הרכבת הקלה של סנקט פטרבורג
הרכבת הקלה של סנקט פטרבורג (ברוסית: Санкт-петербургский трамвай) היא מערכת רכבת קלה להסעת המונים במטרופולין סנקט פטרבורג שנפתחה בספטמבר 1907. בשנות ה-80, הפכה למערכת הסעת ההמונים הגדולה בעולם ונכנסה לספר השיאים של גינס, כשב-2002 היא עדיין החזיקה בשיא, עם מסלול כולל באורך 690 קילומטרים. ב-1995 צומצמו והוחלפו כמה קווים, בעיקר במרכז העיר ומאז 2001 צומצמו קווים נוספים. הרכבת מתופעלת על ידי חברת גור-אלקטרו-טרנס (Горэлектротранс), ארגון מוניציפלי שמתפעל 39 מסלולים ומחזיק ברשת טרוליבוס נרחבת. בשיאה, ב-1988, רשת הרכבת הקלה הייתה באורך של 1,022 ק"מ.
כיום רשת הרכבת הקלה היא באורך של 500 ק"מ בלבד, והיא במקום הרביעי בעולם בגודלה.
תוכן עניינים |
היסטוריה [עריכה]
השנים הראשונות [עריכה]
תחבורה המבוססת על מסילות ברזל בסנקט פטרבורג הוקמה ב-1860, כאשר נסעו קרונות רתומות שנעו במסלול קבוע מראש.
הרכבת האלקטרונית הראשונה בסנקט פטרבורג יצאה לדרך ב-22 באוגוסט 1880. פיודור פירוצקי, המהנדס שתכנן זאת, קיווה כי החברה שתִפעלה את הקרונות הרתומים לסוסים, שהייתה לה מונופול על תפעול התחבורה העירונית, תבצע מעבר לתחבורה אלקטרונית בעלת הנעת קיטור, אלא שהחברה חשבה כי ההליך יקר מדי ולא מיהרה לקבל את הצעתו.
בחורף 1894 הרכבת הקלה האלקטרונית שבה לבירה הקיסרית, והיא נעה על נהר הניבה, בעודו קפוא ומכוסה קרח. הוקמה חברת תחבורה ציבורית ומסלולים חדשים תופעלו, כשדרכן עוברות קרונות ממונעים. החברה שתפעלה את הקרונות הרתומים לסוסים ביקשה לתבוע את החברה החדשה בשל השתלטותה על תחומי סמכותה של החברה - אך השופטים לא קיבלו את התביעה וטענו כי על פי הסכם המונופול שנחתם עם העירייה, אין מניעה מלהפעיל קווי רכבת אלקטרונית שנעים על הקרח. קווי רכבת הקרח היו פעילים עד 1910.
תחילת השירות [עריכה]
ב-3 בספטמבר 1902, החוזה בין מפעילת הקרונות הרתומים לסוסים לעיריית סנקט פטרבורג הסתיים וכל רכוש החברה ותשתיותיה הועברו לידי העירייה. או-אז הואצו הליכי הרחבת רשת הרכבת האלקטרונית החדשה והעירייה רתמה את תאגיד וסטינגהאוס האמריקאי על מנת לסייע בהפעלת גנרטורים לקרונות החדשים וכך ב-29 בספטמבר 1907 רשת הרכבת האלקטרונית נפתחה.
לקראת שנת 1914 הרכבת כבר נסעה בכל הרחובות הראשיים בעיר. במלחמת העולם הראשונה הואטה פיתוח הרכבות ועם פרוץ מלחמת האזרחים הרוסית שותקה התנועה. ב-1921 הושלם חיבורן של כל קווי הרכבת לחשמל ועד 1936 בוצעו הליכי פיתוח משמעותיים של הרכבת הקלה. ב-1936 עם הופעת הטרוליבוס בלנינגרד, חדל פיתוח הרכבת הקלה כמעט לגמרי.
תקופת מלחמת העולם השנייה ולאחריה [עריכה]
במשך כל המצור על לנינגרד הרכבת הקלה פעלה ולא חדלה מלנוע והופסקה רק פעם אחת; בין ה-15 בדצמבר 1941 ל-15 באפריל 1942, הופסקה אספקת החשמל לעיר וכתוצאה מכך לא יכלה הרכבת לנסוע. ב-8 במרץ אותה שנה חודשה התנועה באופן סדיר וב-15 במרץ כבר יצאו מסלולי נוסעים קבועים, אף שמספר המסלולים קטן בהדרגה.
החל מ-1965 ניכרו פתיחתם של קווים חדשים באזורים אחרים בעיר כאשר במקומות הישנים הוחלף בטרוליבוס. לקראת סוף שנות ה-80, מערכת הרכבת הקלה הורכבה מ-67 מסלולים באורך 600 ק"מ.
מאז התפרקות ברית המועצות [עריכה]
בשל הקשיים הפיננסיים וחוסר היכולת של העירייה לממן את פיתוח הרכבת הקלה, החל מ-1995 ניכרת הצטמצמות הולכת וגדלה במספר המסלולים והקווים. בשנת 2002 החל שיפור כלכלי במצב העירייה, אך זו זנחה פיתוחם של מסלולים ישנים והחלה לעבוד על פיתוח מערכת מהירה להסעת המונים - נאדזמני אקספרס (Надземный экспресс).
נאדזמני אקספרס [עריכה]
 |
ערך זה עוסק באירוע שצפוי להתרחש בעתיד פרטים המופיעים בו עשויים להשתנות. |
| הרכבת הקלה המהירה "נאדזמני אקספרס" | |
|---|---|
| מצב בנייה | בבנייה |
| אזור | סנקט פטרבורג |
| שנת התחלה | 2011 |
| חברת בנייה | לנגיפרוטרנס |
נאדזמני אקספקס; נאדאקס (Надземный экспресс, Nadex) הינה מערכת רכבת קלה בסנקט פטרבורג שבנייתה החלה בשנת 2011 והייתה מתוכננת להסתיים בשנים 2012-2013. הרכבת הקלה המהירה מתוכננת להוות פתרון לבעיית התחבורה במטרופולין ולקשר את העיר עם סביבתה ואתרי התיירות בפטרהוף, כמו גם קישור מהיר לנמל התעופה הבינלאומי פולקובו. נכון למצב באוגוסט 2012 הבנייה אופסקה זמנית ללא הכרזת על מועד חידושה.
קישורים חיצוניים [עריכה]
