הרי אוינטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרי אוינטה
Kings Peak with Henry's Fork Basin.jpg
מבט על פסגת קינג (Kings Peak) ואגן הנרי'ס פורק (Henry's Fork) המדגים את הפסים בצוקים ואת האגנים המאפיינים את רכס הרי אוינטה
גובה 4,123 מטר (פסגת קינג)
מיקום יוטה וויומינג בארצות הברית
סוג הר רכס
קואורדינטות 40°46′34″N 110°22′22″W
(למפת יוטה רגילה)

הרי אוינטהאנגלית: Uinta Mountains) הם רכס הרים המשתרע ממזרח למערב בצפון מזרח מדינת יוטה שבארצות הברית, כ-160 קילומטרים מזרחית לסולט לייק סיטי בירת המדינה, כשהוא מתפשט במקצת גם לדרום ויומינג. הרי אוינטה הם שלוחה של הרי הרוקי וייחודם בהיותם הרכס הגבוה ביותר בגוש 48 המדינות הרצופות של ארצות הברית המשתרע ממזרח למערב.‏[1] גובה הפסגות ברכס נע בין 3,400 מטרים ועד ל-4,123 מטרים (פסגת קינג - Kings Peak) מעל פני הים, שהיא גם הנקודה הגבוהה ביותר במדינת יוטה. כביש מדינתי מספר 150 המכונה "כביש אגם המראה" (Mirror Lake Highway) חוצה את המחצית המערבית של הרי אוינטה בדרכו לוויומינג, והוא הכביש הסלול הגבוה ביותר ביוטה (3,266 מטרים מעל פני הים במעבר ההרים Bald Mountain Pass). מקור השם בשבט האינדיאני יוטה.‏[2]

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרי אוינטה נוצרו עקב ההתרוממות הטקטונית של האורוגנזה הלרמידית של סלעי משקע מותמרים שהושקעו באגן בין קראטונים בדרום מערב לאורנטיה, בתקופת שבה התפרקה יבשת העל רודיניה. סלעי המשקע המותמרים ממקור ימי ונהרי הם מעידן הנאופרוטרוזואיקון[3] (בין לפני 800 עד לפני 700 מיליון שנים), ובנויים בעיקר מקוורציט, לווחה ופצלים. סלעים אלו מרכיבים את חבורת הר אוינטה ומגיעים לעובי של 4 עד 7.3 קילומטרים. מרבית הפסגות הגבוהות הם מחשופים של חבורת הרי אוינטה. פסגות רבות מוקפות בטבעות של צוקים והם מסתיימים בפסגה שטוחות או רחבות. ההרים תחומים מדרום ומצפון על ידי העתקים הפוכים המתמזגים מתחת לרכס, מצפון על ידי "העתק האגף הצפוני" (North Flank fault), ומדרום על ידי "העתק גבול אגן אוינטה" (Uinta basin boundary fault).

חבורת הר אוינטה מורכבת (מהשכבה העתיקה ביותר לצעירה ביותר) מהשכבה האחידה המכונה "Uinta Mountain unidivided" הבנויה מארניט קוורצי,‏[4] שעליה מונחות "תצורת אגם מוסהורן" (Moosehorn Lake formation), "תצורת הר ווטסון" (Mount Watson formation), "תצורת פסגת הדס" (Hades Peak formation) ו"תצורת הפצלים האדומים" (Red Shale formation). האגפים של הריאוינטה המשתרעים ממזרח למערב מכילים רצפים של שכבות מעידני הפלאוזואיקון והמזוזואיקון המתפרסים בין "תצורת לודור" (Lodore Formation) מתור הקמבריון ועד ל"תצורת פצלי מנקוס" (Mancos Shale Formation) מהקרטיקון שכולן עברו הטיה במהלך התרוממות רכס ההרים.

התרוממות הרכס מתוארכת לאורוגנזה הלרמידית, מלפני 70 מיליון עד לפני 50 מיליון שנים, כשכוחות הדחיסה יצרו העתקים הפוכים בזווית חדה הן מצפון והן מדרום לרכס ההרים הנוכחי. הכיוון מזרח-מערב של הרי האוינטה חריג בהשוואה למרבית הרכסים של צפון הרי הרוקי, ייתכן ועובדה זו קשורה לדפוסים משתנים של לחצים ולסיבוב של רמת קולורדו.

