הרלי-דייווידסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרלי-דייווידסון
Harley-Davidson.svg
סוג: חברה ציבורית
שנת הקמה: 1903
משרד ראשי: מילווקי, ארצות הברית
מייסדים: ויליאם הרלי והאחים דייווידסון
אנשי מפתח: ג'יימס צימר
מוצרים עיקריים: אופנועים
שווי שוק: 16 מיליארד דולר (2006)
הכנסות: 6.1 מיליארד דולר (2006)
רווח: 1 מיליארד דולר (2006)
עובדים: 9,700 (2006)
www.harley-davidson.com
דגם משנת 1907
דגם הספורסטר עם מנוע האבולושיין
דגם ה-V-Rod משנת 2006

הרלי-דייווידסון (Harley-Davidson Motor Company) היא חברה אמריקאית לייצור אופנועים. החברה הוקמה ב-1903 על ידי ויליאם הרלי והאחים דייווידסון (ארתור, וולטר, ויליאם). כיום זהו יצרן האופנועים הגדול בארצות הברית.

אופנועי הרלי-דייווידסון ("הרלי" בקיצור) של ימינו משתייכים לקבוצות מצומצמות בלבד בעולם האופנועים. החברה מייצרת בעיקר אופנועים מטיפוס קרוזר (Cruiser) וצ'ופר (Chopper) המכונה לעתים קאסטום (Custom) על שם השיטה שבה נהגו רוכבים לבנות אופנועים באופן עצמאי על בסיס דגם סטנדרטי של הרלי. אופנועי החברה מבוססים תמיד על מנועי V2 שאחראים באופן מרכזי למראה ולצליל אופייני - שאף רשום כפטנט השמור לחברה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם הרלי והאחים דייווידסון ממילווקי סיימו לבנות את האופנוע הראשון שלהם ב-1903 לאחר כשנתיים של פיתוח. היו אלו אופניים עם מנוע עזר בנפח 116 סמ"ק. הם גילו שהכלי היה חלש מדי מכדי להתמודד עם דרכים משופעות בעירם והם החלו מיד בפיתוח מנוע סינגל משופר בנפח 405 סמ"ק. האופנוע המשופר היה מוכן ב-1904 עת השתתף במרוץ אופנועים מקומי.

מנוע V-Twin בנפח 1,490 סמ"ק בדגם רוד-קינג

ב-1907 כבר נמכרו כ-150 אופנועים והוצג מנוע חדש בתצורת V2. מנוע זה היה בעל מאפיין בולט מאוד של הרלי עד היום. הזווית בין הצילינדרים הייתה של 45 מעלות וגם הנפח של 880 סמ"ק מוכר ממנועי הרלי של ימינו. הספק המנוע היה כ-7 כ"ס והאופנוע הגיע למהירות של כ-100 קילומטר לשעה. עד לשנת 1913 אופנועים עם מנוע סינגל עדיין היוו את רוב המכירות, אך הצגת מנוע V2 משופר בהספק (למרות שנפחו ירד ל-810 סמ"ק) הפכה את ה-V2 לטיפוס המנוע הנפוץ ביותר (או הבלעדי) של הרלי. ב-1914 הרלי כבר ייצרה כ-16 אלף אופנועים.

בשנות ה-20 של המאה ה-20 הוסיפה הרלי להציג מנועי V חדשים. ב-1920 הוצג מנוע 1,200 סמ"ק וב-1929 מנוע 800 סמ"ק חדש שכונה ראש-שטוח (Flathead). השפל הכלכלי של שנות ה-30 הביא לירידה דרסטית בייצור מרמות של 30,000 כלים בשנה לכ-4000. החברה נאלצה לפנות לתחומי ייצור נוספים של מנועים תעשייתיים ורכבי שירות תלת-גלגליים. המתחרה הגדול של הרלי באותן שנים היה יצרן האופנועים האמריקאי אינדיאן.

לאחר שנות השפל הגדול נותרה החברה אחת משתי יצרניות האופנועים היחידות בארצות הברית בנוסף לאינדיאן. במלחמת העולם השנייה סיפקה הרלי לצבא האמריקאי 90,000 אופנועים בדגמי צבא מיוחדים המבוססים על הדגמים האזרחיים. הצבא האמריקני אף ביקש מהרלי לספק דגמים דומים לאופנועי ב.מ.וו והרלי למעשה העתיקה את המנוע וגל ההינע של מודל ה-R71 של ב.מ.וו.

החל משנות ה-50 חלה דעיכה בעסקי החברה. היא מכרה פחות אופנועים וכמעט ולא השקיעה במחקר ופיתוח. תדמיתה של החברה בקרב הציבור נפגעה כתוצאה מהקישור שנעשה בין אופנועיה לכנופיות האופנוענים של מלאכי הגיהנום. גם סרטי קולנוע של התקופה הנציחו את הקשר הבעייתי בין פשע לאופנועים בכלל והרלי בפרט.

