הרכבת התחתית של פיונגיאנג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרכבת התחתית של פיונגיאנג
Pyongyang Metro logo.svg
מידע
עיר: פיונגיאנג
מועד פתיחה: 1973
אורך המערכת: 22.5 ק"מ
מספר תחנות: 17
מספר קווים: 2
נוסעים ביום: 300,000 - 700,000
נוסעים בשנה: 110 - 255 מיליון
רוחב מסילה: 1,435 מ"מ
מפעילה: נציבות התחבורה והתקשורת
תרשים המערכת
Metro Pyongyang.png
רכבת בתחנת פוהונג

הרכבת התחתית של פיונגיאנג היא מערכת הסעת המונים אשר פועלת בבירת צפון קוריאה, פיונגיאנג. הרכבת התחתית נחנכה בשנת 1973 בידי הרודן קים איל סונג והיא בנויה משני קווים הנחצים בתחנת מעבר יחידה. שני הקווים הנמתחים לאורך כולל של 22 קילומטרים יוצרים יחד מערכת של 17 תחנות אשר ממוקמות בצד אחד בלבד של נהר טיידונג החוצה את העיר. על פי הערכות שונות המערכת משרתת בין 300,000 ל-700,000 נוסעים ביום. קיימות תוכניות לבניית קו רכבת שלישי אך הן נדחות כל העת עקב קשיים כלכליים.

סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניית הרכבת התחתית החלה בשנת 1968, יש הטוענים כי הסיבה לכך הייתה קנאה בדרום קוריאה אשר החלה לקדם ברצינות תוכניות דומות לבניית רכבת תחתית בסיאול. במהלך הבניה בשנת 1971 קרתה תאונה חמורה כאשר עקב כשל תכנוני קרסה המנהרה העוברת מתחת לנהר טיידונג ועל פי דיווחים גרמה למותם של כמאה איש. עקב תאונה חמורה זו נזנח הניסיון לחבר בין שני חלקי העיר בעזרת הרכבת התחתית והיא עוברת רק מצד אחד של הנהר. הקו הראשון של הרכבת נחנך בשנת 1973 והקו השני נחנך בשלבים בין השנים 1975 ו-1978. בשנת 1987 הקו הוותיק הורחב בשתי תחנות נוספות ואלה הן התחנות היחידות שאליהן מותרת הכניסה לאזרחים זרים, כמובן שבליווי נציגי המפלגה. במהלך הביקורים השונים נצפו אותם פרצופים של נוסעים ברכבות וכן אותם מספרי רכבת, מה שאומר שייתכן וכל החשיפות לתקשורת היו מבוימות בידי השלטון. בנוסף למערכת הקווים אשר ידועה לעיתונאים הזרים, ישנן עדויות כי קיימים קווים נוספים לשימוש צבאי בלבד בדומה למטרו 2 המוסקבאי.

נסיעה אחת ברכבת עולה כ-5 וון צפון קוריאני השקולים לכעשרים אגורות, מה שעושה אותה לרכבת התחתית הזולה בעולם.

עיצוב התחנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחנות הפתוחות לזרים ניכרת השקעה רבה בעיצוב והן כוללות נברשות מפוארות, ציורי קיר ומזכירות באופן כללי את תחנות הרכבת התחתית של מוסקבה. על שאר תחנות הרכבת התחתית המידע מועט ונראה שהן אפלות הרבה יותר מהתחנות הפתוחות לזרים משיקולי חסכון באנרגיה. כל תחנות הרכבת התחתית בנויות בעומק רב מתחת לאדמה, לעתים יותר מ-100 מטרים, מה שהופך אותה לרכבת התחתית העמוקה בעולם. ייתכן כי הסיבה לעומק יוצא דופן זה היא שאחת המטרות של הרכבת היא לחבר בין מתקנים צבאיים הממוקמים בבירה הצפון קוריאנית ולכן עליה להיות חסינה להפצצות. סיבה אפשרית נוספת לעומק הרב היא התכנון המוקדם שהרכבת תצטרך לחצות את נהר טאידונג העמוק, תוכנית שכאמור לא יצאה אל הפועל.

במהלך הבניה השמות של התחנות זכו לשמות ייחודיים אשר פרט לתחנה אחת, אין להן כל קשר למיקום הגאוגרפי שלהן. התחנות נקראות על שם מושגים בתורת הג'ושה אשר הוגדרה בידי הרודנים קים איל סונג ובנו קים ג'ונג איל ועומדת בלב שיטת משטר הצפון קוריאנית. יוצאת דופן היא תחנת "קאיסון" שמשמעותה ניצחון והיא ממוקמת ליד שער הניצחון של פיונגיאנג.

ציוד נייד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר חנוכת הרכבת, הציוד הנייד הורכב ממערכים מסוג DK4 אשר נבנו בסין, אם כי המשטר הצפון קוריאני טוען שהם יוצרו בארצו. בשנת 1998 חלק מרכבות אלה הוחזרו לסין ושירתו תקופה קצרה ברכבת התחתית של בייג'ינג. במקום הרכבות הסיניות רכשה צפון קוריאה מגרמניה מערכים משומשים אשר שירתו ברכבת התחתית של מזרח ברלין. כתב של ה-BBC אשר הצליח בשנת 2000 לבקר בעיר ללא ליווי נציגי השלטון טען שראה בשירות "קרונות מזרח גרמניים ישנים אשר עדיין היו מכוסים בגרפיטי גרמני"[1]. בכל קרון מופיעים דיוקניהם של קים איל סונג וקים ג'ונג איל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]