הפסגות הגבוהות של הרי אוינטה כוסו בשכבה עבה של קרחונים בעידן הקרח האחרון ומרבית עמקי הנחלים הגדולים הן מצפון והן מדרום לרכס הם עמקים קרחוניים גדולים.‏[5] עם זאת, למרות שהפסגה הגבוהה ביותר היא מעל 4,100 מטרים, האקלים כיום יבש כל כך שאף קרחון לא שרד אפילו לפני הנסיגה המהירה של הקרחונים מאז אמצע המאה ה-19. הרי האוינטה הם הרכס הקרוב ביותר לקוטב הצפוני שפסגותיו מעל ל-4,000 מטרים ושאין בו קרחונים, ולמעשה הם רכס ההרים הגבוה ביותר ב-48 המדינות הרצופות בארצות הברית בלא קרחונים בימינו. קפאון-עד[6] קיים בגבהים מעל 3,000 מטרים‏[7] ולעתים גורם ליצירת קרחון סלעי.‏[8]

בין הפסגות וקווי הרכס יש אגנים רחבים שטוחים, ובהם כ-500 אגמים קטנים. אחד האגמים הפופולריים ביותר בשל יופי נופיו והדיג העשיר של מימיו הוא אגם המראה (Mirror Lake).

הידרולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלקים גדולים מהצד המזרחי ומהצד המערבי של הרכס נמצאים בשטח אגן הניקוז של נהר הקולורדו, כולל בלקס פורק (Blacks Fork) ודושן (Duchesne), יובלים של הנהר גרין. הנהר גרין הוא אחד היובלים העיקריים של הקולורדו והוא זורם בקשת חדה מסביב לצד המזרחי של הרכס.

מקורם של הנהרות בר (Bear River) וובר (Weber River), שני היובלים הגדולים ביותר של ימת המלח הגדולה, במדרון המערבי של הרכס. הנהר פרובו (Provo River), היובל הגדול ביותר של אגם יוטה, מתחיל את דרכו בצד הדרומי של הרכס וזורם מערבה אל אגם יוטה, המתנקז באמצעות הנהר ג'ורדן (Jordan River) לימת המלח הגדולה.

בחלקים גדולים מהרכס עולה כמות המשקעים הממוצעת על 1,000 מ"מ בשנה.‏[9] הפסגות הגבוהות מכוסות בשלג מרבית השנה למעט התקופה בין יולי לספטמבר. סך אורך כל הנחלים והפלגים הזורמים ברכס עצמו עולה על 640 קילומטרים ויש בו כ-1,000 אגמים.

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסגת היידן (Hayden Peak) והר אגסי (Mount Agassiz) כפי שהם נשקפים מהר בולד (Bald Mountain)

הרי אוינטה הם חלק מאזור האקולוגי היערות ההרריים של ווסאטץ' ואוינטה (Wasatch and Uinta montane forests). כמעט כל הרכס כלול ביער הלאומי ווסאטץ'-קשה (Wasatch-Cache National Forest, בצד הצפוני והמערבי) וביער הלאומי אשלי (Ashley National Forest, בצד הדרומי והמזרחי). הפסגות הגבוהות ביותר של הרכס מוגנות כחלק מאזור הטבע הבראשיתי האוינטה הגבוה (High Uintas Wilderness). היערות מכילים מינים רבים של עצים, כולל האורן מהמין Pinus contorta (באנגלית lodgepole pine), אשוחים מהמין Abies lasiocarpa‏ (subalpine fir) ואשוח דאגלס (Pseudotsuga menziesii), אשוחית אנגלמן (Picea engelmannii) ו-Populus tremuloides‏ (Quaking aspen), עץ ממשפחת הערבתיים. בנוסף, גדלים בהרי האוינטה מינים רבים של עשבים ושיחים.

אתרים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המומונט הלאומי דינוזאור שוכן באגף הדרום מזרחי של הרי אוינטה על הגבול בין קולורדו ליוטה.
  • שביל הייליין (Highline Trail) הוא מסלול הליכה פופולרי החוצה את כל הרכס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Kings Peak, Utah
  2. ^ Utah Place Names
  3. ^ Paleomagnetic results from the Neoproterozoic Uinta Mountain Group
  4. ^ אבן חול שמורכבת בעיקר מגרגרי קוורץ
  5. ^ Are there glaciers in Utah’s mountains?
  6. ^ באנגלית Permafrost, פני שטח הנשארים קפואים במשך תקופה ארוכה ואינם מפשירים גם בקיץ
  7. ^ Glacial Geology of the Northern Uinta Mountains
  8. ^ באנגלית rock glacier, שברי סלעים המלוכדים באמצעות גבישי קרח הזורמים כמו קרחון
  9. ^ WRCC.dri.edu
 פסגת גילברט כפי שהיא נשקפת מאגם 151, אוגוסט 2009
Magnify-clip.png
פסגת גילברט כפי שהיא נשקפת מאגם 151, אוגוסט 2009