הרטה אוברהויזר
 | |
| הרטה אוברהויזר בזמן משפט הרופאים (1946-1947) | |
| לידה |
15 במאי 1911 קלן  |
|---|---|
| פטירה |
24 בינואר 1978 (בגיל 66) לינץ אם ריין, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מדינה |
גרמניה |
| השכלה |
|
| תקופת הפעילות |
מ-1937 |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם השנייה | |
  | |
הרטה אוברהויזר (בגרמנית: Herta Oberheuser; 15 במאי 1911 – 24 בינואר 1978) הייתה רופאה נאצית ופושעת מלחמה גרמנייה, שהשתתפה בניסויים רפואיים בבני אדם במחנה הריכוז ראוונסבריק בין השנים 1943-1940.
השכלה וחברות במפלגה הנאצית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1937, אוברהויזר קיבלה את תעודת הרפואה שלה עם התמחות ברפואת עור. מעט לאחר מכן היא הצטרפה למפלגה הנאצית כמתמחה, ומאוחר יותר שירתה כרופאה באגודת הנערות הגרמניות. ב-1940, במהלך מלחמת העולם השנייה היא מונתה לשרת כעוזרת של ד״ר קארל גבהרדט - שהיה אז מנתח בכיר באס אס ורופאו האישי של היינריך הימלר.
פשעי מלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוברהויזר פעלה תחת השגחתו של ד״ר קארל גבהרדט, עם קבוצת רופאים נוספים ששמה היה "קבוצת הוהנליכן"(Hohenlychen group). מטרת הניסויים הייתה למצוא טיפולים שיתאימו ללוחמים שחזרו פצועים מהקרבות. 86 נשים פולניות השתתפו בניסויים. הנשים חולקו ל-2 קבוצות ניסוי. בקבוצת ניסוי ראשונה, רצו לבדוק שימוש באנטיביוטיקה מסוג סולפנאמיד כשיטת טיפול בפצעים. היא והצוות שלה פצעו במכוון את הקורבנות וזיהמו את הפצעים באמצעות שימוש בחיידקים ספציפיים והחדרת חפצים שונים כגון זכוכיות, שבבי עץ, נסורת, לכלוך ועוד, על מנת לעורר דלקת וזיהום. במהלך הניסוי הם ניסו לדמות ככל האפשר את פצעי הקרב, ניתחו את הנשים וקשרו את כלי הדם באזורי הגפיים, על מנת לחסום זרימת דם לאזורי הפגיעה. כל זאת על מנת לשחזר את פצעי הקרב שהנפוץ ביותר היה נמק מסוג גנגריאה. בקבוצת ניסוי שנייה, החוקרים רצו לבדוק את יכולת הרגנרציה של העצמות, השרירים והעצבים. במהלך הניסוי הם שברו לקורבנות עצמות, כרתו גפיים וביצעו השתלות עצם מרגל אחת לשנייה. לא התקבלו תוצאות מחקר כלשהן כתוצאה מהניסויים. באותה העת, מחקרים ופרסומים מדעיים קודמים כבר הוכיחו כי שימוש בסולפנאמיד אינו יכול לטפל בפצעים נרחבים ובנמקים מסוג גנגריאה. אוברהויזר הייתה אחראית לטיפול הפוסט אופרטיבי של הקורבנות, אך בפועל לא השגיחה עליהן, לא טיפלה בהן ורק החמירה את הפציעות שלהן.
לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוברהויזר הייתה האישה היחידה שנתבעה במשפט הרופאים בגרמניה. אוברהויזר הואשמה בביצוע ניסויים רפואיים נתעבים בעלי פוטנציאל קטלני לנחקרים, בנטילת אחראיות והשתתפות בפשעים רפואיים במחנה ראוונסבריק. עדויות סיפרו על כך שכלל לא טיפלה בפצועות לאחר הפרוצדורות שעברו, לא ניתנו להן משככי כאבים, תרופות או משהו להקלה על מצבן. עדות נוספת מאת סטפניה לוקוטה הייתה על כך שאוברהויזר סירבה לתת מים למטופלות, וכשנתנה ערבבה אותם עם חומץ וגרמה להרעלתן. היא נידונה לעשרים שנות מאסר בכלא לנדסברג, שוחררה באפריל 1952 בשל התנהגות טובה, ולאחר מכן הועסקה כרופאת משפחה בגרמניה. היא פוטרה ממקום עבודתה ב-1956, ורישיונה לעסוק ברפואה נשלל ב-1958, בעקבות זיהויה על ידי אחד מקורבנותיה. היא נפטרה בגרמניה בבית אבות בשנת 1978.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנות הלילך מאת מרתה הול קלי. מאנגלית: שאול לוין. כנרת זמורה ביתן, 2020