ההתקדמות הטכנולוגית של יצרני האופנועים המתחרים ובהם היצרנים היפניים בסוף שנות ה-60 הדגישה את הנחיתות של אופנועי הרלי בביצועים, אמינות והתנהגות. הדעיכה במכירות הביאה את החברה להיות על סף פשיטת רגל. ב-1969 נקנתה החברה על ידי קונצרן AMF שעסק במגוון תחומים, אך לא באופנועים. בשנים אלו נסמכה החברה על חוקי יבוא שהטילו מכס על אופנועים מתוצרת חוץ. תרבות הקאסטומים בה רוכבים משפרים את אופנועי ההרלי שלהם באופן ייחודי לכל רוכב כבר החלה לפרוח בתקופה זו אך החברה המשיכה לסבול מבעיות כלכליות וחוסר הצלחה.

ב-1981 החליטה קבוצת של 13 משקיעים בראשות וילי דייווידסון, צאצא של הדייווידסונים המקוריים, לרכוש את החברה ב-80 מיליון דולר. כאנשים שהכירו את חווית הרכיבה מקרוב הם ראו בעצמם בעלי חברה המבינים טוב יותר את צורכי השוק והרוכבים. הם החלו בתוכנית הבראה שניסתה לצמצם מלאי מיותר ושקדו על פיתוח דור חדש של מנוע V שיהיה מודרני ואמין יותר, אך ישמר את הקלאסיות של מנועי העבר. החלטה זו ייצגה את הקו הכללי שבו נקטה החברה. לא עוד נסיון להתחרות באופנועים המודרניים של המתחרים, אלא חזרה לאופנועים הקלאסיים של החברה אך עם רמת אמינות מודרנית. תהליך הייעול כלל הפסקת ייצור המוצר כולו באופן עצמאי ומעבר לשימוש בחלקים מיובאים. עם זאת, החברה הקפידה לשמור באדיקות על המותג ולחזק את תדמית האופנוע המיוצר באמריקה.

בשנות ה-80 וה-90 הפכה חברת הרלי-דייווידסון ליצרן האופנועים המצליח ביותר בארצות הברית. המכירות שיגשגו והחברה עברה מהפסד לרווחים הולכים וגדלים. מנוע האבולושיין שהוצג ב-1984 בנפח 1,340 סמ"ק ואחר כך בנפחים קטנים יותר סימל את היציאה מהמשבר. היה זה עדיין מנוע מקורר אוויר בתצורת V של 45 מעלות שהזכיר את מנועי הרלי הוותיקים תוך עבודה באמינות גבוהה יותר. בתקופה זו הוצגו דגמים רבים שייצגו את ההחלטה האסטרטגית למכור דגמי רטרו בלבד. בין השאר הוצגו דגמי הסופטייל בהם הוסתר המתלה האחורי כך שהגלגל האחורי של האופנוע נראה כאילו היה מחובר באופן קשיח לשילדה.בשנת 1993 חברה הרלי דיווידסון ליצרנית האופנועים הקטנה "ביואל" והחלה עימה בשיתוף פעולה במסגרתו נמכרו מנועי HD לביואל. בשנת 2001 נרכשה ביואל וכיום היא בבעלות מלאה של הרלי דיווידסון. מגוון דגמי ביואל, המאופיינים בחדשנות רבה, מאופיין ביכולות ספורטיביות מודגשות ואינו מתחרה במגוון אותו מציעה הרלי דיווידסון ללקוחותיה. בשנת 2001 הציגה הרלי משפחה חדשה של אופנועים שכונתה VSRC. המשפחה התבססה על מנוע חדש, הרבולושיין, שהיה בעל מאפיינים טכנולגיים חדישים יחסית שטרם נראו אצל הרלי. האופנוע הראשון שהוצג כונה V-Rod ועשה שימוש במנוע 1,130 סמ"ק בתצורת V של 60 מעלות וקירור מים. השלדה הייתה קשיחה בהרבה מהמקובל אצל הרלי והתנהגות האופנוע נטתה מעט לספורטיביות באופן יחסי. משפחת אופנועים זו כוונה להתחרות בקטגוריית השוק של אופנועי השרירים שהייתה נפוצה בתחילת שנות ה-2000.

באוקטובר 2009, לאחר ירידה של 84 אחוזים בהכנסות החברה, כחלק מהשפעות השפל הכלכלי העולמי שהחל שנה קודם לכן, הודיעה הרלי-דייווידסון על הפסקת פעילות קו ייצור אופנועי ביואל, ומכרה את מותג האופנועים האיטלקי אם וי אגוסטה, אותו רכשה ב-2008, למשקיע איטלקי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]