודות של דה וינצ'י" משנת 2013 דה וינצ'י פורץ לוותיקן על מנת לפגוש את האפיפיור בסוף פגישתם דה וינצ'י נאלץ לברוח מהשומרים תוך כדי בריחתו הוא לוקח את הרומח הקדוש לאחר מכן הרומח נשבר בקרב, בנוסף דה וינצ'י משתמש בכוחותיו של הרומח על מנת להביס שומרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בהבדל מאיש הצבא גאיוס קסיוס לונגינוס שהיה מראשי הקשר נגד יוליוס קיסר.