הרמן גץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרמן גץ

הרמן גוסטב גץגרמנית: Hermann Gustav Goetz, ‏7 בדצמבר 1840, קניגסברג - 3 בדצמבר 1876, הוטינגן, סמוך לציריך) היה מלחין גרמני.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גץ, בנו של איש מכירות, התוודע למוזיקה בגיל מוקדם, אך לנגן בפסנתר ברצינות החל רק בשנת 1857 - אם כי לחבר מוזיקה החל כבר שנים אחדות קודם לכן. בסוף שנות ה-50' של המאה ה-19 החל ללמוד לתואר במתמטיקה, אך הפסיק אחרי שלושה סמסטרים ועבר לקונסרבטוריון בברלין, שם למד פסנתר והלחנה אצל הנס פון בילוב. ב-1862 סיים בהצלחה את לימודיו בקונסרבטוריון ובשנת 1863 עבר לשווייץ, שם התמנה, הודות לתמיכתו של קרל ריינקה, לנגן העוגב של העיר וינטרטור, שם גם לימד פסנתר והחל לעשות לעצמו שם כמלחין. ב-1868 נשא אישה וכעבור שנתיים עבר לכפר הוטינגן, כיום פרבר של ציריך, אך המשיך לעבוד בווינטרטור עד 1872. בין 1870 ל-1874 כתב סקירות למגזין מוזיקה.

אחרי עשר שנים כמבקר, פסנתרן ומנצח, החל גץ לפרוש בהדרגה מהוראה ונגינה בקונצרטים בגלל החמרה במחלת השחפת, שממנה סבל מאז שנות ה-50' ושגרמה בסופו של דבר למותו‏[1]. את שלוש שנות חייו האחרונות הקדיש להלחנה בלבד.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיו של גץ כוללות סימפוניה, שני קונצ'רטי לפסנתר, קונצ'רטו לכינור בפרק אחד, הרבה מוזיקה לפסנתר, שלישיית פסנתר, רביעיית פסנתר וסונאטה לפסנתר בארבע ידיים. במכלול יצירותיו גם שתי אופרות, Der Widerspänstigen Zähmung, המבוססת על "אילוף הסוררת" של שייקספיר ו"פרנצ'סקה דה רימיני", על פי דנטה.

סגנון כתיבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף כי גץ גילה עניין ער במגמות האמנותיות החשובות של זמנו (מצד אחד ליסט ווגנר, מצד שני ברהמס), סגנון ההלחנה שלו עצמו הושפע יותר ממוצרט ומנדלסון ובמידה פחותה, גם משומאן. את המוזיקה של גץ מאפיינות ליריקה וצלילות רבה ובמונחים כלליים אפשר להגדירה כשקטה ומופנמת. גץ נמנע כמעט לחלוטין מאפקטים ראוותניים. שליטה מיומנת בטכניקת הקומפוזיציה מאפיינת את סגנונו של גץ ומוצאת את ביטויה בעיקר בקישורי המוטיבים ובגישה המעמיקה לטכניקה של כל פרק ביצירותיו.

במשך זמן רב נשכח גץ כמעט לגמרי, אף כי גוסטב מאהלר ביצע כמה מיצירותיו רק מאז שנות ה-90' של המאה ה-20 החלו לייחס שוב חשיבות ליצירותיו.

גץ לא היה רדיקל חדשני, פורץ דרכים במוזיקה, אלא מלחין שהצטיין בשליטה מוחלטת בטכניקת ההלחנה שלו; הרף הגבוה שבו עומדות יצירותיו סותר את הגדרתו של גץ כמלחין פחות בערכו.

רשימת יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירות תזמורתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סימפוניה ב-מי מינור (1866, רק חלקים שרדו)
  • סימפוניה ב-פה מז'ור אופוס 9 (1873)
  • פתיחה אביבית אופוס 15 (1864)
  • קונצ'רטו לפסנתר מס' 1 ב-מי במול מז'ור (1861)
  • קונצ'רטו לפסנתר מס' 2 ב-סי מז'ור אופוס 18 (1867)
  • סקיצות לקונצ'רטו שלישי לפסנתר ב-רה מז'ור
  • קונצ'רטו לכינור ב-סול מז'ור אופוס 22 (1868)

יצירות ווקאליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "אילוף הסוררת", אופרה, (1868-73)
  • "פרנצ'סקה דה רימיני", אופרה לא גמורה, (1875-76, הושלמה בידי ארנסט פרנק)
  • מזמור תהילים קל"ז לסופרן, מקהלה ותזמורת אופוס 14 (1864)
  • "נניה" (פואמה מאת פרידריך שילר) למקהלה ותזמורת אופוס 10 (1874)

שירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מזמורים כוראליים

מוזיקה קאמרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלישיית פסנתר ב-סול מינור אופוס 1 (1863)
  • שלושה קטעים קלים לכינור ופסנתר (1863)
  • רביעיית מיתרים ב-סי מז'ור (1865-66)
  • רביעיית פסנתר ב-מי מז'ור אופוס 6 (1867)
  • חמישיית פסנתר ב-דו מינור אופוס 16 (1874)

מוזיקה לפסנתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2 סונאטינות (פה מז'ור, מי במול מז'ור) אופוס 8 (1871)
  • "דפים מנותקים" אופוס 7 (1864-69)
  • "ציורי ז'אנר" אופוס 13 (1870-76)
  • סונאטה לארבע ידיים לפסנתר ב-רה מז'ור (משנת 1855)
  • סונאטה לארבע ידיים ב-סול מינור אופוס 17 (1865)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Eduard Kreuzhage, Hermann Goetz: Sein Leben und seine Werke, Leipzig 1916 (בגרמנית).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]