הרמן בקר-פרייזנג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרמן בקר-פרייזנג במהלך משפטי נירנברג

הרמן בקר-פרייזנגגרמנית: Hermann Becker-Freyseng;‏ נולד ב-18 ביולי 1910 בלודוויגסהאפן - נפטר ב-27 באוגוסט 1961 בהיידלברג) היה רופא גרמני שייעץ ללופטוואפה במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא זוהה כאיש מפתח ברפואה האווירית, היה אחד מן הנאשמים במשפט הרופאים בגרמניה ונמצא אשם.

מחקריו הראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקר-פרייזנג סיים את לימודיו באוניברסיטת ברלין בשנת 1935 כרופא, ושלוש שנים לאחר מכן החל לעבוד עם האנס-גאורג קלאמן על ניסויים בחמצן טהור.

עבודתו עם הנאצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקר-פרייזנג גויס לתוכנית הניסויים הרפואיים של הנאצים על ידי הוברטוס שטרוגהולד. תחום התמחותו של בקר-פרייזנג היה עריכת ניסויים בתאי לחץ. המחלקה לרפואה אווירית הוקמה בשנת 1936 מיד עם גיוסו של בקר-פרייזנג, וזמן קצר לאחר מכן נהפך למתאם. שלא כמו יתר עמיתיו שעסקו במחקר רפואי צבאי, הוא היה חבר במפלגה הנאצית. הייתה לו דרגת קפטן בשירותי הרפואה.

הניסויים המגוונים שנערכו על ידי בקר-פרייזנג או על ידי פקודיו הובילו למספר מקרי מוות. הניסויים שגבו את מספר הקורבנות הגבוה ביותר היו אלה שדימו גובה טיסה רב ומחסור בחמצן, ונערכו על אסירי מחנה דכאו. בקר-פרייזנג ערך גם ניסויים בצימאון ובשתיית מי מלח. לצורך הניסויים, הרופאים פנו להיינריך הימלר וביקשו את אישורו לקבל לידיהם 40 אסירים בריאים. אסירים אלה אולצו לשתות מי מלח, ולחלקם הוחדר הנוזל בזריקה לורידים. למחצית מהנבדקים ניתן חומר בשם מי ברקה, ובגופם של כל הנבדקים נערכו ניתוחי כבד ללא חומר מרדים. כל הנבדקים מתו כתוצאה מהניסויים, גם הקבוצה שקיבלה את הברקה, שהתברר כחומר רעיל.

משפט ועבודה עם ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמן בקר-פרייזנג היה בין הנאשמים במשפט הרופאים בנירנברג, נמצא אשם בסעיפי האשמה 2 ו-3 (פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות) ונידון לעשרים שנות מאסר. עם זאת, שמו עלה בגורל במסגרת מבצע פייפרקליפ, והוא הובא לארצות הברית כדי לסייע בהקמת צוות רפואת החלל על מנת לקדם את המרוץ לחלל. ניתנה לו האחריות ללקט ולהוציא לאור את נתוני המחקר שלו ושל עמיתיו, והספר "רפואה אווירית גרמנית: מלחמת העולם השנייה" יצא לאור זמן קצר לאחר שהחל בקר-פרייזנג לרצות את תקופת מאסרו.

בשנות השישים אובחן כחולה בטרשת נפוצה, והוא מת מהמחלה בשנה שלאחר מכן.