הרמן גץ

**הרמן גץ**
**Hermann Goetz**
לידה	7 בדצמבר 1840; קניגסברג, פרוסיה
פטירה	3 בדצמבר 1876 (בגיל 35); הוטינגן, שווייץ
מקום קבורה	בית הקברות רהאלפ
מוקד פעילות	ממלכת פרוסיה
מקום לימודים	קונסרבטוריון שטרן
סוגה	אופרה
שפה מועדפת	גרמנית
כלי נגינה	עוגב

הרמן גוסטב גץ (בגרמנית: Hermann Gustav Goetz, ‏7 בדצמבר 1840, קניגסברג – 3 בדצמבר 1876, הוטינגן, סמוך לציריך) היה מלחין גרמני.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גץ, בנו של איש מכירות, התוודע למוזיקה בגיל מוקדם, אך לנגן בפסנתר ברצינות החל רק בשנת 1857 - אם כי לחבר מוזיקה החל כבר שנים אחדות קודם לכן. בסוף שנות ה-50' של המאה ה-19 החל ללמוד לתואר במתמטיקה, אך הפסיק אחרי שלושה סמסטרים ועבר לקונסרבטוריון שטרן בברלין, שם למד פסנתר והלחנה אצל הנס פון בילוב. ב-1862 סיים בהצלחה את לימודיו בקונסרבטוריון ובשנת 1863 עבר לשווייץ, שם התמנה, הודות לתמיכתו של קרל ריינקה, לנגן העוגב של העיר וינטרטור, שם גם לימד פסנתר והחל לעשות לעצמו שם כמלחין. ב-1868 נשא אישה וכעבור שנתיים עבר לכפר הוטינגן, כיום פרבר של ציריך, אך המשיך לעבוד בווינטרטור עד 1872. בין 1870 ל-1874 כתב סקירות למגזין מוזיקה.

אחרי עשר שנים כמבקר, פסנתרן ומנצח, החל גץ לפרוש בהדרגה מהוראה ונגינה בקונצרטים בגלל החמרה במחלת השחפת, שממנה סבל מאז שנות ה-50' ושגרמה בסופו של דבר למותו^[1]. את שלוש שנות חייו האחרונות הקדיש להלחנה בלבד.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיו של גץ כוללות סימפוניה, שני קונצ'רטי לפסנתר, קונצ'רטו לכינור בפרק אחד, הרבה מוזיקה לפסנתר, שלישיית פסנתר, רביעיית פסנתר וסונאטה לפסנתר בארבע ידיים. במכלול יצירותיו גם שתי אופרות, Der Widerspänstigen Zähmung, המבוססת על "אילוף הסוררת" של שייקספיר ו"פרנצ'סקה דה רימיני", על פי דנטה.

סגנון כתיבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף כי גץ גילה עניין ער במגמות האמנותיות החשובות של זמנו (מצד אחד ליסט ווגנר, מצד שני ברהמס), סגנון ההלחנה שלו עצמו הושפע יותר ממוצרט ומנדלסון ובמידה פחותה, גם משומאן. את המוזיקה של גץ מאפיינות ליריקה וצלילות רבה ובמונחים כלליים אפשר להגדירה כשקטה ומופנמת. גץ נמנע כמעט לחלוטין מאפקטים ראוותניים. שליטה מיומנת בטכניקת הקומפוזיציה מאפיינת את סגנונו של גץ ומוצאת את ביטויה בעיקר בקישורי המוטיבים ובגישה המעמיקה לטכניקה של כל פרק ביצירותיו.

במשך זמן רב נשכח גץ כמעט לגמרי, אף כי גוסטב מאהלר ביצע כמה מיצירותיו רק מאז שנות ה-90' של המאה ה-20 החלו לייחס שוב חשיבות ליצירותיו.

גץ לא היה רדיקל חדשני, פורץ דרכים במוזיקה, אלא מלחין שהצטיין בשליטה מוחלטת בטכניקת ההלחנה שלו; הרף הגבוה שבו עומדות יצירותיו סותר את הגדרתו של גץ כמלחין פחות בערכו.